שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

הביתה - השיר לגלעד שליט ולאבא שלי

בימים אלה ציין עם ישראל חמש שנים לשובו של גלעד שליט משבי החמאס. משפחתנו ציינה 69 שנים לנפילתו בשבי הלבנוני של אבי, ישעיהו גביש ז"ל. סמיכות תאריכים מצמררת. לציון הדרך של גלעד שליט הקדישה הטלויזיה כתבות ותחקירים, אני נזכרתי בשיר.

 

זה היה לפני חמש שנים, רגע לפני ששחררתי את מכתבי העתי לדרכו, כשנפלה בחללנו הידיעה שממשלת ישראל יושבת להצביע על שובו של גלעד שליט הביתה ומיד כתבתי את סיפור השיר והכנסתי אותו למכתב. לא הייתי צריך לתחקר הרבה. הסיפור ישב לי בראש עוד מימי ילדותי.

זה היה השיר שסבתא שלי לא הפסיקה לשיר בשבעה-עשר החודשים בהם ישב אבא שלי בכלא הלבנוני. זה גם השיר שהוא עצמו היה בוחר תמיד כששאלנו אותו איזה שיר הוא הכי אוהב: הביתה. של אהרן אשמן וידידיה אדמון, ששרה שושנה דמארי.

 

 

 

 

 

 

 

 

הביתה

השיר נכתב ב- 1945 כשכאן כבר ידעו מה קרה במלחמה באירופה. בעקבות הידיעות הציף את הישוב גל של שירים חדשים ובהם פרץ רגשות על מה שקרה. זה החל ב- 42, 43, והתחזק עם סיום המלחמה,  אלתרמן, שלונסקי, לאה גולדברג, פניה ברגשטיין, זעירא, וגם חנה סנש, כתבו בשירים את תחושותיהם. ב- 1945 הוציאה הוצאת הספרים של ההסתדרות, אסופה ראשונה של לחני ידידיה אדמון, שמה היה כשם אחד משיריו, שדמתי באסופה הזו התפרסם גם השיר הזה. הביתה:

 

 

 

 

 

"ממזרח ומים ומכל האפסים/ מכֵפי ישימון ומנֵבֶך המים / בוערים לבבות מושטות הידיים, הביתה". הוא זעק מן הלב את דבר חתירתם של הניצולים מן התופת, הביתה. הנה. אל ארץ ישראל.

 

השיר הסעיר את הלבבות. המילים חזקות, הלחן מעצים אותן והשירה של שושנה דמארי נוגעת בעצבים החשופים. מדהים עד כמה הוא מדבר אלינו ואפילו היום. במצעד לבחירת השיר של שישים שנות המדינה, הגיע הביתה למקום השלישי.

הביצוע המרגש ביותר של השיר היה כשנסעה שושנה דמארי למחנות המעפילים בקפריסין (בתמונה למעלה, מארכיון בית לוחמי הגיטאות). הדים מהביקור ההוא ומהשירה שם נשמעים עד היום בעדויות רבות. יחד עם המלחין משה וילנסקי שרה שושנה דמארי ושברה לבבות. באתר זמרשת למשל, מעיד שלום איתן ממעפילי קפריסין, לימים אלוף משנה בצה"ל: "ביקורם של שושנה דמארי והקומפוזיטור מ.וילנסקי (שבחלק מההופעות ניגן ב... אקורדיון) היה אחד המאורעות החשובים בחיי יושבי המחנות באי-הגזירה". וזו רק התבטאות אחת מני רבות

 

על שירת השיר במשפחתנו

ב-22 באוקטובר 1947, שלושה שבועות לפני ההצבעה באו"ם על הקמת המדינה, נפלו בשבי הלבנוני חמישה לוחמי פלמ"ח ובהם אבי. הם יצאו למשימת סיור לאורך הגבול ליד חניתה ונתפסו בידי ז'נדרמרים לבנוניים. במשך כמה חודשים היתה סכנת תליה מונחת על צווארם, לאחר ניהול מבריק של מדשפטם, על ידי אהרן חוטר ישי, עורך הדין של ההגנה, הוחלף עונש המוות במאסר ארוך. לאחר שקמה המדינה, הוחזרו החמישה בחילופי שבויים.

 

ביום שביים כבר היה השיר "הביתה", במעמד שהיום הינו קוראים לו "להיט". בהתבטאויות שונות מכנים אותו "המנון המעפילים".

באותם הימים ישבו בני משפחתו של אבי בביתם במושבה חדרה, האזינו לשיר שחזר ושודר ברדיו והזילו דמעה. בספר "בשבי לבנון" שכתב דודי, ההיסטוריון דר' דב גביש (הוצאת אריאל), על פרשת השבי של אחיו, אבא שלי, הוא מספר על חווית ההאזנה לשיר:

 

 

 

 

זה הספר שכתב דודי על שבי אחיו. 

לחיצה על הצילום תקשר אתכם עם דף מידע אודות הספר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הנה השיר שדיבר גם אלי, והנה הסיפור המראה שוב, את שאנו פוגשים כל כך הרבה פעמים, לשיר יש כח ותפקיד שהם מעבר לחווית פולקלור או הווי.

 

וכאן, שושנה דמארי, מבצעת את השיר בתכנית הטלויזיה "שרתי לך ארצי", בהנחיית דן אלמגור.

 

 

 

:





האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים