שיר במתנה
סליחות - ארוטיקה חד פעמית
לאה גולדברג
גולדברג עלתה לארץ בשנת 1935 ומיד השתלבה בחיי היצירה התל-אביבית ובחברתות הנכונות. בעיקר חבורת יחדיו של אלתרמן ושלונסקי. זמן קצר לאחר עלייתה התפרסם ספר שיריה הראשון ושלוש שנים אחר כך ספרה השני, שיבולת ירוקת העין בו מופיע גם סליחות.
הנה הוא במלואו, כולל שלושה בתים שלא זכו להזדמר ופחות מוכרים לקהל השר:
בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקוֹחַ,
וְגוּפְךָ לִי מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי,
בָּאתָ כְּלַיְלָה הַבָּא אֶל הָאֹחַ
לְהַרְאוֹת לוֹ בַּחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים.
וְלָמַדְתִּי: שֵׁם לְכָל רִיס וְצִפֹּרֶן
וּלְכָל שַׂעֲרָה בַּבָּשָׂר הֶחָשׂוּף,
וְרֵיחַ יַלְדוּת – רֵיחַ דֶּבֶק וָאֹרֶן
הוּא נִיחוֹחַ לֵילוֹ שֶׁל הַגּוּף.
אִם הָיוּ עִנּוּיִים – הֵם הִפְלִיגוּ אֵלֶיךָ,
מִפְרָשִׂי הַלָּבָן אֶל הָאֹפֶל שֶׁלְּךָ.
תְּנֵנִי לָלֶכֶת, תְּנֵנִי לָלֶכֶת
לִכְרוֹעַ עַל חוֹף הַסְּלִיחָה.
הַחֹדֶשׁ נִחֵשׁ עַל טַרְפֵּי הַבַּבֹּנֶג,
תָּלַשׁ אֶת יָמַי וּזְרָקָם אֶל הַתְּהוֹם:
זֹהַר וָעֹנֶשׁ, צַעַר וָעֹנֶג,
דֶּרֶך – פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם.
אָז גָּנַחְתִּי, קָשַׁרְתִּי שְׂרוֹכֵי נַעֲלֶיךָ,
לִוִּיתִיךָ דְּמוּמָה עַד סִפִּי הַנָּמוּךְ.
וּבַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ, בְּכָל מִשְׁעוֹלֶיךָ
לִבְלֵב יְגוֹנִי כְּחִיּוּך.
וָאֵדַע כָּל נִדְרֵי הַבְּגִידָה שֶׁנָּדַרְתָּ,
וְאָגַרְתִּי לְךָ אֶת שַׁלְוַת הַיָּמִים.
וְהִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי הַנִּכְנָע כְּשֶׁחָזַרְתָּ,
חָזַרְתָּ קָרוֹב וְתָמִים.
כאמור, מעשה האהבה תופס מ
האם
ובכל זאת, למי נכתב השיר?
רבות נכתב על הדמות שמאחורי המאהב שבשיר.
אהבתה הגדולה של גולדברג היה המשורר אברהם בן-יצחק, אך אהבה זו לא מומשה. הדעה המקובלת בין חוקרי המשוררת והתקופה היא שסליחות כוון לצייר
השיר בוצע לראשונה על ידי זמרת צעירה ובלתי ידועה בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1977. למרות שזכה במקום השביעי בלבד, סלל השיר לזמרת את דרכה אל צמרת. שמה כמובן, יהודית רביץ. הלחן של עודד לרר.
הנה קישור להקלטה מאותו פסטיבל של 1977.
