שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

בדומיה

פתיחה אישית

ב- 1969 יצאתי מהקיבוץ הצפוני שלי, המרוחק והמנותק, אל העולם הגדול, ל"שנת שירות", במהלכה הייתי צריך להתיצב פעם בשבוע במזכירות התנועה בתל-אביב. היתה זו פריצת דרך דומה לכיבוש הירח לפחות. הדירה שלנו היתה ברחוב מאפו 8, כשממש מולנו, במאפו 11 היה מועדון "צוותא" האגדי.  מתחת לחלוננו הסתובבו האמנים המדוברים ביותר, אני זוכר שראיתי שם את ההופעה החדשה של חווה אלברשטיין, ואז פגשתי לראשונה גם את אמנון ברנזון. הוא בא ל"בית האיחוד", מזכירות התנועה הקיבוצית של אז, ששכנה קרוב מאד, בבית האדום ברחוב הירקון 123, היה שם פסנתר, ובאולם הישיבות אפשר היה לעשות חזרות בלי לשלם, והוא הרי הגיע מכפר גלעדי אז נתנו לו. ברנזון היה כבר בשיא הצלחתו ועבד שם עם סשה ארגוב על הלהיט הבא שלו, המופע "נסיעה מדומה" משירי לאה גולדברג. וכך, בין סערות התרבות האלה, ראיתי גם את הלהיט המיתולוגי, המופע שכל הארץ דיברה אודותיו, שהקפיץ את ברנזון אל על וזיכה אותנו בלהיטי-עד, "הלוך הלכה החבריא". השיר "בדומיה", היה אולי הגדול בלהיטי התוכנית.

 

המופע "הלוך הלכה החבריא", כינס שירים מברית המועצות, אלא שהפעם לא היו אלה ה"שירים רוסיים" הקלאסיים ששרו כאן בקומזיצים בתנועת הנוער או בפלמ"ח, אלא שירים באווירת המחאה שהחלה לדלוף מעברו של מסך הברזל לעולם כולו. אז, ב- 1969, זה היה חדש מאד והלהיב את הרוחות. מדליק הבערה היה יבגני יבטושנקו, שבשנת 1960 החל קורא את שירי המחאה שלו ברחבי העולם. ב- 1961 כתב את יצירתו הגדולה ביותר, "באבי יאר", כשמו של גיא ההריגה בקרבת קייב שבו הוצאו להורג אלפים מיהודי אוקראינה. יבטושנקו הוא זה שכתב גם את "בדומיה", שהגדיל את הילת המחתרתיות של מופע "הלוך הלכה החבריא". בהמשך נגלה ש"בדומיה", לא היה כלל שיר מחאה...

 

 

 

 

"בדומיה"

מספר וולודיה לייקין, מומחה לזמר הרוסי וזמר בזכות עצמו: "השיר נכתב ב- 1960 עבור מחזה, שעלה בבתיאטרון סוֹבְרְיֵמֵנִּיק, (Театр Современник) אחד התיאטראות המפורסמים ברוסיה, במאי ההצגה, אולג יֵפרְמוב, הזמין שיר שיהיה לירי נשי ופנה לשני הכותבים הצעירים המוכשרים שעד אז, למעשה, לא כתבו ביחד."

השיר נכתב, אולם העלאת ההצגה נדחתה. יתכן שהיה זה לטובת השיר, כי הוא שוחרר לביצוע מחוץ להפקה ומייד היה ללהיט ענק ברחבי רוסיה. ב- 1962, הקליט אותו הזמר האמריקאי ג'רי סילברמן והוסיף עוד למדורת ההצלחה הבינלאומית. בשנת 1963 חזר התיאטרון להפקה שנדחתה, והעלה את ההצגה וכמובן כלל בה את השיר שתרם רבות להצלחתה.

 

 

 

 

הנה השיר בביצוע המוכר ביותר שלו, מפי הזמרת לודמילה זיקינה

 

 

והנה המילים כפי שהושרו במופע, פרי עטו של יעקב שבתאי

 

בדומיית עלי שלכת
על פני שדות היום גווע
האם במשעולים היא מהלכת
העוד זוכרת היא לילות אהבה.

מתוך הגן שירה זורמת
וקול גרמושקה עצובה
האם בחוט זהב היא עוד רוקמת
העוד זוכרת היא לילות אהבה.

לאט לאט תיסוב שבשבת
על גדות הנחל ערבה
האם צוחקת היא או נעצבת
העוד זוכרת היא לילות אהבה.

הכפר נרדם מיום הפרך
אי שם כוכב אחד כבה
אולי עומדת היא אל מול הדרך
אולי זוכרת היא לילות אהבה.

 

 

זהירות, פרסומת!

ב- 7 בספטמבר, יצא טיול "סיפור ושיר", למוסקבה וסנט פטרבורג. נוביל אותו, תחיה תמרי, מורת הדרך ואני שאנחה שירה ואספר את סיפורי השירים.

בעת שנכתבות שורות אלה, יש עדין כמה מקומות. כן, אפשר להצטרף.

הנה קישור למסלול הטיול והרשמה.

 

 

ועכשיו לביצוע המקורי של השיר בארץ, להקת הלוך הלכה החבריא עם הסולן ליאור ייני

 

 

 

על המחברים

רבים, המכירים את הזֶמֶר הרוסי ואת שירת המחאה של יבטושנקו, מופתעים לשמוע שהוא זה שכתב את המילים של "בדומיה". וולודיה לייקין מחייך: "מה לעשות, צריך להתפרנס". (אני זוכר שאת הביטוי הזה שמעתי לראשונה בביקורי במוסקבה ב- 1991, כשהסבירה לי המארחת מדוע הנהג שלנו משלם במזומן לשוטר שעצר אותו...).  את המוסיקה כתב אדוארד קולמנובסקי, מלחין יהודי מוסקבאי המוכר לנו מהרבה להיטי-על ובהם "העגורים", ו-"בואי אמא", זה היה השיר הראשון שכתבו ביחד, "אחרי זה באו עוד שירים מאד מאד מפורסמים - משלים וולודיה - אך הם מוכרים רק בחבר העמים ולא הגיעו לארץ."

 

ועוד מילה על הבמאי, אולג יפרמוב. שחקן שעמד בראש קבוצת אנשי במה שהקימו באמצע שנות החמישים את תיאטרון סוברימנייק. הוא הצליח גם כשחקן וגם כבמאי ויזם. היה זה בתקופה שאחרי סטלין, ואז (כך בערך על התיאטרון בויקיפדיה) היו הקלות מסוימות שאיפשרו גישה יותר מודרנית.

לאחר ההצלחה הגדולה של ההצגה, הקדישו המחברים את השיר לאולג יפרימוב.

"כיום - מוסיף וולודיה לייקין - בנו של יפרימוב, הוא שחקן מפורסם בעצמו והוא ממשיך בקו המחאה, הפעם נגד השלטונות של שנות האלפיים".

 

 

אז על מה נכתב השיר המקורי

השיר "בדומיה" המופיע בהצגה "הלוך הלכה החבריא", נכתב על ידי יעקב שבתאי. אמרתי "נכתב", לא "תורגם". רבים מן השירים שהגיעו מאמא רוסיה, זכו כאן לגירסאות מקומיות שלא היה להן קשר למקור. הן הותאמו לנסיבות שלנו. למשל - "לעולל ולרך שערים פה נפתח", שכתב חיים חפר על ההעפלה היבשתית, ברור שלא יכול היה להיכתב ברוסיה המסוגרת. כך גם "ליושנקה" שמאוחר מאד גילה המחבר, דן אלמגור, שזה בכלל בחור ולא בחורה... ויש עוד הרבה דוגמאות.  

 

למרות שלא נאמר במפורש שמדובר בשיר מחאה, הרי שהסביבה שהעניק המופע "הלוך הלכה החבריא" ל"בדומיה", יצר סביבו הילת מחתרתיות. מילים כמו "הכפר נרדם מיום הפרך" נקשרו כמובן לעבודת פרך, שורה כמו "אולי עומדת היא אל מול הדרך", יצרה תחושה שמדובר באהובה המחכה לאהובה החייל, או חלילה האסיר. אך לא כך היה הדבר. למעשה מרבית השירים באותו המופע, כלל לא היו שירי מחאה במקור. וולודיה לייקין: "רק שני שירים היו ממש אנטי מימסדיים, האחרים לא נאסרו לשמיעה והיו אפילו להיטים ענקיים באותה התקופה".

כבר ציינתי שרבים המכירים ומוקירים את שירת יבטושנקו מופתעים לשמוע שהוא זה שכתב את השיר הקליל והחף מפוליטיקה, "בדומיה". הנה אנקדוטה שסיפר לי וולודיה לייקין: "כשתרגמו עבור יבטושנקו את הנוסח של יעקב שבתאי, אמר, השיר שלכם יותר טוב ממה שאני כתבתי..."

 

ובכן, הנה תרגום נאמן למקור שכתב יוסף חרמוני. תרגום שלא רק תואם את המילים כפי שנכתבו, אלא שכדרכו של חרמוני, שומר גם על חריזה וגם על המשקל, כך שניתן לשיר אותו עם הלחן המוכר.

 

 

זוֹרֵם  נָהָר, סוֹד-עָרָפֶל  לוֹ.
זוֹרֵם  דוּמָם, אַף  לא  אַדְוָה.
הַמְחַזְרִים  סְבִיבִי, יָפִים  כָּאֵלֶה,
אָךְ  בְּלִבִּי  עוֹד  לֹא  נַגְעָה  אֲהַבָה.

 

רוֹקֶדֶת  וָאלְס, שְׂמָלוֹת  לוֹבֶשֶׁת,
וּמְזַמֶרֶת  בְּחֶדְוָה.
אֵינִי  רוֹצָה  שֶאִיש  כָּאן  יְנַחֵש  שֶ -
בִּלְבַבִי  עוֹד  לֹא  נַגְעָה  אֲהַבָה,
 

הַצַפְצָפָה  לְיָד  הַנָחָל
עִם  רֶדֶת  עֶרֶב  נֶעֱצְבָה.
אֲנִי  לוֹחֶשֶת  לָה, וְנֶאֶנָחַת,
שֶבְּלִבִּי  עוֹד  לֹא  נַגְעָה  אֲהַבָה,
 

כְּבָר  לַיְלָה  בָּא, דְמָמָה  שוֹקָעַת,
וּבַכְּפָרִים  הַאּוֹר  כָּבָה.
רָק  אַשְמָתִי  שֶלִי, אֲנִי  יוֹדָעַת,
שֶבְּלִבִּי  עוֹד  לֹא  נַגְעָה  אֲהַבָה,

 

 

במסגרת פרויקט מרשים שנקרא "ככה זה נשמע במקור", הקליט הזמר איזי הוד את השיר. העיבוד, הנגינה ההקלטה ועריכת הסרטון היא של מאיר רז.

 

 

 

 

 

סוף דבר - לקרוא יבטושנקו בבאבי יאר

הייתי בן עשר לערך כשהגיע לארץ שירו של יבטושנקו, באבי יאר. אמי, קיבלה את השיר מאבא שלה, שנולד באוקראינה, היתה זו חוברת שיצאה אז לאור והתרגשותו היתה גדולה והדביקה גם אותה. היא קראה לי את השיר פעמים אין ספור: "על באבי יאר אין יד ואין מצבת..." אני מדקלם כרגע מן הזכרון, ודמעה בעיני (המתרגם, שלמה אבן שושן). לכן היתה רבה התרגשותי להגיע בשנת 1991 אל המצבה שהוקמה בגיא ההריגה, בין השאר בעקבות המחאה שעלתה בשיר המפורסם.

 

היה זה טרם נפילת החומות, להקת נוער מאצבע הגליל, "מציצים מהאצבע" שהייתי מנהלה המוסיקלי, הוזמנה לשיר בליל סדר ציבורי במוסקבה ולהופיע ברחבי המעצמה הסובייטית. בין השאר הגענו לקייב וכמובן קיימנו טקס בבאבי יאר. ובמקום הזה, קראנו את שירו של יבגני יבטושנקו, ששמו כשם גיא ההריגה, "באבי יאר". 

 

הנה תמונתנו מאז.

 





האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים