שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

שש עשרה בסנדלים על גשר הירקון

ותחילה, סיפור על מקרה לא חשוב 

אתם נוסעים הביתה, והנה על הכביש, באותה הדרך, באותו הכיוון, בנכם או בתכם פוסעים בנחת עם חבר. אתם מאטים, מזמינים אותם לעלות למכונית, והם זורקים "תודה, זה בסדר" ומסמנים לכם להמשיך לנסוע. סוף סיפור. תודו, לא משהו. מה יש לספר זאת בכלל. ובכן, ככה זה אצלנו, אבל אצל המשוררת, זה גפרור המדליק שיר שלם. 

וזה מה שהביא להולדת השיר ששמו פשוט "שש עשרה". זהו גילם של גיבורי השיר. אם נקרא את מילות השיר כשאנחנו מודעים לסיפור, נמצא אותו שם לפרטי פרטיו. כולל היכן קרה, מתי זה היה, ואפילו איך, באיזו מחוות גוף נאמרו הדברים. 

 

מתי?

בדף הויקיפדיה על נעמי שמר אנו מוצאים, לאחר תיאור הפגישה עם השחקן גדעון שמר, את המשפט: "... ב-1954 הם נישאו וב-1956 נולדה בתם, הללי". כשאנו שומעים שהשיר מספר על אותה הילדה, אנחנו מוסיפים ל-1956 את שם השיר, 16, ומסיקים שכל הענין קרה בשנת 1972.

 

היכן?

על גשר הירקון. כתוב במפורש.

 

אז איך שיר נולד?

כך סיפרה לי את הסיפור הללי שמר, המכונה בפי כל לֶלִי: "הסיפור של 'שש עשרה' הוא עלי ועל חבר הנעורים שלי בתיכון. בימי שישי בצהרים אחרי הלימודים נהגנו לצעוד מ"תיכון חדש" בדרך נמיר (אז דרך חיפה) פינת רחוב פנקס ועד רמת אביב, שם שנינו גרנו. אמא חלפה על פנינו פעם במונית (בשיר - מכונית) והנציחה את התמונה". הרי זה כה פשוט. טרויאלי דיר ווטסון.

 

ואכן, מצוירת בשיר ממש תמונה. שני תיכוניסטים, שכל החיים לפניהם, "בסנדלים על גשר הירקון, שניהם בג'ינס ובטריקו", ותיאור נפלא, מינימליסטי של מחוות הגוף הנערית: "היא מצידה ידה על מותן שׂמה, מתי ואיך? כמה ולמה?...". והאירוע הסתמי, החף מכוונות, שמדליק במשוררת את השיר כולו: "במכוניתך הם לא רוצים לנסוע, הם שואלים, כמו מגבוה... האם מתוך הפרח יעלה הפרי... "

איזו תמימות נפלאה.

 

נעמי שמר משנה תדמית

השנה אם כן, 1972. חמש שנים בלבד לאחר "ירושלים של זהב". נעמי שמר כבר במדרגת משוררת לאומית. שירה הדרמטי, אם אפשר לכנותו כך, עם כל המשא הכבד של בירת הנצח ומלחמת ששת הימים, כובש לא רק את המאזינים בארץ, אלא שובה את לב כל העם היהודי והעולם בכלל. ואז עולה יוזמה להעלאת ערב שלם משירי היוצרת. לכבוד ההפקה מוקמת להקה חדשה לגמרי, שקיבלה את השם "חבורת בימות". לא רק השחקנים נאספו מן הגורן ומן היקב, אלא גם צוות ההפקה. המנהלת המוסיקלית היתה הפרופ' למוזיקה, חנה הכהן, בין המעבדים ניתן למצוא שם של צעיר שאך זה השתחרר מהצבא וכבר החל לנסוק מעלה מעלה, מתי כספי קוראים לו. והיה שם עוד אחד. הבמאי. צדי צרפתי. והוא החליט שהמופע הזה יוציא את נעמי שמר אחרת. 

 

ממשיכה ללי שמר: "אמא אכן היתה עמוקה, משכילה, ידענית, אבל הקרובים אליה ידעו שהיתה גם אישה מצחיקה מאוד". אחד מאלה שידעו, היה צדי רפתי, והוא גם היה כזה שאהב לשבור כיוונים ותדמיות (רק בתור דוגמה קטנה יוזכר כאן שצרפתי היה זה שהוציא את חוה אלברשטיין מדימוי הנערה עם הגיטרה, אל התזמורת והקברט. והיו עוד ששבר להם את הצורה...). ללי: "במופע של חבורת בימות הציע צדי צרפתי לאזן את השירים ההימנוניים והרציניים בסדרת שירים קלילה, מושחזת וסאטירית, תל אביבית. כך צורפו לתכנית, מר נרקיס, אנשים יפים, שני צלמי רחוב, אני מגדלת בעל, שיר ערש למקרים מיוחדים, ארבעים".

וזו היתה הפתעה. לרבים אפילו מכה.  "לאנשים היה קשה לראות שנעמי שמר היא לא רק ארץ ישראל וירושלים של זהב, אלא גם הומור, ואמריקה, וג'אז, ואירוניה. זה קלקל להם את הסמל של האמא הלאומית" מחייכת ללי שמר.

 

על גשר הירקון או איך התקנאתי בהיצ'קוק

עוד רגע לפני שנצפה בשיר, משהו אישי (וגם הוא לא ממש חשוב...)

כשהתחלנו לרכז את הצילומים לספר "בשביל השירים", אמרתי לדובי טל, צלם האויר הנהדר, עורך הספר והמו"ל, שאני רוצה להופיע באחת התמונות. אני מודה, שלהבדיל אלף הבדלות, עלתה בי דמותו של אלפרד היצ'קוק, במאי הסרטים הנודע, שבארבעים מסרטיו, נראה הוא עצמו לרגע קטנטן על המסך (מה שנקרא "הופעת קמע" Cameo Appearance) .

קרה המקרה, ובנסיבות הפקתיות אפרוריות כשלעצמן, נזקקנו לתמונה של האוטובוס הפתוח של חברת דן (זה האדום, בלי גג ודפנות, שמטיילים בו ברחבי העיר ושגם אני מוביל בו טיולים עם הגיטרה שלי). מיד אמרתי לדובי שלנסיעה הזו אנחנו מארגנים חברים ויושבים לשיר באוטובוס. האתר שנבחר הוא גשר הירקון (אבל זה המערבי, בכניסה לנמל, לא זה שבשיר).

 

הנה התמונה כפי שנכנסה לספר, בחיי שבתוך האוטובוס הזה אני יושב. היצ'קוק כבר אמרתי? הגדלתי למענכם את החלק הבאמת חשוב... 

 

 

 

 

 

 

 

והנה השיר

חבורת בימות בשיר "שש עשרה". סולנים רותי בן אברהן ואלי מנטבר

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 





האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים