שיר במתנה

כתבו אלי ותקבלו בשמחה, קישור לשעות רבות של תוכניות סיפורי שירים שהגשתי בגלי צהל, ברשת ב' וברדיו צפון.
דואר אלקטרוני
שם

מי ידליק

נשיאנו החמישי יצחק נבון, בנוסף לפעילותו הציבורית הענפה, היה איש של מעשים טובים ואיש של ספר. שני מרכיבים משמעותיים שמשתלבים בסיפור-רון הזה. נבון הוא זה שכתב לנו את הרומנסרו הספרדי (1968) ומיד אחר כך את הבוסתן הספרדי (1969 תיאטרון בימות) וכאיש ספר ומעשים טובים, דאג גם להנחיל את שמחת הספר לאנשים אחרים.

 

בספרו האוטוביוגרפי "יצחק נבון כל הדרך" (הוצאת כתר), בעמוד 37 הוא מספר שכבר "כתלמיד השתדלתי לעסוק גם בפעילות התנדבותית. נעניתי לבקשה של בית החינוך לעיוורים בירושלים, לסייע לעיוורים. מאחר ולא היו להם די ספרים בכתב ברייל, התבקשתי לקרוא ספרים בפניהם בקול". הילד כבן 16, מקבל פניה והולך לקרוא ספרים לעיוורים. ולא חד פעמי, ולא לחצי שעה: "כך עשיתי פעמיים בשבוע, במשך שלוש שעות בכל פעם" ואז קרה משהו ששינה את תפיסת עולמו: "ערב אחד, כעבור שעתיים, במהלכן קראתי לעיוורים מן הספר, אירעה הפסקת חשמל. המתנתי מעט, בתקווה שיתחדש זרם החשמל, אך משנקפו הדקות, החלטתי כי אסתפק במה שקראתי עד עתה והפסקתי לקרוא".

 

נו, זה קורה לפעמים לכולנו, אבל כאן כשהוא ליד העיוורים, אין להם מושג מה קרה, מדוע הפסיק לקרוא. "לשאלת העיוורים, מה קרה, הסברתי שהחשמל כבה ואיני רואה דבר. אולי נפסיק היום ונמשיך בפגישה הבאה". גם זה קורה, אבל אז עלתה בעיה טכנית לגמרי: "איך יוצאים מכאן, אינני רואה". נו, עכשיו נראה, מי העיוור, מי הנזקק, ומי הפיקח והחזק. והרי לעיוור לא משנה כל כך אם אור בחוץ או חושך, את דרכו הוא עושה תמיד באפלה גמורה, והוא מכיר אותה הייטב. והנה מה שקרה מיד אחר כך: "לעזרתי נחלצו שניים מידידי העיוורים, זה אוחז בזרועי הימנית, וזה אוחז בזרועי השמאלית, 'בוא, בוא, אנחנו נראה לך את הדרך'". ומסיים יצחק נבון: "היה זה לקח שקיבלתי, על יחסיהם של דברים בחיים." הוא למד זאת מהם ואנחנו ממנו ונעמי שמר גם כתבה על כך.

 

מסיפור לשיר

את הסיפור הזה סיפרה נעמי שמר בתכנית טלויזיה לחנוכה ששודרה בערוץ השני בשנת 1993. ולאן היא לקחה את המצב הזה?  איך עבד הראש היצירתי שלה? היא נזכרה בפסוק מספר ישעיהו. העם היה אז תחת עול שלטון סנחריב, וישעיהו הנביא אמר להם, לא תספיקו לומר מהר שלל חש בז (כך קרא לבן שלו. אמיתי לגמרי), והגאולה תבוא. ובלשונו בפרק ט': "ההולכים בחושך, ראו אור גדול". היום אתם בחושך, ובקרוב תראו אור גדול. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

והרי זה בדיוק הסיפור של יצחק נבון. אלה הנמצאים בחושך, הם הרואים את האור. כפי שאמר זאת ר' דוד אלטשולר בפירושו "מצודת דוד" על פסוק זה: "אף המה הלכו בחושך מפחד סנחריב הנה בסוף ראו אור גדול בעת מפלתו".

 

וברור שניתן להשליך מן הפשט הזה אל הרבה אירועים בחיינו בהם ההליכה בחושך, והאור הגדול הם נמשלים בעלי משמעות רחבה בהרבה. למשל מדרש תנחומא, (פ' נ"ח), קושר זאת לנסים הסמויים הסובבים אותנוהרב חיים כץ, במאמרו "תורה שבלוחות ותורה שבתוכנו", הולך עם זה עוד קדימה: "את האור הגדול אפשר לראות רק כשנמצאים בחושך". 

 

מי ידליק

עם הסיפור הזה והפסוק הזה בראשה כתבה נעמי שמר את השיר "מי ידליק", שיר שכולו משחק בין אור וחושך, בין תומך לנתמך. שיר של תקוה גדולה ושל יחסיהם של דברים בחיים. בתוכנית טלויזיה במסגרת סדרת תוכניות על חגים, היתה כמובן גם תוכנית על חנוכה. התוכנית צולמה בבית החינוך לעיוורים, שבו לפני עשרות שנים, התנדב יצחק נבון לקרוא.

על יום הצילומים לתוכנית כתבה לי ללי שמר: "בשנת 1993 התקשרו מערוץ 2 אל מנהל בית החינוך לעיוורים, חיים רשלבך, לספר לו שהם עושים תוכנית על חגים בהנחיית נעמי שמר, והם רוצים לבוא ולצלם בבית חינוך עיוורים. ואכן בתאריך 30.11.93 היא הגיעה עם הצוות של ערוץ 2. ואז היא ספרה לו שהיא כתבה שיר על עיוורים והיא מעוניינת להקדיש אותו לילדי בית חינוך עיוורים... יש במוסד ספר מברכים וכך היא כתבה בו: 'העם ההולכים בחושך ראו אור גדול' (אגב היא נקדה שורות אלה) והמשיכה: 'תודה לבית חינוך עיוורים על החוויה המרגשת, תודה על שיתוף הפעולה, הצלחה בעבודת הקודש שלכם וכל טוב' וחתמה בציור של פרח נעמי שמר".
 

 

 

 

 
עוד כמה מילים על מילות השיר
השיר נפתח בציטוט כמעט מדויק ל דברי ישעיהו: "ההולכים בחושך, אור גדול יראו" ואז מפליגה המחברת בדמיונה: "הכמהים לחופש בית ימצאו, אפלה מולכת על הנסים, העומדים מלכת מבקשים ניסים". בפזמון מבטיחה המשוררת לעיוורים ואולי לכולנו, "בלפיד של אתמול עוד תבער האש", עוד יהיה טוב, אולי עוד נשוב לראות "לפעמים נס גדול שב ומתרחש" היא מוסיפה בלשון חג החנוכה.
 
הנה דורית פרקש בביצוע הראשון של השיר:

 

 

מי ידליק

מילים ולחן: נעמי שמר
 
ההולכים בחושך
אור גדול יראוּ
הַכְּמֵהים לַחופש
בית ימצאו
אפֵלה מולֶכֶת
על הפנסים
העומדים מִלֶכֶת
מחפשים נִסים
 
מי ידליק
נר עתיק
מי ישמיע שיר
מי ימצא
בלבו
אור חדש בהיר
בַּלפיד של אתמול
עוד תִבְעַר האש
לפעמים נס גדול
שב ומתרחש
 
 
 
 
האורות דולקים
על אֶדֶן חלוני
יש מי שֶיֵדע
לפתור את חלומי
זה אותו סיפור
אותו המחזה
בימים ההם
ובזמן הזה
 
מי ידליק...
 
אל תבטיח לי
נִסים ונפלאות
גם הָעַרְפילים
הם רמז לבאות
בְּעונה סוערת
אל תיסוב אחור
ותמצא בַּדרך
גם שלווה גם אור
 

מי ידליק...

 
 
 

 

 

 




האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר,

אם עדין אינכם ברשימה, השאירו שם וכתובת ותצורפו.

 

 

 
*שם:  
*דואל: 



רמה אחת למעלה | לדף הבית
טוחן מדיה - בניית אתרים