שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

בין הרים ובין סלעים טס הגדוד העברי

השיר בין הרים ובין סלעים הוא בעל היסטוריה ענפה. כאן תובא התמצית שבתמצית. חקרתי אודותיו ונעזרתי בין השאר בדבריהם של אליהו הכהן, דוד אסף וכמובן מקורות נוספים. מפתיע כמה שיר הילדים הזה (שמיד יתבהר שכלל לא נכתב לילדים) נושא על גבו. אני מביא כאן את העיקר ובקצרה רבה בסיום מובאים קישורים למידע נוסף.

 

אז מה הסיפור?

מי שפיענח עבורנו את קורות השיר הוא חתן פרס ישראל, מורנו ורבנו חוקר הזמר אליהו הכהן. ומתחיל דבריו בשאלה: "מה זה: בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת... ומכל הילדים אותך אני אוהבת? מה הקשר בין שני חלקי המשפט?", ומיד הוא מציע שלא נחפש יותר מדי.  אין קשר. לא כך נכתב השיר. ולא רק זאת אלא, שבכלל לא מדובר בשיר ילדים, או לחילופין נאמר שמדובר בשיר לילדים גדולים. מאד.

השיר נכתב ביידיש, בניו-יורק, על ידי יוסל רולניק, והגיע אלינו עם מתנדבים יהודים אמריקאיים שהתגייסו לגדוד קלעי המלך מס' 39 במלחמת העולם הראשונה, השנה, 1917. ויסתבר מיד שחיילים בכל העולם הם חיילים, ויש להם אהובה שנשארה בארצם, ויש להם חלומות על אהובתם, וגם החלומות האלה לא בדיוק לילדים. אחד החלומות שהם חולמים על אהובתם זה שהיא חולמת עליהם...

 

ותחילה, הנה השיר המקורי, כפי שכתב יוסל רולניק (והובא באתר זמרשת):

לייג איך מיר אין בעט אַרײַן,
לעש מיר אויס דעם פֿײַער;
וואַרט — באַלד קומען וועט צו מיר,
דער וואָס איז מיר טײַער.

 

באַנען קומען צוויי בײַם טאָג,
איינער קומט אין אָוונט;
פֿאָרט אַ גלעקעלע: גלין־גלאַן;
אָט איז ער שוין נאָענט.

עמעץ זוכט די טיר און טאַפּט,
רופֿט מיך בײַ דעם נאָמען
כ'שפּרינג אַ באָרוועסע פֿון בעט
„ער” איז דאָס געקומען

 

 

התרגום לעברית

הנה מה ששם החייל בפי אהובתו החולמת עליו, זאת בתרגומו של הסופר והעיתונאי שמעון דוד יפה, שהיה עצמו חייל בגדוד קלעי המלך, לא בגדוד האמריקאי שהביא את השיר (ומספרו כזכור, היה  39), אלא בגדוד הארצישראלי שמספרו היה 40. 

 

אֲכַבֶּה לִי אֶת הַנֵּר,
אַעַל עַל מִשְׁכָּבִי.
עוֹד מְעַט, עוֹד מִזְעֵיר,
יָבוֹא בְּחִיר לְבָבִי.

 

בֵּין הָרִים וּבֵין סְלָעִים
טָס הוּא בָּרַכֶּבֶת
וּמִכָּל הַבַּחוּרִים אוֹתוֹ
אֲנִי אוֹהֶבֶת.

 

עכשיו ברור מאין הגיעו השורות של שיר הילדים הנודע. מדוע שונו? אם נקרא את המשכו של השיר נבין גם מדוע אי אפשר היה לשיר אותו לילדים כפי שנכתב במקור:

 

דום ניצב הוא בחלון
ישקיף אל מעוני
קול משמיע פעמון
היאח מה רב ששוני

קול דודי דופק עכשיו
פתחי לי יפתי
חרש דובבות שפתיו
יונתי תמתי

 

רק כותנתי לבשרי
דלתי לו פתחתי
חיש ליטף את צוארי
ויצנח על מיטתי

שהלילה יארך
זוהי משאלתי
תמיד ישרור אופל כך
כל עוד הוא במיטתי

 

והרי זה ממש שיר השירים, עם קול דודי, ויונתי תמתי חמדתי, ובמשמעות החשקנית הכי פשוטה, בלי אהבת ישראל לקדוש ברוך הוא שהסביר לנו רבי עקיבא.

השיר עבר כאמור גלגולים רבים, נכתב ביידיש תורגם כמה פעמים לעברית ומשם לאנגלית, גם הלחן נכתב לפחות פעמיים. 

 

ביצועים רבים לשיר, בוודאי לשיר הילדים, אבל גם לשיר המבוגרים, הנה הוא בקולו המתקתק של דודו אלהרר, הלחן, הוא של ברטה קלינג הניויורקית אף היא. נראה שמתיקות הביצוע של דודו אלהרר, והניגוד בינה לבין המילים, סייעה אף היא לשיר להסתנן מבעד לצנזורה. 

לחצו להאזנה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שיר חושני בפינתי בגל"צ

במרץ 2013, הבאתי את השיר "בין הרים ובין סלעים" בפינת סיפורי השיר שהגשתי בתכנית "העונג השישי" של שמעון פרנס בגלי צה"ל. בפינה השמעתי שירים בעלי משמעות חושנית, רומנטית, ואף אירוטית. כששאל פרנס מה בחרתי להשמיע השבוע, ואמרתי "בין הרים ובין סלעים", חשב שהוא טועה ולא מבין באיזה שיר מדובר. כשהבין, ביקש שאבחר שיר אחר, הצעתי שבכל זאת יקשיב לסיפור. במהלך השידור הסכים שאכן, השיר מתאים מאד לפינה. הוא חושני, וקולו של דודו אלהרר חושני, והכוונות שמאחורי המילים אכן לא משאירות מקום לספק.

 

 

 

 

 

סיכום הדרך שעשה שיר העגבים אל גני ירושלים

סיכם אליהו הכהן: "גננות ירושלים שחיפשו באותה תקופה בצורה נואשת שירים וריקודים לגני הילדים, קלטו את השיר והחליטו לנסות להפכו לשיר ילדים. הוציאו ממנו את הרומנטיקה והאירוטיקה, ויתרו על הבתים עם העברית המליצית המלעילית, הותירו ממנו לפליטה בית אחד... את המילים טס הוא ברכבת איחדו ל-טסה הרכבת ועשו אותו לשיר ריקוד במעגל.  (במאמרו 'עשר השנים הראשונות: משירי ירושלים בראשית תקופת המנדט, תרע"ח-תרפ"ח'. נדפס בספר 'ירושלים בתקופת המנדט', בעריכת יהושע בן אריה, בהוצאת יד יצחק בן צבי).

כמה קישורים למידע נוסף:

המאמר של אליהו הכהן שנזכר לעיל.

מחקר מקיף ומרתק על השיר שערך דוד אסף ופרסם אותו בעיתונו האינטרנטי "עונג שבת". 

סיפור השיר באתר זמרשת (ובו בין השאר תרגום להונגרית ולרומנית...)

 

 

מילה אחרונה - אין ספק שגננת שהייתה מזמרת לילדי ירושלים בשנת 1917 את המזמור המקורי, היה צריכה לחפש מהר עבודה אחרת...

 

 





האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים