ואלס להגנת הצומח

ואלס להגנת החיילת

וזה הסיפור כפי ששמעתיו מנעמי שמר (הניסוח מהזכרון, לא הקלטתי).

אני מקבלת הרבה טלפונים ממבצעים של שירי, ממדריכי נוער, ממרצים וגם מ... גננות. ויום אחד התקשרה אלי גננת ושאלה בפיה: "אני יודעת איך להלביש את האיילה שבשיר, את הרקפת, את הצבעוני, אבל יש בסוף אחת שאומרת שהיא לא חיה ולא פרח, איך להלביש אותה?", אמרתי לה שתלביש אותה ב... מדים של חיילת.

השיר התפרסם ב- 1967, שרה אותו להקה צבאית. להקת הנחל. היו אלה ימי ניצחונות גדולים, ימים בהם צהל היה נערץ ואיש לא העז לדבר כנגד הצבא. בתקופה ההיא לא היה מקובל להתלונן, מפקדים היו שולחים ידיים ומטרידים ואף יותר מכך והחילות לא העזו לצאת כנגדם. על מפקדים התהלכו אז סיפורי גבורה, ולא רק על גבורה בקרב...

ונגד זה יוצאת המחברת. היא עושה זאת בדרך חביבה, הומוריסטית, עד שרבים לא מבינים את הביקורת.

למעשה הקול המתלונן מופיע לאורך כל השיר, לא רק בסיומו. בתחילה: "רק עלי אין החוק משגיח, רק עלי איש אינו שומר...". בסיום הבית השני: "רק עלי עוד לא שמו שלט, מסביב אין לי כל גדר..." ובבית הבא: "הסתכלו מה שקורה לי בדרך, כל אחד עובר, חוטף, קוטף, קולע לו זר". (אגב, במקום "קולע לו זר" היינו אומרים היום "רץ לספר לחבר'ה") ובבית האחרון כפי שכבר צוטט, נאמר במפורש, שאין מדובר בחיה או פרח.

הנה השיר:

ואלס להגנת  הצומח

מילים  ולחן: נעמי שמר