שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

יקינתון או, יקינטון? יפני, או סיני, אולי... הודי?

בשנת 1998 ערכתי תחקיר אודות פזמון ליקינטון, מישהו מהמרואיינים אמר לי "למה שלא תדבר עם רבקה גוילי?". צחקתי כמו מבדיחה חביבה והמשכתי הלאה בראיון, והוא עצר ואמר "רגע, למה שלא תדבר עם רבקה גוילי?", אמרתי לו ש"זו בדיחה נחמדה אבל בוא נמשיך", וכשפעם שלישית הציע את אותה הצעה הבנתי שאני פה המוזר ולא הוא. העובדה ש-1998 זה 60 שנים אחרי כתיבת השיר הטעתה אותי. הייתי בטוח שהכותבת כבר מזמן לא בינינו.

אבל ב- 1998 רבקה גוילי עוד היתה כאן, וזכיתי לראיין אותה. היא היתה כבת 88, בעלה אלכסנדר סייע בתקשורת, אבל היא זכרה וסיפרה הכל. זמן קצר לאחר הראיון הלכה מעמנו. שירה המפורסם ביותר התפרסם השבוע לפני 74 שנים, ב- 22.2.1940 זה היה ב"דבר לילדים" ומאז לא ירד מרשימות השידור.

אלא שבימים אלה נכנס לרשימת שידור מפתיעה. הפליי-ליסט של גלי צהל. הכניסה המפתיעה הביאה כלי תקשורת רבים לספר על הזמרת והמעבד המודרניים (גם אני אספר עליהם. חכו עוד רגע!), גם המשוררת, לאה גולדברג זכתה לכיסוי נרחב, אני רוצה לספר דוקא על לידת השיר ועל המוסיקאית שהלחינה אותו ובעיקר את ששמעתי ישירות ממנה.

 

על רבקה גוילי
היא נולדה בהונגריה ב- 1910, למדה פסנתר בגיל צעיר, "ב- 1930 עליתי לארץ וגרתי במושבה כנרת". כשהגיעה לארץ כבר היתה בכיסה דיפלומה ממלכתית מוינה. בימיה הראשונים היתה עוברת, כדבר השיר: "בין דגניה לכנרת", כי בדגניה היה... פסנתר. עד שיום אחד, כך סיפרה: "היתה אסיפה ארוכה מאד ולפנות בוקר החליטו שבמקום פרה קונים פסנתר".

רבקה חזרה לאהבתה הגדולה אך לאחר זמן לא רב, עזבה את העמק הרחוק והחלוצי ועלתה ירושלימה: "יכולתי להיות פסנתרנית, נתתי אפילו קונצרטים אבל לא רציתי. אני אוהבת ללמד". בצניעותה לא הזכירה את התקוות הרבות שתלו בה, את המחמאות הרבות שקיבלה, למשל כשיצאה ללמוד בארה"ב והחלה להופיע גם שם. היא באמת אהבה את ההוראה, היא לימדה פרטנית נגינה וגם בכיתות בבתי ספר: "הייתי מורה מאד ידועה והיו לי הרבה מאד תלמידים. אז כתבתי את רב שירי הילדים - אמרה והוסיפה - גם עכשיו אני מלמדת". להזכירכם, השיחה התנהלה בהיות רבקה גוילי בת 88! ואלכסנדר הוסיף: "בשנה שעברה היא עשתה שני דברים, יצאה לפנסיה ו... הוציאה דיסק. תלמידה, תמיר חסון, ראה את השירים מתגוללים בביתה והחליט להקליטם. אחד מהשירים האחרונים שהוקליטו היה למילים של יהונתן גפן".

 

ואיך נולד הפזמון ליקינטון?
"בדרך כלל - סיפר אלכסנדר - כתבה רבקה לפי הזמנה, רק כשלחצו עליה". ורבקה המשיכה: "לאה היתה נותנת לי שירים שלה ומבקשת שאלחין. כשעבדנו על הקלטות של הזמרת מרים סגל, היה חסר לה שיר ילדים, רצתי לחברתי לאה גולדברג והיא שלפה שיר שהכינה לשבועון 'דבר לילדים'. את המנגינה כתבתי בדרך להקלטה".

וכאן נכנס לתמונה סיפור בחירת הסולם. וקודם הסבר קצרצר לשאינם יודעי קרוא וכתוב (תוים כמובן). סולם הוא מקבץ הצלילים המופיעים בקטע מוסיקלי כשהם מסודרים בסדר עולה או יורד. המקבץ הזה שונה בתרבויות השונות. י.ס. באך, למשל, ארגן לנו כמה סולמות שעליהם מבוססת המוסיקה המערבית, בארצות ערב יש סולמות עם רבעי טונים, ולפעמים יש סולמות עם קפיצות, למשל, הסולם שנקבל אם נשתמש רק בחמשת הצלילים השחורים. סולם זה נקרא פנטטוני (פנטה = חמש ביוונית. הפנטגון למשל, נקרא כך מאחר והוא בעל חמש צלעות). הסולם הפנטטוני מופיע במוסיקת הג'אז ובמסורות הרחוקות יותר של יוון, אבל ניתן לשמעו גם במוסיקה הסינית. מכאן מתחיל סיפור הסולם. גם בעת שיחתנו, 60 שנים אחרי כתיבת השיר נבוכה רבקה גוילי מכך ששמו של פרח היקינטון נשמע לה יפני ושבגלל זה בחרה לכתוב את השיר בסולם הפנטטוני.

"לאה אמרה שזו בושה וחרפה שאני חשבתי שזה יפני. היא אמרה לי שהשם בא בכלל מיונית, יקינטוס". זה היה שמו של בנו יפה התואר של פיראוס מלך מקדוניה,ש האל האולימפי אפולו התאהב בו. משהתחרה אפולו עם יקינתון בהשלכת דיסקוס, התקנאו בו אלים אחרים שהתאהבו בנער וגרמו לכך שהדיסקוס שהשליך אפולו יפגע בראשו של יקינתון. הנער מת, ומדמו עלה צמח הנושא את שמו.

אם כך, יש כאן שתי שגיאות, שניהם, היקינטון והסולם הפנטטוני אינם יפנים. "אחר כך - המשיכה רבקה - הייתי ביפן ובאמת שמעתי שהמוסיקה היפנית מצלצלת אחרת לגמרי".

כן יפני, לא יפני, השיר עשה חייל. ילדים גדלו עליו, אמהות הרדימו איתו, זמרים וזמרות, מקהלות ולהקות, שרו אותו, הקליטו אותו. סיפרה בחיוך רבקה גוילי: "באיגוד המוסיקאים קוראים לי גברת יקינטון. פעם באה אלי בת-דודה וביקשה ללמד אותי שיר חדש, יקינטון קוראים לו. לא סיפרתי לה שאני כתבתי אותו ואפילו עשיתי את עצמי שאני מתקשה ללמוד".

 

ועל מה הרעש האחרון?
המוסיקאי אילן בן-עמי חבר להקת הברירה הטבעית, הפיק באחרונה תקליטור שירי ילדים בגירסאות כיסוי של "מוסיקת עולם". בייבי אורינטל שמו של התקליטור, תשובה הולמת לתקליטורים כדוגמת בייבי מוצארט. על עטיפתו, ליד בובת שפן וקוביות משחק סטנדרטיות, נשענים הדרבוקה והעוד. ניתן למצוא בתקליטור את יונתן הקטן, במדינת הגמדים, אני אוהב שוקולד וגם את פזמון ליקינטון בסגנון... הודי.

כזמרת בחר להפקיד את הסלסולים לביצועה של ליאורה יצחק, שעשתה קריירה הודית מהוללת ושרה בסרטים הודיים רבים מאז גיל 15,  עת נשלחה על ידי הוריה לבדה לארץ המרוחקת למען הקריירה. גם בישראל נתנה קולה לשירים מוכרים ומצליחים, בין השאר לעידן רייכל ולדג נחש.
ולמרבה הפלא, נכנס שיר הילדים הזה, שהוא כבר בן 60, ושמתחיל בכלל בהודית, לרשימת הזהב של גלי צהל. הפליי-ליסט הידוע (ולעתים המושמץ).

 

וענין אחרון לפני שניגשים להשמעות, יקינטון, או יקינתון?
בכללי התעתיק שניסח לא אחר מאשר זאב ז'בוטינסקי, נאמר שאת ה- T הלטיני מעברתים ל- ת', בעוד ה- TH, יתורגם ל- ט'. ברוח זו למשל ניסה להנהיג את כיתוב שמו של גיבור תל-חי, כ-תרומפלדור (וכך זה גם הסתדר יותר טוב עם הפיכת בית"ר לראשי תיבות של "ברית יוסף תרומפלדור"). גם אבן שושן הלך בגישה זו וכתב במילונו יקינטון, שכן המקור הוא Hyacinthus. אולם לרבים, כולל יוצרי התקליטור, נראה ה- יקינתון, עברי יותר. שיהיה...

 

ונעבור להאזנה ולצפייה:

הנה כתבה בתכניתו של גיא פינס, על השיר והזמרת והצלחתם הגדולה.

 

 

אריק אינשטיין בשילוב אנימציה, עדין בשחור לבן:

 

 

הביצוע הקלאסי של אסתר עפרים:

 

 

גם גירסאות כיסוי כבר היו בעבר. הנה זו של בארי סחרוב:





האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים