שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

פגישה בניכר

ערב אחד ראיתי את אמא שלי רוקמת חולצה רוסית. הייתי בן שש. אני זוכר זאת מצוין. זה היה בשעות הערב המעטות שהיו לנו בבית ההורים לפני ה"השכבה" בבית הילדים, שוחחנו, שתינו תה, שמענו סיפור, והיא רקמה. זה לקח עוד ערב ועוד אחד, עד ששאלתי מה היא רוקמת. "חבר שלנו נוסע לברית המועצות. למוסקבה" היתה התשובה. ברית המועצות, רוסיה ובעיקר מוסקבה, היו שמות בעלי מעמד רגיש מאד אצלנו. סבא וסבתא, הורי אמי, הגיעו מברית המועצות, נושא יהדות הדממה, מסך הברזל, ריגש אותנו מאד. לימים אעסוק בפעולות הזדהות איתם, אחר כך בפעולות קליטה ולבסוף, גם בשליחויות תרבות אל הארץ הקשה הזו. אבל בינתיים היתה המשלחת המתארגנת, מרכז המתח והענין בביתנו. בעצם, בקיבוץ כולו. וגם בארץ.

 

המשלחת אליה נבחר חברנו לצאת, היתה אירוע היסטורי שריגש את כל הארץ. עד היום, כל מי שנכלל במשלחת ההיא, חש גאווה רבה, חוזר ונזכר בחוויות ובמפגשים, חוזר ומספר. היתה זו פעם ראשונה שהרכב רשמי של צעירים ישראליים, משתתף בהיקף שכזה, כמאה משתתפים, ובפומביות שכזו, בארץ הצנזורה והחשאיות.

 

אז מה זה היה?

"הפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי", יש דבר כזה, הוא בעצם ארגון גג של תנועות נוער קומוניסטיות מכל העולם. הארגון הפיק שורת פסטיבלים בינלאומיים, שבכמה מהם השתתפו גם משלחות ישראליות. המשתתפים הגיעו בעיקר מתנועות שמאל כמו "השומר הצעיר" ותנועות קיבוציות נוספות, וכן מקרב ערביי ישראל. להערכתי, הרוסים שרצו לארח את הפסטיבל פשוט לא יכלו להודיע שישראל אינה מוזמנת ואנחנו די נכפינו עליהם. אגב, כך גם עשו בתחרויות ספורט בינלאומיות, וארחו באותה התקופה נבחרות ספורט שלנו, שאף הן עוררו סערה בלב יהודי מוסקבה (וזאת למרות הפסד 5:0 של כדורגלנינו האמיצים).

 

וכך, ב- 1957, כשהובן כאן בארץ שישראל אכן מוזמנת לפסטיבל הנוער הדמוקרטי, ראו מיד המארגנים את הפוטנציאל הגלום באפשרות ליצור קשר עם יהודי מוסקבה וברית המועצות. התארגנה משלחת אדירת מימדים. כאמור, כמאה משתתפים היו בה. להקות זמרים, רקדנים, נגנים וגם להקת מחול ערבית. הוכנה תוכנית אמנותית עשירה, שעליה הופקד זאב חבצלת האגדי. דמות רבגונית, רבת פעלים מבית אלפא, ששלח ידו בכתיבה, נגינה, שירה, ריקוד, וגם קולנוע (היה עוזר במאי של פליני ודה-סיקה!). כך זכינו לסרטון קצר שערך זאב חבצלת ובו תמצית החוויות של ביקור המשלחת. (ערך, עיבד והעלה לרשת יעקב גרוס).

 

 

סרטו של זאב חבצלת

 

 

מהמרמרה עד המרמרה לא היתה כמרמרה

הדרך לפסטיבל ארכה כמעט שבוע. המשלחת הפליגה מחיפה לאיסטנבול ומשם ברכבת למוסקבה. האניה שנשאה על סיפונה את שליחי פסטיבל השלום הנרגשים לתורכיה נקראה... "מרמרה". 53 שנים אחר כך תחזיר אניה בדיוק בשם זה, משלחת "שלום" אחרת בדרך ההפוכה. מתורכיה לעזה.

 

 

 

 

 

 

המפגש

המפגש עם יהדות הדממה היה מטלטל. גם להם, גם למשתתפי המשלחת וגם לציבור כאן בארץ שנחשף לראשונה בהיקף כזה למצבם של יהודי ברית המועצות. כל מי שהיה במשלחת ההיא, נשא את זכרון המפגש עד יומו האחרון, הכרתי רבים שהיו שם, ובדרך כלל, תוך דקות מעטות הגענו לדבר על המפגש ההוא.


מספרת הסופרת כרמלה לכיש, בעברה עיתונאית ב"על המשמר" וחברת קיבוץ דביר: "כשהגיעה המשלחת הישראלית למוסקבה ב-1957, יחד עם משלחות מכל העולם שוחר ברית המועצות, נהרו יהודי העיר, בחשאי, אל הופעותיה, ואפילו אל החזרות של ההופעות. עמדו כחולמים, שמעו וראו מקהלה, להקת ריקודים, וכל המשתתפים בהן יהודים מארץ ציון וירושלים".

 

ומוסיף אלי סט, ידען הזמר הרוסי (והאחראי על התחום באתר זמרשת), שבעצם המשלחת גורשה מהפסטיבל יום לפני סיומו

"הם היו מופיעים בכל שעה ובכל מקום אפשרי במוסקבה, פארקים, רחובות, איפה שהיה קהל של מספר יהודים". 

 

ההתרגשות עוברת לשיר

וכך, עם ההתרגשות האדירה בארץ, נכתב גם השיר "פגישה בניכר". נאספו אליו הכוחות הגדולים ביותר שפעלו אז בשדה הזמר. את המילים כתב יחיאל מוהר, את הלחן משה וילנסקי, שרה להקת הנח"ל עם הסולן אריק אינשטיין. השיר תאר את המפגש, את הצעידה בסמל החומות, הכיכר האדומה, את העליה לתורה של צעירי השומר הצעיר, ואת הכמיהה של היהודים לגעת בעפר הארץ שהגיע על סוליות נעלי הישראלים. ממש כך. הבית האחרון מתאר את ההתרגשות שאחזה בישראלים ואת שובם לארץ בתחושה שפגשו את נשמת האומה.

 

הנה השיר כפי שהתפרסם בספרון "להקת הנח"ל שרה" (הוצאת משרד הבטחון 1964):

 

 

 

אולם השיר לא היה ללהיט. הוא מרגש כל שומע, זמרים שבים ומבצעים אותו, אולם לחנו קשה מאד לביצוע עממי, לערבי השירה בציבור לא נכנס והוא נדון להיות נחלתם של המכונים "מיטיבי זמר". מסתבר שגם למבצעים המקוריים, להקת הנח"ל של שנת 1958 ומעצבי תוכניתה, לא זכורות חוויות מיוחדות מהשיר, אלה ששוחחתי עמם לא זכרו מה נאמר עליו כשהושמע להם לראשונה, או האם היו הופעות שעורר תגובות מיוחדות. נניח לגורם הזמן לקחת אחריות לשיכחה זו.

 

חוזר לכיכר

כפי שכבר אמרתי, לרוסיה ומוסקבה היה מקום בלבי עוד משחר ילדותי. כבר כששמעתי על המשלחת ההיא, ואת השיר ההוא, ידעתי שאגיע לכיכר. לאחר ששמעתי ששרהל'ה שרון הגיעה לשיר שם, ידעתי שזה הרגע. היא נתנה לי את הכיוון, אמרה אל מי לפנות ועודדה אותי לעשות את הצעד, ותוך זמן קצר הגשמתי את החלום. בפסח תשנ"א 1991 יצאתי כשליח משרד החוץ והתנועה הקיבוצית לחוג שני סדרי פסח במוסקבה הקרה משלג ומאוירה. יחד איתי היו זמרי להקת הנוער מאצבע הגליל בעלת השם הבלתי ניתן לתרגום "מציצים מהאצבע".

 

בקיץ 2016 ומיד בקיץ שאחריו, חזרתי לכיכר, הפעם עם קבוצת מטיילים עבריים, שוחרי זמר והיסטוריה ואהבת הארץ. יצאנו בעקבות הזמר הרוסי, והזמר העברי שנכתב על ידי יוצאי הארץ הזו וכתגובה למה שקרה כאן. קיימנו "טיול סיפור ושיר" בהדרכת תחיה תמרי ואנכי. תחיה היא מורת דרך רבת ידע שהיתה בשליחויות רבות בברית המועצות ובמוסקבה, וכעת חוזרת לשם גם כמדריכה. שרנו כמעט בכל מקום, ולבסוף, אפילו בכיכר האדומה עצמה...

 

 

ועכשיו לביצועים

ותחילה המקור. להקת הנח"ל מודל 58 בתוכניתה "צריך לחיות" הסולן, אריק אינשטיין (העלה לרשת האספן השקדן דודי פטימר):

 

 

בשנת 1973 הופקה תוכנית טלויזיה בשם "להקה שכזאת" על להקת הנח"ל. השתתפו בה בין השאר חיים טופול, יוסי בנאי, יונה עטרי, אסתר שמיר, ראובן גבירץ, שאול רוזנטל, אבי קורן, טוביה צפיר ועוד. המנחה היה, חבר הלהקה הראשונה, שמואל שי. במסגרת התוכנית שוחזר הביצוע המקורי, הפעם הסולן, חנן יובל:

 

 

 

בפתיחת פסטיבל ערד 1996 הופק המופע "זר כלניות למשה וילנסקי" אותו הנחה אהוד מנור. כחצי שנה לאחר המופע, נפטר וילנסקי והוא בן 87. גם עורכי המופע הזה בחרו להעלות את השיר "פגישה בניכר", הפעם המבצע היה מתי כספי:

 

 

 

 

 

   

ולסיום, בקשה:

עוד לא שבעתי מראות את מוסקבה, וגם לא את סנט פטרבורג. ודאי שאשמח לחזור ולשיר שם. אם גם לכם זה מדגדג, אם ההיסטוריה קוראת לכם, אם אתם אוהבים ארמונות צארים, המון המון זהב, תעלות מים רחבות, ואוצרות תרבות, ואם גם אתם רוצים לשיר על נטשה ופייר ממש במקום עליו נכתב השיר (וגם הסיפור של טולסטוי ממנו הגיעו הדמויות אל יהונתן גפן), כתבו אלינו מהמשבצות שכאן ממש למטה. אנו בוחנים אפשרות לצאת לשם גם בשנה הבאה ובקשות מכם יאפשרו לנו לקבל החלטות. 

        

 

 




האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים