שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

דרך המשי - לבוש לבן לשיר כחול

"השיר הכי כחול בלבוש הכי לבן". כך כינה איש הרדיו אלכס אנסקי, את השיר שנשמע היום. והרי מה שיפה בשירים שאנחנו משמיעים כאן בפינה, זה, שהם נקיים, נקיים. לבנים. מביאים חושניות ומביעים מיניות, אך בלבוש טהור שלפעמים אפילו מקשה על קליטת המסר. למעשה, בזכות זה ניצלו כמה מן השירים ממספרי הצנזורה. אם אני אגיד לך את מילותיהם בעברית מדוברת, הם יפסלו לשידור על ידי ועדת האתיקה של גלי צהל, או של העמותה למען שלום הילד.

דרך המשי. זה השיר. נשמע כמו שיר על פרפר התווה חוטי רקמה עדינים, נכון? או על דרך המשי בסין, נכון? אז כמובן שלא. 

המפתיע הוא שהפעם, למרות שהשיר לבן ונקי, הא עבר קיצוצי צנעה. תיכף תראה.

ובכן, דרך המשי, נכתב על ידי עלמה צעירה, צרויה להב, שעד אז (1984) לא שודר אף שיר משיריה. "השיר נכתב לעצמי – סיפרה לי - פניתי אל יעקב גלעד שיפיק לי דיסק (אתה מבין, עוד לפני שפרסמה משהו, הלכה ליעקב גלעד שיפיק לה דיסק) אבל אז נכנסתי להריון (אולי בגלל השיר, אולי זה מה שמתואר בשיר...) ולא יצא מזה כלום, ואז הוא שלח אלי את יהודית שחיפשה חומרים". משפט כזה נגמר בדרך כלל בקלישאה "וכל השר היסטוריה" כאן קרו עוד כמה דברים בדרך: "זה היה שיר פרוע לגמרי – המשיכה צרויה להב - והיא לקחה ממנו רק חלק וגם אותו ביקשה שאשנה".

כבר פגשנו בפינתנו כמה וכמה תיאורים ציוריים של אברים נשיים מוצנעים, למשל, "מזוזות פתחיך" שכתב ביאליק, "שפתותיה כשושנים" שכתב טשרניחובסקי, "מסתרי החורש" שכתב יורם טהרלב, וגם צרויה להב כתבה. תיאור כמעט פלסטי: "בוא נעבור בדרך המשי, דרך קירות התוך". בשורה הבאה היא קוראת למקום ההוא: "אגמי רוך". ואם לא הבנת שמעון, היא מוסיפה פירוש: "גוף בתוך גוף בתוך גוף". ווי אני מסמיק.

פגשנו בפינה שלנו גם כמה תיאורים שיריים של אברים גבריים מוצנעים. "ירים דגלו" כתב ישראל גוריון, "בואינג אדמדם ממריא" כתב מאיר אריאל, וחנוך לוין קרא לזה: "ציפור מכנסי השבת". רבים הלכו בכיוון הזה של הציפור, ליאונרד כהן שר "הייתי נע בתוכך עם היונה" (בתרגום של קובי מידן), וגם צרויה להב הולכת עם הציפור הזו: "ציפור מתרוממת לעוף".

עכשיו, מה קורה לה, כשהציפור שלו מתרוממת? איך הם מכנים בשירים את ה"תופעה" הזו, יורם טהרלב כתב: "אפול מוכת סחרחורת", מיכה שטרית כתב: "את חלומך את מגשימה", וצרויה כתבה, "ציפור מתרוממת לעוף, אישה נשברת בי". כמה ברור, כמה נקי.

עכשיו בוא אשמיע לך ולמאזינים, איך נכתב השיר במקור. מהו שיהודית רביץ לא יכלה לשיר: "בוא תעבור בי דרך המשי, דרך קירות התוך, בוא ותטביע את כל הקושי בתוך אגמי הרוך" הכי סקסי זה כשהבחורה

מזמינה, נכון? אגב, בהופעותיהן המשותפות, משמיעות שתי הנשים, צרויה להב ומיקה שדה (בתמונה) את הנוסח המקורי ובלי צנזורה...

טוב, הלכנו רחוק הפעם. ולסיום בשורה, אמרתי שהשיר היה הרבה יותר ארוך, אפילו "פרוע" כינתה אותו צרויה להב, בקרוב נשמע גם את החלק הגנוז. הוא כבר הולחן ויוקלט בקרוב. מבטיח להתייחס כשיצא.

 


רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים