שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

צימרמן - מי זה ומה זה

 

 

 

מה זה "צימרמן"?

את המושג צימרמן שמעתי לראשונה בנערותי, כשניסיתי כוחי בחריזה ואמי, שכבר כתבה לנו את הראשונים בשיריה, העירה לי על תקלות במפעם, בריתמוס של השיר: "זה צימרמן" אמרה לי. צחקתי, שאלתי מה זה הדבר הזה והיא אמרה, "ניסית להכניס יותר מדי מילים למשפט מוסיקלי קצר" והדגימה בשירה: "פעם הלכנו א-אל צימרמן, ואמרנו לו שיתן לנו חמש פונט...". מאז זה היה כמו סימן פרטי שלנו שמורה לי לשפר את מקצב החרוז.
מה רבה היתה הפתעתי כששמעתי איזו שורה מגוחכת באיזשהו שיר ומישהו לידי אמר: "זה נורא צימרמן". "היי אמרתי, מאיפה אתה מכיר את הביטוי הזה?" והוא צחק והסביר שככה קוראים לזה כולם. פתחתי את המילון העולמי לעברית מדוברת של דן בן-אמוץ ונתיבה בן-יהודה ומצאתי את הביטוי. אכן מסתבר שיש דבר כזה והוא לא רק שלנו. צימרמן.

שאלתי את נתיבה בן-יהודה, והיא אמרה לי שהיא כמובן מכירה את השיר ששרה לי אמי, שאלתי מי כתב אותו והיא הציעה לפנות לשאול ביבר: "הוא למד בכדורי, זה בא משם. נדמה לי אפילו שהוא זה שכתב את השיר".

ביבר (בתמונה משמאל) כפר באשמה, אך סיפר לי את ראשית הסיפור: "יום אחד אמרו למחזור שלנו בכדורי שפתחו מועדון במסחה ועושים מסיבה ומזמינים אותנו. היתה מלחמת העולם השניה והיה שיר ידוע של אורלנד וזעירא, "חבר'ה ליצים, חבר'ה יטים, בחורים כארזים", על המנגינה הזו עשה מישהו ממסחה שיר לפתיחת המועדון".


 

מה זה "חמש פונט"?

אז מה הם ה"חמש פונט" שמופיעים בבית הראשון? ומי זה בכלל צימרמן? "הבן שלו חי ביבנאל, דבר ישר איתו". אמר ביבר ומיד הרגשתי שהתגלגלה לידי הזדמנות נדירה לגעת באחת מאושיות התרבות שלנו, הבן של צימרמן ההיסטורי, המקורי, חי ביבנאל.

 

נו, התקשרתי וזה מה שסיפר לי הבן, יואל צימרמן: "אבא שלי, שמואל צימרמן, היה יושב ראש התאחדות האיכרים בגליל התחתון. בתקופה ההיא, סוף שנות ה-30, תחילת ה-40, המושבות היו חוט השידרה של ההתיישבות ושל ההגנה, אבל לא היה ועד נפרד לכל מושבה, כשרצו משהו היו באים לראש הועד של האזור."
כלומר, שמואל צימרמן היה משהו דומה ליושב ראש המועצה האזורית של היום. באו אליו החבר'ה, ביקשו תמיכה, קיבלו ובמסיבה אמרו תודה.

 

מה השתבש?

עד כאן הכל טוב ויפה אלא ששני דברים השתבשו, האחד, שכותבי המילים לא הצטיינו במלאכתם, והשני שהחבר'ה מכדורי הגיעו למסיבה במסחה (בתמונה משמאל, מסחה בימים ההם). ממשיך שאול ביבר: "צריך להבין, לנו היה מושג על שירה, אצלנו בבית הספר היה חיים גורי, ידענו מה זה חריזה. בפזמון שהם עשו המשקל לא היה מדויק, החריזה לא טובה, על זה אנחנו עשינו פרודיה וזה הגיע לכל הארץ וצימרמן הפך להיות מושג. אי אפשר להגיד מי חיבר אבל זה ממש הכיתה שלנו."

 


באתר זמרשת מופיעים עוד פרקים מהמיתולוגיה (ביניהם הסיפור שלי שחלק ממנו הובא כאן). השיר אפילו הוקלט על ידי אנשי האתר, בביצוע נדיר של עזריה אלון מבית השיטה, איש ידיעת הארץ, הטיולים, תוכניות הרדיו האלמותיות, וגם חתן פרס ישראל.
לחצו על תמונתו שלמטה משמאל והאזינו.

 

בנוסף, מוזמנים לשיר בעצמכם את השיר עם בתיו הרבים, רבים, וכמו שמציע חיים גורי: "יש לקרוא את השיר במנגינתו, רק אז אפשר להבין מהו צימרמן".


צימרמן
עיבוד ללחן של יעקב אורלנד
מילים: נערי כפר תבור ותלמידים מכדורי

חג לנו היום
אנו חונכים את המועדון
אולם איך נהיה הדבר?
שמעו נא לאשר חובר.

הוי, הוי, למה למה למה,
אל תשאלה, אל תשאל
למה למה, נוער לא חלמת
שיהיה לך אולם.

ראינו הקיץ עובר וחולף
ובחורף אין מקום להתאסף
כי האולם עומד להימוט
בגלל הטיח שעל הקירות

וקבעה החבורה
כי בלי אולם משעמם נורא
והתחילו התכניות
שהן טובות ורציניות

והוחלט בשעת טיול ברחוב
כי כך נהוג על פי רוב
על ריצוף, טיח וסיוד -
שיימסר לקבלן באחריות

והקבלן הוא תמיד
החבר גולדמן דוד
שמסר הצעה טובה
לעבוד על חשבון הוצאות המושבה

כסף לנו קצת חסר
עד שהדבר קל נפתר
והוחלט לנסוע ליבנאל
אל צימרמן שמואל.

הוא קיבלנו בסבר-פנים יפות
וגם נתן חמש לירות
אולם הוא ביקשנו מאוד
שבמושבה נאסוף עוד.

בבית הוועד התחלנו להופיע
וכסף דרשנו במפגיע
הם בשלהם עונים בנחת:
במזומן לא ניתן אף פרוטה אחת.

נוסף לזה הסידורים הפנימיים
בעיניהם אינם מתאימים
זה לא מספיק משחקים והוללות,
צריך לפעולות לגשת ברצינות

שלהם נבטיח לסדר
שעיתון, ירחון וכל חומר אחר
יהיו מצויים באולם להבא,
לצעיר, לזקן ומי שבא.

אנו לכם על הכול נחתום
רק תנו נייר אדום!
ולבסוף ניתנה ההבטחה
והחלו באולם במלאכה

והקבלן ממקומו לא מש,
עד שהכסף יובטח ממש.
איננו רוצה לחיות בתקוות
על סמך איזה שהן הבטחות

והתחילו לעסוק במלאכה
עיתונאי וגפיר כהלכה
כי הם היו הקבלנים
שבמקרה החלו מתלוננים:

"אנו כאן רק מפסידים
ואת זמננו מאבדים
והתשלום שיהיה במזומנים
עם הוועד אין לנו עניינים!"

והתחילו בינינו ויכוחים
ואת ההבטחות הם שוכחים
ומילאנו את רצונם בכול,
רק שהעבודה לא תסבול.

וכך גמרנו עם הטיח
ולרצף לנו דוד גולמן מבטיח
רק שייתנו לו תוספת יוקר -
ובעבודה הוא מתחיל מחר בבוקר.

ובבוקר לעבודה הלך
והריצוף הוא בכלל שכח.
הריצוף זה טוב ונעים
רק בימות הגשמים.

במהרה החלו גשמים יורדים
ובריצוף במרץ עובדים.
רק עוד סיור אחד
והאולם יהיה נחמד.

עיתון יומי יופיע מהיום
לכל מבקר במועדון.
נקווה שעמלנו לא לשווא היה
וישמש האולם פינה חיה.

האולם הושלם חיש
ובקופה כסף מאפיש...
ולהסיר מלבכם הדאגה -
סיפרנו לכם את ההצגה.

הוי, הוי, למה, למה, למה...

 

 

ולסיום, המקור - פזמורת חיילים

היצירה המסחאית, הוקמה על יסודותיו של שיר חיילים מתקופת מלחמת העולם הראשונה. את לחנו כתב יעקב אורלנד. הנה הוא בביצוע מחודש, עם סיפור הרקע, על ידי דן אלמגור מסדרת התכניות "שרתי לך ארצי".

 





האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים