שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

ליל חניה

ליל חניה שיר קסום, שיר חידתי, שיר שמרגע שהולחן הוא מרתק אליו מאזינים ואפשר לומר גם מעריצים. צעירים ומבוגרים שרים אותו, רבים יודעים את מילותיו בעל-פה. שיר פולחן. 

כשהתחלתי ללכת בעקבות השיר הזה (בערך שעתיים אחרי שבוצע בפסטיבל יום העצמאות ה-25), הייתי די לבד. מאז שוחחתי עם יאיר רוזנבלום, חנן יובל ועם חוקרי אלתרמן כדר' מרדכי נאור, עופר רגב ועוד. כיום הרשת מלאה מידע על השיר. זמן רב שאני מבקש לכתוב על השיר מעל הבמה הזו שלנו כאן, והנה זה לפניכם. אביא כאן מבט משלי ותמצית מהתחקיר ואידך זיל גמור. כן, זה בארמית, (לא ביידיש). את היתר לכו ולמדו. 

 

אלתרמן מתגייס

אלתרמן מתגייס? לצה"ל? וואלה!!!

הסיפור מתחיל עם סיום מבצע דני לכיבוש רמלה לוד, יולי 48, יצחק שדה, אז אחד המח"טים בקרב, קפץ להתרעננות בתל אביב וכמובן, נכנס לשתות כוסית ב-כסית. לפתע הבחין בפינה באלתרמן, אפשר לומר "בידידו אלתרמן". אלתרמן היה מקורב מאד להנהגה, גם הצבאית וגם הפוליטית. גם השניים האלה היו מיודדים מאד. אחרי טפיחות הכתף והחיבוקים נזף שדה באלתרמן, איך זה שהמשורר הלאומי יושב בכסית? איך זה שאינו משתתף בלחימה? אלתרמן יש לומר לזכותו, כבר היה בן 38, הרבה מעבר לגיל הגיוס, אבל במלחמת השחרור היו גם מבוגרים ממנו, למשל... יצחק שדה עצמו. שהיה כבר בן 58. כן, מח"ט בן 58.

 

על מה שקרה לאחר מכן יש לנו כמה שמועות, הערכות, דמיונות וגם קצת עובדות. מסיכום הדברים עולה שאלתרמן הביע נכונות להתגייס ושדה קרא בו במקום לשלישו, יודל מרמרי, שאי משם מצא טופס חיול ובו במקום גייס את אלתרמן לצה"ל.

 

במאמר מוסגר יסופר שאלתרמן לא היה טירון לגמרי. דר' מרדכי נאור סיפר שבשנות מלחמת העולם עבר הכשרה "צבאית" (נו, ליתר דיוק בואו נאמר, קדם-צבאית). כשעלה החשש בארץ להגעת הגרמנים למזרח התיכון והארץ רחשה הכנות שונות ומשונות (למשל תכנית "מצדה על הכרמל") העבירו בין השאר, הכשרת יסוד בטחונית גם את אנשי הבוהמה והעסקים התל-אביביים . אלתרמן קרא לזה "קורס .S.O.S" והסביר שזה ראשי תיבות של: "סופרים, עורכי דין וסנדלר" (נאור הסביר שהיה שם יצרן נעליים אחד, שסידר לאלתרמן את האות ס' בראשי התיבות). אך נחזור לשירנו.

 

שדה לא רק שגייס את אלתרמן, אלא גם לקח אותו לחטיבה 8. החטיבה שלו (גדוד 88 למתעניינים המקצועיים). החטיבה ירדה דרומה ובשורותיה החייל הטרי, טוראי נתן אלתרמן. בתוך זמן קצר החל "מבצע יואב" והחטיבה ניהלה קרב מר ועקוב מדם, על עיראק אל מנשיה (בין אשקלון לקרית גת). מהקרב ההוא יצא ליל חניה.

הפרסום היה בספר "עיר היונה" שהתפרסם בשנת 1957 וצרר שירים שכתב אלתרמן במהלך שנות הארבעים. מלחמת העולם השניה ומלחמת השחרור. הנה התמליל המלא של השיר מתוך הספר (לא כולו הולחן).

 

 

על התמליל

"ליל חניה" מתאר בצורה ציורית ומרגשת את הלילה שלפני המלחמה: "ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים", מתוארים שם בעלי מלאכה, טבחים, נפחים, אופים, ואפילו בדיחות החיילים והקללות. זהו לילה ש"מוֹסֵך (נמזג, מתערבב) את כישופה של רעות רוח, בבניינה של ממלכה" (ניתן לפרש שהממלכה היא המחנה הצבאי המוקם, אך יש פירוש שרואה בה את המדינה עצמה).

אך אולי הדבר החזק ביותר שאני מוצא בשיר הוא מסר שמעביר הלילה ההוא, אל החיילים ואל העם. אלתרמן משווה בין שתי צורות אמירה, השירה מול הפזמון. השירה מכובדת, אצילית, שאינה עוסקת ב"מליצת סיסמות הזמן", ואלתרמן אף מוסיף באירוניה: "חלילה לו", הוא הרי עוסק רק בדברים גבוהים ונעלים ולא "יתלכלך" בדיבורים כאלה, ומול השירה ניצב הפזמון, אשר אומר דברים ברורים, בצבעים עזים, בצעקות, בלי "חוכמות": "רק הזמר המתוק, שלא דבר ערך, ולא שכיית חמדה הוא, ישאם במלוא צווחת צבעיו החריפים על חלילו". בלילה הזה אומרים דברים פשוטים ישירים אפילו קלישאות: "על אהבה... חובה וקרב ועול" ואת הדברים האלה, אומר הלילה "בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול".

 

על הקרב

קרב עיראק אל מנשיה לא היה מהמפוארים שניהל יצחק שדה. הוא הסתבך מאד, היו הרבה נפגעים, וממש במהלכו תפס שדה את ראשו במחשבה "מה עשיתי?" הרי המשורר הלאומי יכול להיפגע. מיד כשנגמר הקרב, הודיע שדה לאלתרמן שהוא חוזר לתל-אביב. יש אומרים ששוחח על כך עם בן גוריון ואמר שאינו יכול לנהל את העניינים ככה, וביקש שיחזירו את  אלתרמן לכסית! 

ואז, בעקבות חוויית הקרב האמיתית לגמרי של אלתרמן, אז נולדו המילים. הן התפרסמו רק ב- 1957, בקובץ "עיר היונה" והשיר נחבא שם בעמוד 94.

 

הלחן

השיר הזה ענק לא רק במילותיו אלא גם בלחנו. אצל אוהדי שירה, אוהבי זמר, וגם המלחינים, היה הספר "עיר היונה" - שם כאמור, התפרסם לראשונה - במקום מרכזי בארון הספרים, ולפעמים, כפי שמיד נראה, היה מונח תדיר ממש על שולחן העבודה. וכך היה באותו בוקר בתחילת שנת 1973. יאיר רוזנבלום אמנם כבר יוצר מוכר ומוערך, אבל עדין נרגש כשבוקר אחד מצלצל הטלפון ובצד השני... יהורם גאון: "יש לך איזה שיר שאפשר להגיש לפסטיבל הזמר?" נו, ודאי שרוזנבלום ענה בחיוב, ואז הפתיע גאון ושאל, איזה שיר?, ואז - כך סיפר יאיר רוזנבלום למולי שפירא בגל"צ - אז שלח המלחין יד לספר שהיה מונח על שולחנו, איזה ספר? נכון, "עיר היונה", פתח אותו ממש באופן מקרי, איפה? נכון, בעמוד 94 וזרק לשפופרת בבטחה: "ליל חניה". יהורם גאון אמר שזה בסדר גמור ושלמחרת יבוא לשמוע את השיר.

ברגע שנטרק הטלפון, אמר לעצמו יאיר רוזנבלום בערך את מה שאמר יצחק שדה: "מה עשיתי?" הוא התחיל לקרוא בשיר ומצא משהו מסובך מאד, גם במשמעות וגם במבנה. זהו שיר של עשרה בתים כשבכל בית יש חמש שורות? זה בעצם חמשיר ענקים. איך מלחינים דבר כזה? ועוד בעשרים וארבע שעות.

 

רוזנבלום עבד כל אותו היום וכל אותו הלילה ותפר מלאכת מחשבת. על חלק מהבתים ויתר, בית אחד עשה לפזמון חוזר, הוסיף נה, נה, נה וקטע תזמורת, ו... חיכה ליהורם גאון.

ויהורם גאון מעולם לא הגיע.

 

אבל רוזנבלום החליט שעל היצירה הזו הוא לא מוותר, ולמרות שהשיר ממש אינו פסטיבלי, הוא גייס לביצוע שלושה מחניכיו לשעבר בלהקת הנח"ל, ירדנה ארזי, חנן יובל ואפרים שמיר, ושלח אותו לפסטיבל. שיר ענק יצא לדרך.

מי זוכר ומי יודע מי זכה אז במקום הראשון? ובכן, הזוכה היתה  עדנה לב עם השיר "את ואני נולדנו בתש"ח" (מוטי גלעדי ויגאל בשן), ובמקום הרביעי, המפתיע התברג ליל חניה. והשאר כבר סופר בתולדות ישראל (והזמר העברי).

 

והנה הביצוע המיתולוגי של השיר, פסטיבל הזמר והפזמון 1973 במלאת לישראל 25 שנים, חמישה חודשים לפני מלחמת יום כיפור.

 

 

כפי שנכתב כבר בפתיחה, היום יש הרבה חומר אודות השיר (כשהתחלתי לחקור אודותיו היה מעט מאד מאד). אספתי עבורכם כמה קישורים לכתבות לקריאה נוספת על השיר.

ביום הזכרון לחללי צה"ל שודרה בערוץ 13 כתבה מרגשת על השיר והקרב שאודותיו נכתב.

מאמר רחב ידיים בויקיפדיה 

מאמר של חזי עמיאור

 

 

 





האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים