משמר הירדן - השיר שכמעט היה המנון

את השורות האלה אני כותב ביום ג' סיון, הוא יום האזכרה השנתי לחללי המושבה משמר הירדן. שלושה ימים לפני חג השבועות. שמה של המושבה קושר אותי לסיפור מרתק שרק סופר ההיסטוריה יכול היה לכתוב.

ביומנו, כותב לנו שרגא פייבל מיפו, על מקרה מוזר שקרה ליעקב הרצנשטיין, יהודי חביב שהיתה לו חנות קטנה ביפו של שנת תרמ"ד (1884 למנין העמים). את הסחורה מחו"ל היה מספק לו גוי (חביב אף הוא) בשם עמנואל ברייש, איש המושבה הגרמנית בעיר.
 
הכל היה בסדר עד שברייש מסר להרצנשטיין חבילה בעייתית. "נכון שהזמנתי אבל לא עם העיטורים האלה", אמר פחות או יותר הרצנשטיין. היתה זו קופסת ניירות לליפוף סיגריות, עטופה בנייר מהודר עליו כתובות מילות השיר הלאומי הגרמני משמר הריין.

לא מצאתי העתק של הנייר ההוא, אבל בשביל להבין מה הרגיז את הרצנשטיין אני מצרף גלוית דואר שנשאה על פניה את מילות השיר עם ציור כוחני. אני מניח שכך בערך נראתה גם החבילה ההיא.

"שבועת הקרב, נשבע, גאה: הריין רק לנו תהיה!" אומר השיר, בתרגומו של ידידי יוסף חרמוני שגילה לי רבות אודותיו (כולל התמונה ממעל). השיר היה ידוע מאד באירופה כולה, אימבר הכירו ויש המוצאים קוי מבנה משותפים בינו לבין התקוה. 

ניתן להבין מדוע עיצבן השיר הזה את הרצנשטיין. הלכנו בעקבותיו הרבה אחורה, הוא נכתב ב- 1840, ב- 1871 נבחר על ידי ביסמרק למעין "המנון שני" של גרמניה המאוחדת, הוא הושר בהתכנסויות כשיר מעורר לאומיות. מאוחר יותר היה זה היטלר שהשתמש בו לעצרות ההמונים שלו, דיבר על יחסו המיוחד לשיר ואף בחר להתקפת הנגד האחרונה שלו בארדנים (1944) את השם "משמר הריין". 
 
למתעניינים, הנה גם הקלטת השיר, משמר הריין

נחזור לענייננו, השיר דוחה את הרצנשטיין והוא משיב לברייש את הקופסאות. את הנוער זה לא מרשים, וכשאין אצלו מצרך כה חשוב כמו נייר לליפוף סיגריות הם עורקים לחנויות האחרות וקונים שם את שאר המצרכים ונותר הרצנשטיין בלי פרנסה.

מי שמציל אותו הוא נפתלי הרץ אימבר שמגיע בדיוק ליפו. הרצנשטיין  שוטח את צרתו החדשה בפני המשורר הנמרץ והלה מציע לו לתת קונטרה לגוי ולכתוב לשיר נוסח מקומי, להדפיסו על נייר משלו ולעטוף בו את הקופסאות המקוממות.

אימבר כותב נוסח עברי לשיר (אפילו שניים) ובמקום "משמר הריין" קורא לו "משמר הירדן".
אימבר חש שזה השיר שיהיה להמנון המדינה היהודית לכשתקום. הצעה זו חוזרת ועולה מדי פעם לאורך השנים.

וכך, שיר שכמעט והיה להמנון הנאצי, נותן השראה לשיר שכמעט והיה להמנון המדינה היהודית, ובעצם, השפיע גם על השיר שבסופו של דבר היה להמנון. התקוה.

הנה השיר מבוצע על ידי מקהלת המיולה בניצוח רון זרחי, בצד ימין, ליד הגרמופון, תראו את אליהו הכהן שלימד אותנו רבות על השיר ועל מחברו. ברקע תמונת אברהם צבי אידלסון שאחראי למנגינה.
הנה קישור לשיר באתר זמרשת ובו ביצועים נוספים וגם התמליל.


סוף דבר
זקני יסוד המעלה, ובראשם מדריך הטיולים ומספר האגדות המרתק, אריק לובובסקי, מספרים שהיה זה אימבר שהציע למייסדי המושבה שושנת הירדן (ובהם אבי סבו של לובובסקי) לשנות את שמם למשמר הירדן. 

בימי מלחמת השחרור ספגה המושבה אש וגופרית, נכבשה בקרב גבורה, רבים מאנשיה הובלו לדמשק ושהו שם עד סיום המלחמה, רבים אחרים נהרגו בקרב.

יום הזכרון לחללי המושבה הוא יום ג' בסיון, בו אני כותב שורות אלה, והוא הקושר אותנו לחג השבועות.

אפילו אני הצטלמתי במשמר הירדן, זו האנדרטה לידה נערך הטקס בכל ג' בסיון.
(צילם מקסים ריידר)

======================================================

הסיפור מסופר והשיר מושר, בטיול מזמר שאני מוביל לאנדרטה, ובערב שלם של סיפורי התקוה. לקבלת עוד פרטים לחצו על הקישורים.