שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

תחת שמי מוסקבה וגם לנינגרד

יש לא מעט שירים שהוצעו לזמרים ואלה לא חזו את ההצלחה הצפויה להם, ויתרו, והפסידו אותם להיסטוריה של זמרים אחרים, יש שאפילו כותביהם לא האמינו בהצלחתם ושמו אותם במגירה לזמן רב, עד שכמעט במקרה, יצאו הללו למרחב. כך קרה גם לשיר "לילות לנינגרד".

 


לילות מה? "לנינגרד"? אבל שרים "לילות מוסקבה"?

נכון, אבל אפילו שם השיר היה צריך להשתנות לפני שהגיעה ההצלחה הדרמטית. ובעצם, גם זה היה רק שלב, שינוי זה כשלעצמו, לא היה מספיק.

 

אז, "לילות מוסקבה" נכתב תחילה כ"לילות לנינגרד", זה התחיל מהלחן שכתב ואסילי סולוביוב.

רגע, הרי כתוב בכל הספרים והאתרים ששם המלחין היה קצת ארוך יותר, "ואסילי סולוביוב-סדוי".

נכון, אבל הוא נולד כ-"ואסילי סולוביוב". רק כשהחל להתפרסם, גילה שיש כבר יוצר ששמו בדיוק כשמו, משורר פילוסוף, שחי כמה שנים לפניו, לכן, הוסיף לשמו, כינוי שזרקו בו ילדי שכונת ילדותו. כילד, היו שערותיו מקבלות בשמש גוון בהיר והילדים קראו לו "סַדוֹי", שמשמעותו, "שב השיער". וכך היה ואסילי ל"סולוביוב-סדוי". (מזכיר תוספות כאלה שנעשו גם אצלנו, למשל,  שני מלחינים בשם ניסן כהן, שהצעיר מהם הוסיף לשמו את המילה "הב-רון", שני חברי כנסת בשם אברהם כץ, שהחדש בכנסת הוסיף לשמו "עוז", רמז לקיבוצו נחל-עוז).

 

 

הלילה מתחיל לזרוח

ואסילי סולוביוב-סדוי, - מספר לנו וולודיה לייקין, מומחה הזמר הרוסי, (ושכני מקיבוץ מנרה) - חי, יצר ונקבר בלנינגרד כשעוד נקראה לנינגרד. הוא מסר את לחנו לידידו מיכאיל מאטוסובסקי שכתב על "לילות לנינגרד". הלחן נכתב ב- 1953 וחיכה, המילים נכתבו ב- 1955 וחיכו. שני היוצרים לא חשבו שזו יצירה מפוארת. עד ששנה אחת אחר כך, הוזמן אצל סולוביוב-סדוי שיר לסרט שהוכן לקראת הספרטקיאדה.

 

מה זו הספרטקיאדה הזו? ולמה תחרות ספורט צריכה סרט? ושיר? 
   
בשביל להבין זאת צריך לדעת שהיתה זאת תחרות בגודל מפלצתי, כל איש ברחבי הרפובליקה הסובייטית יכול היה להשתתף, אני מניח שתחילה היו תחרויות אזוריות ורק בסיום התקבצו אנשים למוסקבה. בסך הכל, בכל השלבים, בתחרות של 1956 שלכבודה נוצרו הסרט, והשיר, השתתפו, הקשיבו הייטב, 90 מליון איש (זה לא אני אומר - למקרה שלמישהו זה נשמע מופרך - זה מוויקיפדיה באנגלית). ולתחרות הזו יצרו סרט והזמינו שיר אצל סולוביוב-סדוי ומאטוסובסקי.

 

גרימי, הוא צבי גלעד מעין גדי, ידען זמר ושותף לחידושם של שירי עבר רבים, מספר שזה היה בקיץ, השניים היו בחופשה בדאצ'ה, היה חם ולא התחשק להם לשבת ולכתוב משהו חדש, והם שלפו מהמגירה את השיר שכתבו שנתיים קודם, שינו מלנינגרד למוסקבה ושלחו בלי יומרות מיוחדות.

 

אבל העלילות לא תמו. לביצוע השיר בסרט הוזמן זמר גדול, מפורסם, מוכר, מארק בֶרְנֶס, אך הוא - כך מספר אלי סט, עורך הזמר הרוסי של אתר זמרשת (ושכני מקיבוץ גדות) - זילזל במילות השיר וסירב לבצעו. אז השיר הלך להיסטוריה של זמר אחר. שחקן תיאטרון שעד אז כלל לא נתן קולו בשירה, ולאדימיר טרושין

השיר הושמע בסרט, אחריו הושמע כמה פעמים ברדיו, ו... בינתים זהו.

 

 

פסטיבל הנוער הדמוקרטי

כאן נכנס לתמונה אירוע אחר שהיה משמעותי מאד בתולדות השיר, אך יש לו נגיעה דרמטית גם למסכת קשרינו עם ברה"מ ועם יהדות הדממה, שמאחורי מסך הברזל. למרות הסגירה ההרמטית כמעט, של הגבול והתרבות והחברה הסובייטיים, היו מספר מקרים נדירים שקבוצות רשמיות מישראל הורשו להיכנס לברית המועצות ואת המקרים האלה ניצלו אצלנו הייטב כדי להביא את בשורת מדינת ישראל, לעודד וליצור קשרים עם יהודי ברית המועצות. אחד האירועים הנדירים האלה היה "פסטיבל הנוער הדמוקרטי הבינלאומי" של שנת 1957. ישראל הורשתה להשתתף, והמשלחת הורכבה ממאה זמרים, רקדנים, אמנים והשאירה רושם עז על היהודים וכן על הישראלים עצמם, אלה שהשתתפו בפסטיבל וגם אלה ששמעו כאן בארץ על שאירע שם, במפגשים. במהלך הפסטיבל היתה תחרות שירים ו"לילות מוסקבה" זכה להפתעת כל (ובהם גם מחבריו) במדליית הזהב.

 

 

הקפיצה אל דפי ההיסטוריה  

ועדיין היה מדובר בהצלחה נאה, אך ברמה שגרתית, לא יותר. הקפיצה הנחשונית אל דפי ההיסטוריה קרתה כשנה אחר כך. ב- 1958 התקיימה במוסקבה תחרות פסנתרנים בינלאומית, בסיומה, נפגש הזוכה, ואן קליבורן, אמריקאי בן 23, עם קבוצת מוסיקאים רוסיים, רצה הגורל שבפגישה ישתתף גם ואסילי סולוביוב-סדוי. קשר ידידות נוצר בין השניים, הם נפגשו אחר כך בביתו של סולוביוב-סדוי ואז שמע הפסנתרן הצעיר את לילות מוסקבה. בקונצרט הסיום, בחר קליבורן לנגן את השיר הרוסי שכתב ידידו הטרי ועכשיו אפשר לומר את הקלישאה: "וכל השאר היסטוריה". מה שקרה זה שהקונצרט שודר ברדיו בכל העולם וזה מסביר הכל. הטירוף התחיל.

 

"לילות מוסקבה" היה לאחד השירים הרוסיים המצליחים ביותר בכל הזמנים, שיא גינס מייחס לו את רצף ההשמעות הגדול ביותר (מספר ההשמעות הרב ביותר במשך זמן נתון. אל תשאלו אותי איך מודדים את זה...). על השיר הזה עשו קריירה, המלחין, התמלילן וגם הזמר ולאדימיר טרושין שגוייס כזכור ברגע האחרון. גם בארץ זכה השיר להצלחה רבה, ויעידו על כך התרגומים הרבים (לפחות שישה) הביצועים, ההקלטות ותוכניות הטלויזיה שלקח בכולם חלק. 

 

הנה הזמר המקורי, ולאדימיר טרושין בביצוע מאוחר יותר.

(לחצו על התמונה או הקישור)

 

 

 


ורגע לפני שממשיכים, משהו אישי

בשנות התשעים הוזמנתי כמה פעמים למדינות חבר העמים לחוג את חגי ישראל עם קהילות בני עמנו שבניכר, וכמובן ללמדם את שירי ארצנו. באחת הנסיעות הארוכות ברכבת (ומה הן 8 שעות ביני לביניכם), הגענו לעיר בקצווי ארץ, במזרח רוסיה, ששמה בלגוביישצ'ינסק הנה למתקשים, ככה זה באנגלית, Blagoveshchensk. ומדוע אני מתעקש לציין את שם העיר? כי רציתי מאד להרשים את מארחי ולצורך זאת הקדשתי מחצית מזמן הנסיעה, שצויין כבר לעיל, ללמוד כיצד לבטא את שם עירם. את המחצית השניה של הנסיעה, הקדשתי ללימוד השיר בו אנו עוסקים, אבל ברוסית. וזה הולך ככה: "נֶה סְלישְני וְסַאדוּ דַזֶ'ה שוֹרוֹחי...," (עד היום אני זוכר את זה).

כי כמו שכאשר הגיע הארי בלפונטה לישראל, הוא למד קודם את הבה נגילה, וכמו שכאשר גליקריה באה היא למדה את שַבְֹּחי ירושלים, כך כשבאתי אני לבלגוביישצ'ינסק, למדתי את פודמוסקובניה וייצ'רה.

 

 

הגירסה העברית הראשונה ברכבת ממוסקבה

השיר היה ללהיט גם כאן בארץ. נכתבו לו לפחות שש גירסאות עבריות והוא בוצע פעמים אינספור, מעל גבי תקליטים, בתוכניות טלויזיה, ובערבי שירה בציבור כחול אשר על שפת הוולגה.

הגירסה העברית הראשונה לשיר נכתבה על ידי הנרי קלאוזנר, עוד לפני שחזר ארצה מאותו פסטיבל נוער דמוקרטי. עוד ברכבת ממוסקבה. כך סיפר לאורי יעקובוביץ' (שסיפורו מופיע באתר זמרשת). קלאוזנר היה פעיל תרבות רב זכויות מקיבוץ יקום, ראש מדור המוזיקה בועדת התרבות של ההסתדרות, שבתוקף תפקידיו היה ממארגני המשלחת. אין זה תרגום אלא גירסה עברית משלו והוא אפילו שיבץ בה את סיסמת הפסטיבל "אחווה ושלום" שריחפה מעל ראשו כל ימי שהייתו בחיק אמא רוסיה: "והשיר עולה מאלפי שָׁרים, שיר שמחה, אחווה ושלום, מתחת שמי מוסקווה, פורחת ידידות, ידידות של עמי עולם".

 

מילים וביצוע של השיר תמצאו באתר זמרשת בקישור או על התמונה משמאל. שר, צוות ההקלטות של "המאפיה הרוסית" הפעילים בזמרשת.

 

 


 

 

 

 

 

 

העולים עולים (על במה)

כשהחל בראשית שנות ה-90 גל העליה הגדול ממדינות חבר העמים, עשתה "קאמבק" גם ההתעניינות בזמר הרוסי. אמנים עולים זכו להשמעות, הרכבים מוסיקליים הוקמו, הבדיחה היתה שאם עולה רוסי יורד מהמטוס ואין לו תיק של כינור ביד, זה בגלל שהוא פסנתרן. וגם הטלויזיה והרדיו והבמה שבו אל הזמר הרוסי. הנה ביצוע נפלא בתוכנית טלויזיה של הערוץ הראשון, ששמה, כמה מקורי: "לבלבו אגס וגם תפוח", ובה בוצעו עיבודים חדשים לשירים רוסיים ישנים. רבים מהנגנים בביצוע, הם עולים מחבר העמים, הזמרים משלנו (מתי כספי, שלומי שבת עם המון תלתלים בראש, בועז שרעבי, אופירה יוספי, לאה שבת וסימה עמיאל). "לילות מוסקבה" לא כל כך קשור לשירים האחרים שבוצעו, הוא צעיר משנות ה-50, והם הרי נולדו במלחמת העולם או אפילו בימי המהפכה, אבל מי סופר.

המנחה היה אהוד מנור, העיבוד המוסיקלי של מתי כספי, התרגום בביצוע שלפנינו הוא, של נתן יונתן. (השיר חתם את התוכנית, אז במהלכו החלו לזלוג הקרדיטים. מומלץ בעיקר להקשיב).

לחצו על התמונה או על הקישור)

 


   

ולסיום

למייטיבי זמר, הנה עוד כמה קישורים לתרגומים ואף הקלטות.

תרגום של בובי פנחסי מופיע באתר זמרשת, לצערי ללא הקלטה עדיין.

תרגום של יוסף חרמוני וביצוע של איזי הוד  שניהם עוסקים בשנים האחרונות בהעלאת שירים אל מודעותנו בתרגומים נאמנים למקור.

 

אחד התרגומים המוכרים ביותר, המבוצעים ביותר, הוא של אביבה אור שלום. שרו אותו עוזי מאירי וגם ליאור ייני ועוד רבים.

 





האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים