אהובתי יעל

שודר בפינה "שיר השירים אשר לעפר גביש" בתוכנית "העונג השישי" של שמעון פרנס בגל"צ 6.12.2013

שלום שמעון והמאזינים.

שמעון, אתה מכיר את זה שאתה מנסה לעשות משהו ויוצא לך משהו אחר, אבל אחר לגמרי? מין יוסי ילד שלי מוצלח. הוא נורא רצה להביא חלב, להביא זיתים, ופתאום מצא כלב, ומפוחית. כמו ששרו הגששים: "וכשבאים אנחנו עם כוונות טובות, זה לא מועיל". כמו ששר מאיר אריאל: "ניצה אל חדרי הציצה ופתאום... זרועות וצווארים". פתאום... מישהו התכוון? מישהו תכנן? אז זהו, ש-כן. היום נשמע שיר על מעשה לכיוון מסוים שיצא אחרת לגמרי, אבל כנראה, שזו היתה מראש כוונת המכוון, ובמקרה שלפנינו, המכוונת.

השיר שבחרתי היום הוא אהובתי יעל, שכתבו יורם טהרלב ויוחנן זראי, ושרו הגששים. עכשיו תראה, על כוונותיו הנסתרות, או הכאילו נסתרות של יורם טהרלב, כבר דיברנו כאן בפינה כמה פעמים, על האישה החסידה שלקח לו כמורה, על מסתרי החורש שלא דרכה בן אהבה, וכן הלאה. גם הגששים, למרות תדמית ה"לכל המשפחה" שלהם, שרו לנו גם "תלחץ על השוטרת תראה היא נהדרת" (שאגב גם את זה כתב יורם טהרלב), שרו על שריתה , שאם אשכחנה הלוואי שתדבק לשוני ללשונה (כאן השובב היה יהונתן גפן) ושלא לדבר על הקישוא שלא מוצאים עד היום. לכן לא נתפלא אם הנערה שבשיר שלהם, יעל, עושה מה שנראה כביישנות ובעצם... תיכף נראה לאן מגיעים הדברים.

זה מתחיל מזה שהיא היתה כה ביישנית, שכשראתה אותו עובר מול בית הוריה, ברחה אל השדה. מה פתאום את בורחת לשדה? הרי לא ברור שהוא ירוץ אחריה?. אחר כך, בגלל שהיא היתה כה ביישנית, אז בשביל לרוץ יותר מהר היא מתחילה להסיר בגדים מיותרים: "זרקה את סודרה, הצח מעל כתפיה, שלא יפריע לה" כשהוא רץ אחריה. אחר כך, וגם זה רק בגלל שהיא ביישנית היא "זרקה את כובעה, וגם את נעליה" וגם זה רק בשביל "לחסום את המשעול, בו רצתי אחריה".

ועכשיו מגיע הבית שבעטיו בחרתי בשיר, היא הסמיקה מבושה, ובגלל שהיתה כה ביישנית, לא יכלה להרשות שיראה את פניה מאדימות, ואז הסתירה אותם. במה? הרי כבר אין כובע, אין סוודר, אפילו לא נעליים, מה נשאר שמעון? השמלה. נכון. "את שובל שמלתה, מעל ראשה הרימה, כדי שלא אראה כמה שהאדימה". ועל זה כבר אמר מאיר אריאל: "טוב אני לא יכול להקיף אישה שלוש מאות שישים וחמש מעלות, תמיד נשאר לה סדק דרכו היא יכולה להתגלות".

ולסיום, אחרי כל אלה, אפשר להבין ש: "היא כל כך התבישה, לשוב אל בית הוריה, לכן בתוך ביתי, קבעה את מגוריה".

עכשיו שמעון, אני יודע שאתה יודע מה עוד מענין אותי. נכון. מי זאת יעל? אז תשמע משהו מוזר למדי שאיני יודע להסביר אותו. שמע מה שסיפר לי יורם טהרלב: "זה היה כשיוחנן זראי ואני כתבנו לגששים, זראי פנה אלי וביקש שאכתוב שיר עם השם של אשתו דאז. יעל. אז כתבתי. אהובתי יעל". אם כך, זה פשוט, יעל היא אשתו של המלחין. אבל - וכאן מתחילה התעלומה – וגם על כך סיפר לי יורם טהרלב. חוקרת זמר צעירה שלא מצאתי את שמה, הכינה תחקיר על דמויות אמיתיות שמופיעות בשירים, והיא פנתה אל יוחנן זראי, והוא אמר לה, להד"ם, לא היו דברים מעולם, וכהוכחה הוסיף "אף פעם לא הייתי נשוי לאישה בשם יעל". זראי נמצא בשווייץ כבר שנים רבות ולא הצלחתי לאמת את המידע. אולי מישהו מהמאזינים יפתור את החידה.

תוספת מאוחרת: מאזינה כתבה לי שיעל היא בתם של יוחנן וריקה זראי (ולא אשתו של יוחנן) ואכן, כנראה שהשיר עליה.

הנה האזינו לאהובתי יעל, ועונג שבת שלום לך שמעון ולמאזינים.