שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

למה צחקה מיכל ממים לדוד המלך

... המהפך הגיע במוצאי יום העצמאות תש"ל, 1970, והוא קרה ברגע מסוים, רגע אחד וברור. הוא קרה, כשסיימו הגששים את ביצוע שירם, מים לדוד המלך. עד אותו הרגע, סירבה נעמי שמר לכתוב לשלישיה, באותו הרגע, חל המהפך והיא החליטה לכתוב להם. ומה שכתבה היה למה צחקה מיכל.

מה הקשר? מה היה בשיר שהניע אותה לכתיבה? הנה זה בא.

 

 

ונתחיל עם "מים לדוד המלך"

פעמים רבות המשורר מתענין דווקא בתמונה צדדית שהתנ"ך לא מרחיב עליה. כך היה כשעקיבא נוף בחר לכתוב שיר על תמונה קטנה וקצרה בשמואל ב' פרק כ"ג, שבה, בעת קרב עם הפלשתים, צמא דוד המלך.

מיכל צוחקת לדוד מבעד לחלון, צייר פרנצ'סקו סלוויאטי 1552

ודוד מבקש מים דווקא מן הבאר הנמצאת באזור כבוש על ידי האויב. שלושה גברים התנדבו לצאת כנגד כל הסיכויים והלכו להביא לו מים. וזה הדבר שריתק את עקיבא נוף, על מה מדברים שלושה לוחמים היוצאים לקרב כמעט אבוד. ועל זה כתב בשירו.

 

במקביל קרה משהו אצל שלישיית הגשש החיוור. מפיק הלהקה האגדי, אברהם דשא פשנל, הציע להם להופיע בפסטיבל הזמר והפזמון. פסטיבל שהיה אז, בשנת 1970, פסגת ההפקה התרבותית בארץ. אירוע מכובד ו"מכופתר" שנערך בבנייני האומה, שיא ה"מרובעות". סיפר לי שייקה לוי: "התנגדנו, מה לנו ולזה? אבל אז מישהו מאתנו אמר, בתנאי שיהיה בצחוק. ופשה אמר ודאי שנעשה צחוק".

 

שאלתי את שייקה לוי: " איך נתנו לכם לעלות עם זה? לא ראו בחזרה מה אתם עומדים לעשות?" והוא ענה: "בחזרות הגענו לבושים כרגיל, את הבגדים מצאנו במחסן התלבושות של הקאמרי, הסתרנו אותם באחד החדרים הצדדיים בבניני האומה מתחת לערימה של בגדים אחרים. הלכנו להתלבש רק כשהתחיל להישמע השיר שלפנינו, ורק אז, כשקראו בשמנו, יצאנו מהחדר ועלינו ישר לבמה. אני זוכר שבצד עמד הזמר רן אלירן והתכונן לשירו שהוצג אחרינו, הוא ראה אותנו בתלבושת ומיד הבין מה הולך לקרות ואמר לנו 'זה לא פייר, זה לא פייר'". ההמשך ידוע. הלהקה הסעירה את האולם ואת הצופים בבית בביצוע מבריק ומצחיק. שייקה לוי: "אחרינו היה האולם צריך לעבור רמונט".

כולם נהנו חוץ מאחד. המנחה.  יצחק שמעוני, שהרגיש שהתחרות בורחת לו מהידיים. מיד כשנגמר השיר, הכריז שמעוני בטון רשמי ו"מנהלתי": "אני מבקש להזכיר לקהל שבתחרות הזו נשפטים השירים ולא הביצועים".

"אמא רתחה" סיפרה לי הללי שמר, בתה של נעמי שמר. "ההכרזה הזו ממש הרגיזה אותה". הגישה המקובעת, הממוסדת, היתה תמיד ממנה והלאה, והפעם היה לדבר מסר כפול ומכופל.

(יצחק שמעוני היה ידוע בעוד אמירות מכופתרות שכאלה, המורסמת היתה "התחלתי ולכן אסיים", לחצו לעוד מידע אודותיה).

 

 

 

 

 

למה כעסה נעמי?

הפרשה מצאה את יחסי נעמי שמר והגששים במצב מיוחד מאד. הם היו "מחזרים" אחריה כבר זמן רב, והיא סירבה לכתוב להם. שאלתי את שייקה לוי: "הרי אותך הכירה כבר משנת 1960, במועדון השעות הקטנות בצפת (כתבה שם את "טיול לילי" ו- "שיר השוק"), הרי העריכה אתכם כלהקה, היתה בקשר מצוין עם האחים בנאי (גברי חבר הלהקה, ויוסי אחיו), מה לא מצא בכם חן בעיניה?" ושייקה ענה: "השם שלנו. היא אמרה, מה זה הדבר הזה?" היא לא הסתדרה עם השם של הלהקה ומזה נגזר היחס הכללי שלה,המבוכה, והיה לה קשה לשתף פעולה. "אבל - אמר שייקה לוי - צחיק הרגיז אותה, ואז היא כתבה לנו".

ומה שכתבה נעמי שמר, "למה צחקה מיכל", היתה בעצם תשובה ישירה ליצחק שמעוני. היא כתבה על דבר הזכות לצחוק, להשתטות, ואפילו לעשות זאת בהיכל הקודש, זה בדיוק המקום שאליו הלכה המחברת על מנת להסביר את עמדתה - אל היכל הקודש ובתוכו, ממש אל ארון הקודש. והנה כל החוטים נקשרים.

 

למה צחקה מיכל?

ותחילה, סיפור המסגרת. בשמואל ב' פרק ו' מסופר על שובו של ארון ה' לירושלים. היה זה לאחר סדרת כשלונות צורבים, הארון גלה, עבר בין בירות עמעמי האזור ובדרכו חזרה לזרועות ישראל עוד הספיק להפיל חלל את אחד מנושאיו (עֻזָה בן אבינדב, שם בפסוק 6). דוד  חשש להביאו אל עירו אך לבסוף קיבל מלמעלה איתות חיובי ונתן אישור לארון לעלות לירושלים.              

 

 

מיכל מביטה מהחלון אל דוד הרוקד ברחוב צייר, ידיג'יימס 1896

לאור זאת ניתן להבין את השמחה שאחזה בדוד כאשר הגיע הארון לירושלים. שמח כל כך עד שיצא מגדרו ופיזז וכרכר לפניו כאחד הריקים (שם פסוק ט"ז). ולא רק זאת אלא שכנראה גם נגלו חלקים מוצנעים מגופו (שם פסוק כ') עובדה זו מקבלת משמעות כשנזכרים בריקוד הגששים בהיכל הקודש המודרני, היכל התרבות. 

הריקוד הזה, ההשתוללות, היו מוזרים מאד כשבוצעו על ידי מלך מורם מעם כדוד. מלך אדיר כוח, אולי החזק מכל מלכינו, היורד לרחוב ומפזז כאחרון האזרחים. על כך באה תגובה מהאישה שאמורה להיות הקרובה אליו ביותר, אשתו, מיכל בת שאול. בתחילה זה בוז שקט: "וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ" (פסוק ט"ז) ואחר כך היא ממש לועגת לו בשפה אירונית: "מַה-נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (פסוק כ'). ודוד עונה לה. עונה לה באומץ, לא לפניך אני משחק אלא לפני ה', וכבוד לי לרקוד עם העבדים והשפחות והעם הפשוט (פסוקים כ"א-כ"ב). זה הסיפור שצץ בראשה  של נעמי שמר כשבאה לתבוע את עלבונם של שלישית גששים.

למה צחקה מיכל הוא מלאכת מחשבת של שילוב כמעט בלתי אפשרי בין ארבעה גורמים בלתי קשורים בעליל. א. מעשה הגששים, ב. סיפור תנ"כי חסר קשר לאירוע, ג. אמירת מחאה כנגד החשיבה ה"מכופתרת" של הממסד התרבותי, ו-ד. ניסוח ה"אני מאמין" שלה על חשיבות הבדרנים ומלאכתם המכובדת. 

 

סיפור מול סיפור

נשים זה מול זה את תמליל "למה צחקה מיכל", והפעם, לא מול הסיפור התנ"כי, אלא מול סיפור... הגששים.

"כשהחג היה בארץ, והשמש בערה / והעם עלה לרגל ומילא את הבירה", מה שמסופר פה, זה על יום העצמאות בירושלים של שנות ה-60 וה- 70. עליית הארון היא רק "סיפור הכיסוי".

"חלילים ותוף צלצלו כינורות אמרו שירה" והרי זה ממש פסטיבל הזמר. 

"והמלך השתולל לו בראש השיירה" - האם התכוונה המשוררת למלכי הבידור העברי ההולכים בראש המחנה ומבשרים שינוי?

"זו בושה להתפרחח באפוד כזה קצר" - אלו דברי יצחק שמעוני כנגד האפוד הקצר מדי שלבשו שלישיית הגששים בהופעתם (עם הריקוד המפורסם שכלל הרמות ידיים וחשיפת תחתוניהם).

"לפזז ולשמח בתרועה ובקול שופר" - לעשות צחוק על הבמה הכי מכובדת בארץ עם תזמורת מכובדת ("תרועה" ו"שופר").

"איך זה לא תבוש המלך, זה מה שמיכל אמרה" - המשמעות היא שזה מה שאמר מנחה הערב יצחק שמעוני.

והנה מגיע השיר למענה השלישיה על התלונה נגדה: "תענוג להתפרחח כשסביב המון חוגג / מישהו בשיר פוצח ולבנו מתמוגג / וכשהרינה עוברת בקצווי השיירה / מתחשק לי עד הערב אתם לומר שירה". זו האמירה הפרטית של הלהקה, ההסבר למר שמעוני מה ההנאה בלעשות שמח. 

אבל עכשיו מגיע בשיר המסר האמיתי, זה שניתן לומר, שעל מנת להשמיעו, נכתב השיר כולו: "ומאז אני יודע, ומאז אני שקט / לכבוד לי לשמח לזמר ולרקד / אז נגנו, נגנו לי הלאה כינורות וחלילים / מה שטוב היה למלך הוא טוב גם בשבילי". זו תשובתה של נעמי שמר על ההתקפה על השלישיה וגם על דעתה במובן הרחב ביותר על השתוללויות, ההתפרחחויות, ומכאן על הבידור בכלל, מה שטוב היה למלך דוד בעת התהלוכה ההיא, טוב גם בשבילה היום ובכל יום.

 

לאחר מיכל

"למה צחקה מיכל" פתח את הסכר והוביל לשטף של שירים שכתבה נעמי שמר לשלישיית הגששים. חלק מהשפע הזה אף לוקט לאלבום שלם.

פסטיבל הזמר האמור, התקיים במאי 1970. מיד אחריו נכתב למה צחקה מיכל ונכלל בתכנית קסיוס קליי נגד חלפון בשנת 1971. כבר לתכנית זו "הפשירה" נעמי שמר שיר נוסף, שם חם ויפת. מאז באו שירים נוספים, הבולט הוא לו יהי שאמנם לא נכתב עבור הלהקה, אך נמסר להם לביצוע, נכלל בתכניותיהם ובתקליטיהם ומזוהה איתם מאד. אחר כך באו שירים לתכניות טלויזיה לכבוד ראש השנה או ימי עצמאות, בהם יום יום חג, אורחים לקיץ ועוד. בשנת 1979 יצא התקליט השלם של שירי הגשש של נעמי שמר. היו בו השיריםחבלי משיח, אחותי רוחמה, אורחים לקיץ, תפוח בדבש, שלום כיתה א', על נהרות בבל,  הוי ארצי מולדתי, מסעות בנימין מטודלה (מילים של נתן אלתרמן),  יש לי חג, לו יהי,  והשיר שלכבודו התכנסנו, למה צחקה מיכל.

 

עד כאן סיורנו בעקבות למה צחקה מיכל ועמידתה של נעמי שמר על זכותה לשמח ולכבד וכתיבת מה שאני מכנה, המנון הבדרנים, עם ההכרזה הגדולה: לכבוד לי לשמח!!!

וכעת, לביצועים.

 

 

הנה הקלטה של הגששים מבצעים את "למה צחקה מיכל", תוכלו לשמוע לפני השיר, דקה וחצי מתוך המערכון המקדים את השיר. במערכון הזה נמצא הדו שיח המיתולוגי בין האחים למפיבושת, ובו המסר התנ"כי בעברית גששית: "מה ענה ולא בקול ענות חלושה ענה, מיכל, אני לא שואל אותך, אם לפזז ולכרכר, כי לפני הארון אני שר ולא לפניך, יא פורמייקה".

לחצו על התמונה להאזנה

 

.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"למה צחקה מיכל" (צילום דובר צה"ל)

 

 

 

 

 

 

 

 

והנה, ביצוע מערב מחווה לגששים, בניצוחם של האחים אסנר.

 

 

 

ואם כבר הגענו עד הנה, איך אפשר בלי לסיים עם השיר השני בו עסקנו כאן, זה שעשה את כל הרעש ובעצם בזכותו נכתב "למה צחקה מיכל" ובזכותו זכינו להמון שירי נעמי שמר בביצוע גששי: "מים לדוד המלך".

הנה הביצוע המקורי ההוא, מפסטיבל הזמר של 1970

 





האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים