שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

זמר - לא אורחת גמלים

תמליל הפינה וקישור להקלטה

שודר ב- 14.10.2016

 

קישור לפינה בגל"צ:

https://www.youtube.com/watch?v=e1J5SAeeLsM

 

 

שמע שמעון, יום אחד הגיעה לגדוד העבודה אשר בעין חרוד מידע מפליל אודות אברהם שלונסקי. ידיעה שבעקבותיה כמעט וסולק מהגדוד. מה קרה? במה חטא שלונסקי? בוא נתקדם רגע ומיד נחזור לאחור אל הסיפור.

 

הפינה הפעם מוקדשת לאירוע אדיר מימדים שקרה בדיוק לפני שבעים שנים, במוצאי יום כיפור תש"ז, 1946, עת עלו בבת אחת, מתחת לאפם של הבריטים, 11 נקודות ישוב חדשות בנגב. (אורים, בארי, גל און, חצרים, כפר דרום, משמר הנגב, נבטים, נירים, קדמה, שובל, תקומה). לאירוע הדרמטי הקדיש שלונסקי שיר שנקרא פשוט "זמר", (פורסם לראשונה בשנת 1945 בעיתון "משמר") והוא מוכר מאד במילותיו הראשונות "לא אורחת גמלים ירדה לכרוע" ואותו נשמע היום, לכבוד שבעים שנים לנקודות שבנגב ולפרסום השיר. .

 

בשיר "זמר" מספר שלונסקי על העלייה שלו להתיישבות, 25 שנים קודם לכן בעין חרוד במסגרת גדוד העבודה. הוא מספר על הרי הגלבוע שנראו להם כדבשות גמלים, על האוהלים שפשטו בעמק כמו יונים, אבל השיר מחביא בתוכו חידה. בפזמון כותב שלונסקי "כי שרוי מותר הוא לי הזמר". "שרוי מותר" הוא חלק מתפילת התרת נדרים, אם כן, מה פתאום אומר שלונסקי שמעכשיו מותר לו לשיר? מי אסר על שלונסקי לשיר?

 

לשאלה הזו יש תשובה רצינית ועמוקה, שנקשרת לחזרתנו לארץ וביטול איסור השמעת שירה מאז שחרב בית המקדש, אבל הנה עוד הסבר מענין שנקשר לחטאו של שלונסקי שכבר הוזכר לעיל.

 

ובכן, יום אחד נודע בגדוד העבודה ששלונסקי... תתכונן שמעון, כותב שירים. אל תצחק, זוהי האשמה רצינית מאד. כתיבת שירים היא ענין של נפש רגישה, של אישיות רכרוכית, של זעיר בורגנות. מי שכותב שירים יכול יום אחד לבכות בלוויה, או להגיד, חלמתי על הבית... באודיסה, ככה אי אפשר להקים מדינה. אתה יודע איזה כינוי גנאי הדביקו לשלונסקי בעקבות הגילוי שהוא כותב שירים? "אינטיליגנט". זה נורא לא? בקיצור, קראו לשלונסקי לברור. בפני מי היה הברור? בפני החבר'ה טראסק. כן, זו החבורה שלימים נדדה לתל-אביב ואחר כך היו בה גם אלכסנדר פן, יעקב אורלנד, אברהם אלדמע, ושלונסקי עצמו, חבורה זו החלה דרכה בגדוד העבודה.

 

לא ברור עד כמה רציני היה הברור, חגית הלפרין כתבה בביוגרפיה של שלונסקי שהוא עצמו לקח אותו עד עומק לבו, והיה מספר עליו ומתגאה בו בערך כמו שז'בוטינסקי התגאה שנאסר על ידי הבריטים. החבורה הזו קראה לשלונסקי לברור, ובסופו, גזרה עליו עונש נורא, תתכונן שמעון, אסור לו לשתות קוניאק, או וודקה או עראק "חלב ישתה עד שיתמרקו עוונות האינטיליגנציה שלו". כך כתבו במפורש.

 

אז ממתי יכול היה שלונסקי לכתוב שהזמר מותר לו? מה קרה שמרק את עוונותיו? על כך סיפר לי מוקי צור, חוקר העליה השניה והשלישית. ובכן,  שלונסקי היה טוב בעוד תחום, הוא היה פוטבוליסט. כדורגלן. מוקי צור מספר ששלונסקי ארגן משחק כדורגל של עין חרוד נגד תל יוסף והבקיע בעצמו את גול הנצחון וזכה לטיהור שמו.

 

נשמע את השיר ויבחר כל אחד את הפרשנות שלו, האם "שרוי מותר הזמר", מתאר שמחת שיבת ציון ובנין ירושלים, או את שמחת הגווווול שסיים את חרם הקוניאק.





האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

*שם:  
*דואל: 


תמליל הפינה וקישור להקלטה

רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים