שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

סימון, מואיז, יוסי בנאי ו... מנשה אלבג

יוסי בנאי מרבה לספר על ילדותו בירושלים. כך בסיפורים שכתב, כך במערכונים וכמובן בשירים. ברבות מיצירותיו הוא מופיעות דמויות אמיתיות, שמות מקומות, עצים ומשחקים, וכך בשירים. אפילו אולם הקולנוע ושמות הסרטים.
 
אז הנה מילון קטן למושגי ילדותו של יוסי בנאי, כפי שהם נזכרים בשירו:
  •  סְמֶל – משחק ילדים מוכר שבו ילד אחד מתכופף וכולם קופצים מעליו וצועקים "סמל". הוא מתרחק כל פעם עד שמישהו לא מצליח לקפוץ ונעשה בעצמו ה"חמור" שקופצים מעליו.
  • סוס ארוך – משחק בקבוצות. קבוצה אחת נעמדת בשורה כשכל ילד מכופף ראשו אל בין רגלי העומד לפניו (כבר מצחיק לא?) והקבוצה השניה קופצת על ה"סוס" במטרה להפילו.
    עוד על
    סמל וסוס ארוך תוכלו לקרוא באתר השפה העברית.
  • אקדח פקקים – לפני היות הקפצונים, היו לנו פקקים (בדרך כלל ההדגשה על ה-ק הראשונה: פקקים). זה היה ממש מסוכן, קצת חומר נפץ בגליל שעם, והאקדח היה מכה בו ומפוצץ אותו. הקפצונים בטוחים יותר אבל אין מקום להשוואה ברעש והשמחה שהם מעוררים.
    עוד על
    אקדח פקקים באתר נוסטלגיה.
  • עץ התות – יש לדעת ששיר אינו מסמך היסטורי ולא כל מילה בשיר היא עובדה בשטח. אני מניח שהיו הרבה עצי תות בירושלים וגם אם לא היו, המשורר מוסיף אותם לשירו על מנת להעשיר את התיאור. עם זאת, לאור העובדה שאכן, יוסי בנאי מרבה בפרטים ומדקדק בעובדות, יש המסמנים את עץ התות שבשיר כעץ שברחוב כרמל בשכונת נחלאות. נו, שיהיה.
  • קולנוע רקס – בית קולנוע ירושלמי מפורסם שאליו היו באים ערבים, בריטים וגם יהודים. היזם היה ג'וזף אלבינה, איש עסקים ערבי-נוצרי שבמהלך ההקמה צירף אליו כשותף את קבלן הבניה היהודי, יונה פרידמן. הקולנוע היה במקום שהיום רחוב שלומציון המלכה והיו בו, לא להאמין, 1300 מקומות. הוא נפתח ב- 1938 וניתן לומר שסימל אפשרות לדו-קיום, למרות שהותקף פעמיים על ידי... אחינו בני ישראל. כן, לאחר פרסום הספר הלבן (1939) הותקף המקום על ידי אנשי אצ"ל בפעם הראשונה, ב- 1947 בעקבות הפרעות הערביות שלאחר החלטת האו"ם על הקמת המדינה, בוצעה פעולת תגמול, אף היא ע"י האצ"ל, אף היא באולם קולנוע רקס.
    הנה תמונה של קולנוע רקס הבוער.
  • ארול פלין – שחקן קולנוע הוליוודי שהיה נערץ בשנות ה- 30 וה- 40.
  • גונגה דין – דמות של נער הודי מסרט משנת 1939 בכיכובו של קרי גרנט, שנכתב על פי הסיפור נער המים של רודיארד קיפלינג. 
  • סימון ומואיז – עליהם סיפר לנו גם מנשה אלבג. הדמויות היו וישנן והן מופיעות בשמן כפי שהיה אז בין הילדים. סימון ומואיז הם שני אחים, שנה הבדל ביניהם (לא תאומים כמו שכתוב בחלק מהמקומות...) שהיו מילדי השכונה. סימון הוא שמעון יאיר, עבד עד לפני כמה שנים במרכז הדמוגרפי במשרד ראש הממשלה. אחיו הצעיר הוא משה יאיר, עורך דין, שאגב, משרדו נמצא חמש דקות הליכה מקולנוע רקס. שניהם (שלא כמו יוסי בנאי ומנשה אלבג) נשארו ירושלמים.
    הנה משמאל תמונתו של מואיז הקטן.

השיר הולחן ב- 1980 לתוכנית יחיד של יוסי בנאי.





האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים