שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

לא אשכח זאת רעי

לפעמים הסיפור שעובר שיר לאחר שנכתב, מעלה את ערכו ואת ההתרגשות ממנו. הקשר בין השיר לא אשכח זאת רעי, ומה שעבר עליו עד שהולחן ובוצע, נכתב כנראה ביד סופר נעלם.

 

ותחילה למילים

הספר עיר היונה יצא לאור ב- 1957 ובו איגד נתן אלתרמן את יצירתו מתקופת מלחמת העולם ומלחמת השחרור והשנים הראשונות של המדינה. הספר כולל כמה שערים, השני הוא "שירים על רעות הרוח" והשיר השישי בו, מופיע ללא שם, מילותיו הראשונות הן "לא אשכח זאת רעי". הפרסום הראשון של השיר היה בספטמבר 1941, בכתב העת הצעיר מחברות לספרות. השיר הוא דברו של פצוע אל מצילו, שאינו מרפה ממנו, למרות שהפצוע מבין שחייו עומדים להסתיים.

 

 

הביטוי "רעות" מקבל בסיפור משמעויות כפולות ומכופלות. הוא מופיע בשיר גם במשמעות האחווה החברית וגם במשחק מילים עם הביטוי "רועה רוח" שבו מכנה הפצוע את עצמו. הרעות מופיעה גם בַּשם שניתן לספר שנכתב על ידי יהודה דקל, ששכל בקרב נבי יושע, את חבריו ושלקח חלק בשלב האחרון שלו כולל איתור הגופות ונשיאתן. 

 

 

הרעות היתה גם לרעיון המרכזי של המוזיאון שהוקם במצודת כ"ח, ביוזמתו של יהודה דקל, שנקרא מוזיאון הרעות. ברקע שמו של המוזיאון נמצאים שני שירים בהם שזורה המילה "רעות". האחד הוא כמובן שיר הרעות של חיים גורי וסשה ארגוב, השני הוא השיר שבו ענייננו לא אשכח זאת רעי.

 

בטקס חנוכת המוזיאון, בינואר 2014, גילה המשורר חיים גורי שאת שיר הרעות כתב בין השאר, בהשראת קרב נבי יושע. הרוגי הקרב נמצאו פזורים בשטח בזוגות, המשמעות היתה שכאשר נפצע אחד, הגיע חברו לעזור לו ולא עזבו אפילו עד מותו שלו. מכאן צמח ערך הרעות שצה"ל ממשיך לטפח אותו עד היום. מכאן צמח המיתוס שהביא את גורי לכתוב את שיר הרעות, ואת בוני המוזיאון לכנות אותו כך. השיר לא אשכח זאת רעי, לעומתו, לא זכה לתשומת לב רבה וכמעט שנשכח, זאת למרות שזכה לשלושה לחנים, של רפי בן משה, של יאיר רוזנבלום והלחן שסיפורו מסופר כאן, של אמנון בן יהודה

 

 

 

מי הוא אמנון בן יהודה?

ב- 20.4.1948 היה בן-יהודה בין לוחמי כוח ההסחה בקרב נבי יושע. הסיפור שעבר השיר נקשר אליו בעבותות לא יאומנו, כי בן יהודה עבר על גופו את הכתוב בשיר. בקרב ההוא, נפצע אנושות בראשו, והושאר בשדה על ידי חבריו שאמרו: "הוא גמור!" . בדרך נס, עבר לידו בריצה אהרונצ'יק (לימים פרופ. אהרן קופרמן), לוחם נוסף מכוח ההטעיה, ודרש לראות מי הוא הפצוע השוכב על האלונקה. קופרמינץ נדהם לגלות שהפצוע הוא חברו מאז גן הילדים, אמנון בן יהודה. הוא לא הסכים להשאירו בשטח, דאג לעוד שני לוחמים, ויחד נשאו את בן יהודה למושב רמות נפתלי, הסמוך.

 

ברמות נפתלי, שוב הוחלט להניח לבן יהודה לסיים את חייו והיה אף מי שהציע לגאול אותו מיסוריו. למרות חוות הדעת המוחלטת, "שתי חברות - מספר אמנון -  טיפלו בי, יומם ולילה, היו אלה מלכה גרוס ורות רביב, הן הרטיבו את פי ושפתי עם סמרטוט רטוב כדי שלא אתיבש". כנגד כל הסיכויים החזיק מעמד והוחלט להורידו מרמות נפתלי לאיילת השחר. גם את הדרך לאיילת השחר שרד וגם שם לא ידעו מה לעשות איתו, והוחלט לצרפו לאמבולנס שיצא לביה"ח בילינסון. 

 

 

ושם אירוע הנס 

בתיאום מושלם, הגיע ארצה עולה מרומניה שאך זה שוחרר ממחנות המעצר בקפריסין, דר' (לימים פרופסור) הרדן אשכנזי, מנתח מוח מהגדולים בארצו, וכבר אז גם בעל שם בקנה מידה עולמי. כמו שנשאל כל עולה לעיסוקו, כך נשאל גם אשכנזי והיה מי שהבין את האוצר שנפל בחלקנו ושלח אותו לבלינסון. למרות שהעריך את סיכויי הניתוח באחוזים בודדים, הסכים אשכנזי לנתח את אמנון בן יהודה והציל את חייו. היה זה ניתוח הראש הראשון שבוצע בחייל במדינת ישראל (עוד על הרדן אשכנזי קראו בקישור).

 

 

על הלחן

גם כתיבת הלחן לוותה תהפוכות מרגשות. בן יהודה שרד את הפציעה והחל תהליך שיקומי ארוך וכואב, במסגרתו נשלח לטיפולים בארצות הברית, ולבסוף בנה שם את חייו. בשנת 1988 ביקר בארץ ופקד את קברי רעיו הלוחמים שנפלו בקרב נבי יושע בטקס השנתי במלאת 40 שנים למדינה ולקרב. בטקס קרא שיר שכתב על הקרב. בעקבות קריאת שירו פנה אליו מנחם שובל, ידידו מההכשרה ואיש קולנוע בטלויזיה החינוכית. שובל, שהיה בין אלה שהורידו את בן יהודה בלילה מרמות נפתלי לאיילת השחר, אמר לו בהתרגשות שארבעים שנה ניסה ליצור סרט על הקרב ולא היה מסוגל להתמודד רגשית עם המשימה, השיר שכתב אמנון, עזר לו להחליט ולהיכנס להפקה. הם קבעו להיפגש בדיוק שנה מאוחר יותר, בטקס במצודת כ"ח, הפעם, על מנת לקיים ראיון לסרט.

 

ואכן, שנה אחר כך נפגשו השניים, ממשיך אמנון בן יהודה: "הוא ראיין אותי ממש במקום בו נפצעתי. ואז, אל מול המצלמה, שלף את שירו של אלתרמן וביקש שאקרא בקול רם. היה מעמד קשה ושנינו נשברנו. זה מופיע בסרט".

 

אמנון בן יהודה הוא מוסיקאי חובב, השיר נגע לליבו וכשחזר לביתו, הלחין אותו. למרות שהסרט היה כבר על סף גמר, החליט שובל לשלבו בסרט וזאת, ממש בסצינה האחרונה, על רקע כתובות המשתתפים ביצירתו.

 

הנה הקטע בסרטו של מנחם שובל המביא את סיפורו של אמנון בן יהודה ואף מראה כיצד קיבל את השיר, בסיום, מושמעת ההקלטה הראשונה של השיר מפיו של הזמר עמוס ברזל:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למעוניינים לצפות בסרטו המלא של מנחם שובל, הנה הקישור:

לא אשכח זאת רעי.

 

 

 

הביצוע המחודש

שלומי ברק הוא מוסיקאי, מעבד ומנהל מוסיקלי של חבורות זמר ומקהלות. במקהלת רונדו, אותה הוא מנהל, שר בן דודו של פילון פרידמן ז"ל, לוחם פלמ"ח שנפל באותו הקרב המדובר בנבי יושע. פילון הביא את הסרט ואת השיר לשלומי ברק, שהתלהב, התרגש, ועיבד אותו למקהלה (עיבוד כלי בועז קביליו). כששמעו על טקס חנוכת מוזיאון "הרעות" במצודת כ"ח, הציע שלומי ברק שהמקהלה שלו תשיר באירוע את השיר שכתב אמנון בן יהודה שנפצע ממש באותו המקום. ואכן, מקהלת רונדו שרה בטקס את השיר, וההתרגשות גאתה שבעתיים כשסופר הסיפור, ואז, רגע לפני הביצוע, הפתיע אותנו (כן, גם אני הייתי שם) שלומי ברק ואמר: "לביצוע הבית הראשון של השיר אני מזמין את מי שהלחין אותו, אמנון בן יהודה בן ה- 85".
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הנה מקהלת רונדו מבצעת את לא אשכח זאת רעי בטקס חנוכת מוזיאון הרעות יחד עם אמנון בן יהודה. בהמשך, הקלטת אולפן ואחריה מילות השיר.

 

 

 

 

 

 

 

לא אשכח זאת רעי

מילים: נתן אלתרמן
לחן: אמנון בן-יהודה

 

לא אשכח זאת, רעי, איך על גב נשאתני
ותזחל אתי הר וגיא.
לא אשכח לך זאת. איך למות לא זנחתני
בחבקי צווארך, כחבקי את חיי.
הנה לילה רעי, הניחני הפעם.
הנה לילה רעי הניחני וברח…

 

כי מכות רקותי, כי הלב הלם פעם
כי השמש עלי לא יזרח.
הִשבע רק, רעי, אם יש יום ותנוח
ועברת ביתי, מה תאמר שם? כזאת:
הוא רדף-הבלים והיה רועה רוח,
אבל מת, כמו איש היודע עשות.

עד הבקר רעי, לא תקום בי עוד רוח,
אך עד בקר – אני לא אשכח לך זאת.





האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים