איזו מין שלווה

"סיפורו של השיר הזה מתחיל ב-1969" פתח אבינעם קורן את סיפורו. זה היה בערב משיריו שהנחיתי. הצגתי אותו כמו ששמעתי תמיד ברדיו, הוא עצר אותי ואמר: "אבינעם זה רק כשמתקשרים מהבנק". צחקנו. אז מעכשיו אקרא לו כאן פשוט "אבי".

הוא המשיך:"ערב אחד הזמין אותי יאיר רוזנבלום להקרנה ראשונית של סרט תדמית על הנח"ל". זה היה כבר אחרי שהשתחרר מלהקת הנח"ל שבה היה גם כחייל, וגם ככותב. "אחרי השירות התיידדתי עם יאיר, המנהל המוסיקלי המיתולוגי שלנו, והוא קרא לי לראות סרט שמפקדת הנח"ל הפיקה, כשרצתה לעודד את ההתגייסות לחייל". הנח"ל לא היה אז קרבי במיוחד, הילתו העיקרית היתה הלהקה האגדית שלו, ומובן שהמוסיקה לקחה תפקיד חשוב בסרט, וכתב אותה, אותו מנהל מוסיקלי נערץ. "ישבנו באולם, צפינו  – המשיך אבי קורן - כשלפתע נשמעה נגינת חליל נפלאה. הנגן, היה נער כבן 16 בשם ידין טננבוים".

מגיע לידין, המבצע הראשון של מה שיהיה בתוך זמן קצר לשיר "שלווה", שנקדיש לו עוד כמה מילים כאן.

ידין טננבוים

סיפר לי ידידי ירון משורר, שניגן עם ידין בלהקת נוער בימי התיכון: "הוא היה מוסיקאי מוכשר שדרכו להצלחה היתה סלולה. חלילן נהדר, בא מהתחום הקלאסי ואנחנו הוצאנו אותו משם. איתנו הוא ניגן ג'אז ואפילו רוק אלטרנטיבי". כבר בגיל הזה היה ידין מוכר כנגן מקצועי, יאיר רוזנבלום הזמין אותו לנגן בסרט התדמית ללהקת הנח"ל. עם אריאל זילבר ניגן בסרט "לאן נעלם דניאל וקס" (הקלטה מהסרט, בהמשך). ממשיך ירון משורר: "כשהגיע מועד הגיוס שלו, הוזמן ידין לתזמורת צה"ל, אך הוא סירב להזמנה והלך לשריון. ביומה השני של מלחמת יום כיפור נפל באזור התעלה".

על לחימתו קיבל ידין טננבוים ז"ל את אות המופת. עוד ניתן לקרוא עליו באתר "יזכור".

ידין טננבוים הונצח ביצירות מתחומים שונים, הפסלת בתיה לישנסקי יצרה פסל בדמותו,ליאונרד ברנשטיין הגדול כתב לזכרו יצירה מוסיקלית בשם "חליל", חבריו לבית הספר התיכון יצרו סרט מצויר לזכרו. המוסיקה ברקע היא מסרט התדמית לנח"ל.

הנה הסרטון, לצערי המוסיקה חתוכה לא נקי וגם הכיתוב שצירף מי שהעלה את הסרט לרשת, רצוף תקלות. אבל הסרט יפה מאד מאד. שווה צפיה.

נחזור ל"שלווה"

עצרנו בסרטון התדמית לנח"ל שבו נשמעה נגינת חליל שמשכה את אוזנו של אבי קורן. בסיום ההקרנה, פנה קורן ליאיר רוזנבלום ואמר לו: "הסרט לא משהו, אבל, יאיר, למנגינה שהיתה ברקע אני רוצה לכתוב מילים". התשובה הפתיעה אותו: "לא ולא. הלחן הזה ישאר ללא מילים". היו עוד קצת דיבורים ביניהם, המלחין סירב בתוקף ואבי כאילו ויתר.

עבר זמן, נשתכחה השיחה, והנה הוזעק אבי קורן לפגישה היסטרית עם יאיר רוזנבלום והבמאי דני ליטאי. מסתבר שנעמי פולני עבדה עם להקת הנח"ל על תוכנית חדשה והפעם בסגנון "התרנגולים", והקהל הצעיר לא התחבר אליה. התכנית, האיכותית כשלעצמה, ירדה אחרי שתי הופעות והיו חייבים לכתוב במהירות תוכנית חדשה. זמרים היו, ועוד איזה, אופירה גלוסקא, מירי אלוני, מנחם זילברמן, ועוד ועוד, גם הנגנים היו מבריקים, בגיטרה למשל, ניגן צעיר אחד חדש, לא מוכר, דני סנדרסון, הכל היה מצוין רק שחסרו... שירים.

ויאיר לחוץ מאד, שאל: "אבי, יש לך טקסט בשבילנו?" והוא ענה: "כן", ושלף מהכיס את "שלווה". יאיר קרא, התרשם ושאל: "איזה לחן אתה מדמיין לשיר הזה?", ענה אבי, "למה לדמיין, יש לזה כבר לחן". "איזה לחן?" שאל רוזנבלום בפליאה, ואבי ענה: "המנגינה של החליל. מהסרט". ורוזנבלום ענה משהו בסגנון הגששים במערכון בו פולי ושייקה מוכרים לגברי מכונית משומשת: "הבונבוניירה לא למכירה". אבל לא היה זמן, קצין החינוך מזיע, דני ליטאי היסטרי, חייבים להיטים ומהר.

"חרא של שיר"

הניח יאיר רוזנבלום את הדף על הפסנתר והחל לנגן, דוקא נשמע יפה וחוץ מזה, לא היתה ברירה אחרת. הזמין את הלהקה להיכנס ובלי מילת הקדמה, בלי לומר מאיפה זה, מי כתב, השמיע את השיר החדש.

"בסיום השירה – המשיך אבי קורן - היתה דממה. אף אחד לא הוציא הגה. ופתאום, מאחור, נשמע קולו של מנחם זילברמן: 'חרא של שיר!'". לפי המבט של יאיר רוזנבלום, קלט מיד זילברמן מי הלחין את השיר, והבין שבמילניום הנוכחי, כבר לא יזכה בחצי שורה של סולו. הוא היה חייב למצוא מוצא, וסינן: "המנגינה דוקא בסדר, אמרתי את זה על המילים". אבל אז ראה את יאיר רוזנבלום מביט באבי קורן, והבין שנפל מן הפח אל הפחת.

איכשהו הענין נגמר, השיר בוצע והוקלט והיה ללהיט ענק. (מנחם זילברמן אפילו קיבל שורה אחת סולו: "ופתרנו תשבצים בלי הרף").

"חרא של שיר 2"

והנה, אחרי שנים, נפגשו אבי קורן ומנחם זילברמן באמצע רחוב תל אביבי: "ומנחם מתנפל עלי, 'שמעתי שבהופעות שלך אתה מספר שאני אמרתי ש'שלווה' חרא של שיר'". ענה לו אבי קורן בנחת: "אני אמנם מזדקן, אבל את זה אני זוכר מצוין! אמרת!". וזילברמן לא נבוך: "אתה יודע מה? זה באמת חרא של שיר!".

ומדוע הפתיח ארוך כל כך

סיפר לי שמעון וייצמן, חבר להקת הנח"ל: "היתה לנו העמדה מיוחדת לשיר הזה. אופירה עמדה בצד ושרה ואנחנו חמישה בנים היינו מרוחים על שני סולמות שביניהם ספסל, ומדי פעם כל אחד זרק שורה סולו". אופירה היא כמובן אופירה גלוסקא שהיתה הסולנית בשיר הזה. והנה, אם בדרך כלל פתיח מוסיקלי אורך 10-15 שניות, הרי שבביצוע הלהקה מתחילה אופירה לשיר רק אחרי 56 שניות. ובפתיחה הארוכה הזו, מנגן חלילן הלהקה, יחיעם פלד, את כל הבית של השיר. בהחלט דבר נדיר. ואני רואה בכך את הפשרה של יאיר רוזנבלום, בין רצונו שלא יגעו במנגינה, לבין הביצוע עם המילים שנוספו ללחנו כמעט בעל כורחו. 

וקצת לפני הביצועים של השיר, הנה הסיפור כפי שהבאתי אותו בפינה שלי בתוכנית ערב השבת של שמעון פרנס בגל"צ

ולביצועים

הנה ההקלטה המקורית של להקת הנח"ל של שנת 1969 (לצערי ללא צילום ההופעה). התוכנית נקראה תחילה "להקת הנח"ל בתוכניתה ה-21", ועד מהרה שונה השם ל"קרנבל בנח"ל".

מאוחר יותר צולם סרט עם שירי הלהקה כשהם מבויימים בסגנון קליפי. הנה הביצוע של "שלווה" מהסרט. לצערי (שוב לצערי), מצאתי רק גירסה שבה נחתך החליל היפה שבפתיחה.

"שלווה" בסרט "הלהקה"

בשנת 1978 יצא לאור סרטו של אבי נשר, "הלהקה". סרט פולחן מהמצליחים ביותר שהופקו כאן. לצד שירי נח"ל אחרים, זכה "שלווה" למקום מרכזי מאד והויווה רקע לאחת התמונות החזקות שבסרט.

אחד מצירי סיפור "הלהקה", הוא הצטרפותם של זמרים חדשים שמקבלים סולו על חשבון הותיקים. ראיינתי את יאיר רוזנבלום כשנה לפני מותו, והוא סיפר לי שמיד הבחין בכשרון של גידי גוב, וראה את עתידו הגדול, ונתן לו סולו למרות כעסם של הותיקים. זה הרקע לסרט כולו. כך משחק גידי גוב את עצמו בסרט, תחת השם גיורא דטנר, וכך היא גם דפנה ארמוני המשחקת את נועה. בשיר "שלווה" מתגלה כשרונה. אני אוהב לראות את מבטי ההפתעה של חברי הלהקה ושל הצוות המקצועי כשהיא מתחילה לשיר. מי שלא אוהבת את ההצלחה שלה היא יפצ'ו, יפה חריש, המשוחקת על ידי סמדר ברנר. כבר בפתיחה ניכר כעסה, ולקראת סוף השיר היא עוזבת בזעם את החזרה.

הנה הביצוע, (גם בסרט, ללא פתיחת חליל ארוכה. חבל).

שלווה בסרט הלהקה:

אז מה היה לנו, ועוד תזכורת לידין

שיר מופלא שהחל דרכו כמנגינה ללא מילים, שניצח את מי שחשב שזה "חרא של שיר", וניצח אפילו את מי שהלחין אותו ולא רצה שיקבל מילים וזכה לחיי נצח בזמר העברי.

ולסיום, עוד תזכורת ממי שביצע לראשונה את הלחן, ידין טננבוים, הפעם במוסיקה של אריאל זילבר, המלווה את הסרט "לאן נעלם דניאל ווקס"