שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

הייתי נער - משיר טיול, לשיר על הלם קרב

זה החל כשיר חוויות מטיול. הטיול הראשון ברמת הגולן. כל הארץ היתה שם בימים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים, מיד כשהודיעו שאפשר לטייל ברמה. בשיירה האינסופית של המכוניות וה"טיוליות", כפי שקראו להן, היתה גם המשאית של קיבוץ משמרות. ומדוע אנחנו מתעניינים במשאית של קיבוץ משמרות? כמובן בגלל שמשם יצא שיר. הפעם, לא היה זה שיר של מאיר אריאל, גם לא של שלום חנוך, ואפילו לא של חנן יובל, (שאף הוא החל דרכו בקיבוץ הזה). 

ובכן, במשאית של קיבוץ משמרות, ישב גם דוד עתיד, מצעירי הקיבוץ, עם סיפור חיים מ-ר-ת-ק, שבין השאר שלח ידו גם בכתיבה. והוא ראה איך עדיין "היעדים מטוהרים והרוסים", איך "בעיירת רפאים על הרמה, חמור בודד תועה כבטרם מלחמה", איך הכל חזר לקדמותו, כאילו לא עברה כאן הסופה, ורק דבר אחד השתנה ולא חזר למה שהיה: "פניך נערי נותרו שונים". 

 

מי אתה דוד עתיד

אז למרות שלא יורחב כאן סיפור קורותיו של דוד עתיד (המעוניינים מוזמנים ללחוץ על הקישור ולצפות בסרט מרגש מאד מאד על חייו לכל אורכם), יאמר בקצרצרה שהוא נולד בקזחסטן בראש השנה הכללי של שנת 1935 (ליתר דיוק 2.1.1935 מה שאיפשר לו לזכות בכל שנה בחגיגה ענקית עם אשוחים מקושטים ותהלוכות, שהוא כילד ייחס תמיד ליום הולדתו). עם פרוץ מלחמת העולם גויס אביו לצבא הרוסי ונהרג, אימו החזיקה את המשפחה, על שלושת ילדיה, בעצמה, בגבורה עילאית ובהקרבה. לאחר תלאות עלתה המשפחה לארץ והגיעה לקיבוץ משמרות. הקיבוץ באותם ימים רעב בעצמו ללחם, והתקשה לקבל אלמנה עם שלושה ילדים. מי שהצילה אותם היתה חברת קיבוץ בשם גודה, שהכריזה על שביתת רעב עד שתתקבל המשפחה. הענין כמובן סודר. גודה, היתה אימו של, לא אחר מאשר, מאיר אריאל. לימים יתחתן דוד עם בתה של אותה האישה, כן, אחותו של מאיר. 

 

על חיי התרבות במשמרות ולהקת "המשמרון"

​בקיבוץ משמרות פעלה בשנות החמישים והשישים להקה מקומית, "המשמרון". שם בתבנית שהיתה מקובלת אז, ("גבעטרון", "צ'יזבטרון"...). הלהקה לא שרה את השיר, אך דמויות שפעלו בה נקשרות לסיפורו.


דוד: "מקים הלהקה והרוח החיה בה, היה חיים חנוך, אביו של שלום. הלהקה היתה מופיעה בקביעות פעמיים בשנה, האחת בסוכות, בסוכה של הקיבוץ, והשניה בחתונה, כשהיו מאחדים לפחות שני זוגות, למסיבה גדולה אחת". בקיבוצים רבים היו להקות דומות, אך רובן המכריע, החליפו מילים ללחנים מוכרים, בעוד שבמשמרות גם הלחינו. מרשים מאד למנות את הכשרונות שיצאו מהלהקה הזו וגם את השירים שנולדו בה. בנוסף למאיר אריאל ושלום חנוך שרו בה גם נעמה אחותו של שלום ששירתה אף היא בלהקת הנח"ל וחנן יובל שנולד במשמרות, עזב בילדותו עם הוריו, אך נשאר מעורב מאד בחיי התרבות בקיבוץ והופיע עם הלהקה, וכאמור היה דוד עתיד שכתב. בין השירים שנכתבו ללהקה ניתן למנות להיטים כמו "אגדת דשא", שנכתב לאחת החתונות שנזכרו (החתונה של עוזי חגי אף הוא זמר בלהקה), "ניסע לים", ו"יום אחרון" שנכתב לאחת ממסיבות חג הסוכות, והיה עוד שיר של דוד עתיד "רכלניות", שגם אותו שרה בהמשך להקת הנח"ל. דוד עתיד: "כן, ודאי, שלום הביא אותו ללהקת הנח"ל". זהו שיר שחלקו נכתב בשפת ה-ב', כעשר שנים לפני "אבאניבי". רשימה מרשימה ביותר לישוב כה קטן.  

 

על "הייתי נער"

פעמיים שוחחתי עם דוד עתיד על שירו "הייתי נער". הפעם הראשונה היתה בשנות ה-90, כשהכנתי את המסלול הראשון של הטיול המזמר למרגלות הגולן, הפעם השניה היתה ביוני 2017, בימי האירועים לציון היובל למלחמת ששת הימים. בשיחה ההיא, כעשרים שנה לפני שנכתבות שורות אלה, נשמט אירוע אחד, שהפעם עלה ובמשקל משמעותי למדי. והדבר הוא, שדוד עתיד הוא םצוע מלחמה, ולא פעם אחת אלא פעמיים. הפעם הראשונה היתה לפני מבצע סיני, כלוחם לצדו של מאיר הר-ציון, והפעם השניה, במלחמת ששת הימים בפריצה לירושלים (בקרבתו של מאיר אריאל גיסו שלחם שם). כנראה שגם לדוד לקח זמן להבין את משמעות האירועים האלה. הטיול עליו כבר סופר בפתיח, היה מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הפציעה היתה טריה, דוד חווה את המראות, אבל השיר עדין נשאר בתוכו. "ואז – כך סיפר לי בשיחתנו השבוע - הייתי במה שקראו אז 'הבראה'. נופש לפצועי צה"ל. ובמסגרת זו קיבלנו צ'ופר. ללכת להופעה במועדון החמאם". דוד הלך עם חבריו למופע הבידורי, ובמהלכו, בין השירים והבדיחות היו גם ראיונות, ודן בן אמוץ, מכוכבי החמאם, העלה לבמה פצוע קרבות שתיאר דבר שהיום אנחנו מכנים אותו "הלם קרב". ופתאום הבין דוד מה עבר עליו: " זה לא היה הרבה אחרי הפציעה, והאירוע שסופר היה דומה למה שקרה לי. השיר צץ אחרי השיחה הזו בחמאם והאיר תחושות שחיו בי". 


התיאור שמושם בפי הנערה, נשמע כמעט דו"ח רפואי של חייל הלום קרב: "היה לי נער מאוהב היה לי נער / צלול היה קולו צלולות היו עיניו / הקרב נדם ושוב קרב הוא אל השער / אך הילוכו כבד וחתומות פניו". גם החייל, כשהוא עונה לנערתו על שאלתה, מבין הייטב את השינוי שחל בו. את ההתבגרות הפתאומית: "עמדי בשער, נערה, עמדי בשער / אני חוזר אלייך בדרכי עפר / הייתי נער, נערה, הייתי נער / עכשיו חייכי אלי מוכרת ויפה". הביטוי "הלם קרב" לא היה בשימוש כמו היום, לא הכירו בו, לא תמכו בלוקים בו, ובוודאי שלא הופיע בשירים. אבל דוד הבין וכתב: "אני, כנראה שלא כמו רבים אחרים, נתתי לזה ביטוי".

 
לפני שנמשיך בסיפור הכתיבה, הנה השיר בביצועה של להקת הנח"ל. (נסו להתעלם מתקלה בסנכרון בין הקול והתמונה)
 
 
 

השיר מגיע ללהקת הנח"ל

"את השיר נתתי לשלום חנוך שילחין – סיפר לי דוד – לא זוכר אם נפגשנו, אינטרנט ומסרונים לא היו, נדמה לי ששוחחנו בטלפון, והוא אמר לי מהר מאד שלא ילחין את השיר. שלום ממעט להלחין מילים של אחרים. והוא אמר לי שימסור את המילים לאקורדיוניסט של הלהקה וזה מה שיצא".

 

הסולנית בשיר היתה אביבה בֶּנוֹ, זהו שירה היחיד כסולנית שזכה למעמד להיט (חבל, נכון?) רבים משייכים את הקול שבשיר לחברתה בלהקה, שולה חן. מעבר לדמיון שיש בקולן קרה עוד משהו שבלבל אותנו. לאחר שהיה השיר ללהיט, זכה לקליפ יפה ומרגש (של הבמאי שמואל אימברמן). כשצולם הקליפ כבר היתה אביבה בהריון ושולה חן נבחרה לשחק את הנערה ולהניע שפתיה בקצב שירתה של אביבה. אגב, החייל המשחק את ה"נער", הוא שאולי רוזנטל, שלימים יהיה בעלה.

 

הצלחה גדולה מדי...

אך ההצלחה הגדולה של אמני הקיבוץ ושל השירים הנפלאים שנכתבו שם, הנחילה לנו גם הפסד: "לצד היוצרים הגדולים האלה, נראו לי שירי קטנים – אומר דוד עתיד – ופשוט הפסקתי לכתוב". ומיד הוא מוסיף: "אבל, כנראה שגם לא היה בי הדחף שהיה אצל מאיר ושלום". וכך, חדל מתוך החלטה, דוד עתיד לכתוב ולפרסם שירים. הוא עדין כותב, אך לא פזמונים, ובוודאי שלא מוסר אותם להלחנה. 

ואם אפשר, אבקש לומר מילה אישית, משהו שאני נמנע ממנו בדרך כלל - שני השירים המולחנים של דוד עתיד, ושירים נוספים ששמעתיו קורא, ריגשו אותי מאד מאד. השפה, האמירה, התוכן, הרגש שבמילים, כל אלה גורמים לי לחוש תחושת החמצה גדולה על שלא זכינו בעוד שירים משל דוד עתיד. 


 

במלאת יובל למלחמה ששת הימים, בנינו מסלול מיוחד של הטיול המזמר באתרי הלחימה ברמת הגולן. טיול אחד לקהל הרחב יתקיים במסגרת פסטיבל "לא בשמיים" ב-6.7.17. קבוצות יכולות להזמין אותנו במועד הנוח להן.

בטיול נשיר על הילדה מגדות, על מלכות החרמון, פרחים בקנה, וכמובן, את "הייתי נער".

לפרטים כתבו אלי מכאן

להצטרפות לטיול בפסטיבל לא בשמים נא לחצו כאן.

 

ולסיום, קטע מהסרט שהומלץ בתחילת הסיפור-רון, ובו מספר דוד עתיד את סיפור השיר.

 

 

 

 





האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים