כמו סיסמה יהא השיר - על השואה בדרך השיר

בחיפושי אחר קורות הזמר מצאתי סיפור מצמרר על תחרות שירים שהתקיימה בגיטו וילנה בעיצומה של המלחמה. בתחרות זכה לציון לשבח נער בן 11 עם לחנו לשיר פונאר ("שקט, שקט בני נחרישה"). לתדהמתי, קראתי שהנער ניצל ונמצא בארץ. התחלתי מחפש את סיפור השיר והכותב. החקירה הביאה אותי ליצור ערב המספר את סיפור השואה דרך השירים שנכתבו בגיטאות וגם כאן בארץ.

בעקבות התחקיר שלי הפיק הערוץ הראשון סרט תיעודי גדול בבימויה של רחל שוורץ. הסרט מחזיר את הכותב אל גיטו וילנה שם הוא מבצע את שירו ממש באותו האולם בו בוצע לראשונה. מן הסרט הזה מתחיל הסיפור וממנו אנו יוצאים למפגש עם שירים נוספים שנכתבו בוילנה, שיר הפרטיזנים, תחת זיו כוכבי שמים, עומדים אנו במשמרת ועוד.

משירים אלו אנו ממשיכים לשירים שנכתבו מחוץ לוילנה ומגיעים לתגובה שהושרה כאן בארץ האמנם (לאה גולדברג), ניגונים (פניה), הליכה לקיסריה (חנה סנש) ועד לשנות השמונים עם אירוע מכונן ופורץ דרך שהפיקו יהודה פוליקר, יעקב גלעד ושלמה ארצי בחגיגות הארבעים למדינה.

בהרצאה המוסיקלית אני מספר על כמה מגיבורי התקופות השונות, הירש גליק שכתב את שיר הפרטיזנים, שמרק'ה קצ'רגינסקי שאסף דפי נייר מן השריפות והציל שירים.

 הירש גליק, משורר ולוחם             אוסף שירי גיטו וילנה של שמרק'ה קצ'רגינסקי

 

אני מרבה לעבוד עם משלחות צה"ל היוצאות לפולין. בשנת ה- 60 למדינה הוזמנתי להצטרף למשלחת הרמטכ"ל למצעד החיים והנחיתי את האירוע המרכזי בערב יום השואה.

וכאן, למטה, באוירה יותר נינוחה, בדרך הביתה,

 במטוס עם רא"ל גבי אשכנזי.

 אירוע "כמו סיסמה יהא השיר" משלב שירים סיפורים וסרטים, הוא מוגש בבתי ספר, ישובים ומוסדות וכאמור בפני חיילי צהל.