מה עשו על הגורן בליל לבנה

השירים מספרים לנו הכל. ובליל שבועות, חג הקציר, נזכר במקום שבו נערמו הגרעינים, הגורן. ובשיר המנציח את כל מה שעשו בגורן.

אז נכון, בגורן דש המורג והפריד את המוץ מן התבן, אבל שם גם הושרו שירים ונאהבו אהבות: "זה היה המקום היחיד שבו יכולת להשתרע בנוחיות בלי לשבור את הגב" הסביר לי זקן שהספיק לחוות את החוויה "אז לשם גם טיילת עם הנערה שלך".

את השיר על הגורן בליל לבנה, או שמעתי מעשיה, כתב ירמיהו רוזנצוויג. הוא נולד ב- 1905 במושבה יבנאל, את מרבית חייו חי במנחמיה. השיר מתעד את כלי העבודה של התקופה, המורג למשל, את כלי הנשק, הקרבינקה, השבריה, את הסלנג, "למרים ג'ארה נאה" (או כפי שכתוב בגירסה אחרת "למרים גיזרה נאה". לכך הכוונה במילה ג'ארה). 

השיר מביא גם את הקריאה הנרגשת "שבי איתי על המורג ואספר לך איך הוא חג". אבל על כך סיפר לי אותו זקן: "אל תדאג, לא הלכנו לשם ללמוד חקלאות".

באתר זמרשת, העוסק במלאכת הקודש של שימור שירינו, ניתן לשמוע הקלטה של ירמיהו רוזנצוויג עצמו, ממש הוא, שר את שירו.

ביומן של אחד מזקני העמק מצאתי את השורה הבאה: "אז נולדו לנו ילדים עם שיער זהוב ועיניים תכלת". לטובת המורה שלי לביולוגיה בתיכון, שפתח לפנינו את רזי הגנטיקה, מוסיף מיד הכותב: "כי כשעשינו את הילדים, אבא ראה את הקש, ואמא את השמיים".

==========================================================
כשכתבנו - הצלמת עדי אדר ואנכי - את ספרנו שיר לדרך, חיפשנו את הגורן. ממש זו מהשיר. ומצאנו אותה... על הקיר של ראש מועצת יבנאל: "זה המקום היחיד שבו תוכלו למצוא את הגורן. בשטח כבר אין לה זכר" אמר לנו, ועדי מיהרה להנציח.

זו ממש ממש הגורן מהשיר.