בעלייתי שם יפתי ושם מחכה טשרניחובסקי

פרנס: שיר השירים אשר לעפר גביש. שירים עבריים תמימים לכאורה, עם מסרים תכלכלים מאחוריהם.
מה הבאת לנו היום עפר?

עפר: אכן, אנחנו עם שיר השירים, והיום, לרגל פרוץ חודש האביב, בחרתי משהו בהשפעת שיר השירים. שיר שנראה תמים, שכתב משורר רציני, רציני, אך לפתע נגלה שגם מאחוריו מסתתרים סער וגעש חישוק ונישוק.

אבל כדי שלא יגידו לי "זה בראש שלך", אספר קודם על פרשנות חביבה לפסוק ידוע ששמעתי לפני כמה שנים, עת השתתפתי בפסטיבל רוחני, והנה מנחה אחת הסדנאות, קוקו למראשותיו, עדי על צווארו, גיטרה חבוקה בזרועותיו, אבל כשאני מתקרב אני מבחין שהבחור, פִרְקוֹ נָאֶה וּזְקָנוֹ מְגֻדָּל וְקוֹלוֹ נָעִים, ו... עוטה כיפה לראשו, בקיצור, לפני ניצב רבי. והלה מזמר פסוק מתהילים נא', הפסוק הפותח גם את תפילת שמונה עשרה: "שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" ומיד הוא מסביר שבעצם מדובר באהבה לא רק לבורא, אלא באהבה בין איש לאישה, יותר נכון, אישה לאיש. כי כאשר אישה אומרת לגבר שלה "שפתי תפתח ופי יגד תהילתך" היא מתכוונת... בדיוק למה שעבר לכם בראש כרגע..., זה לא אני אמרתי, זה הרבי, ועוד נחזור לפרשנות הזו.
אני מקוה שמעון שמעכשיו בכל פעם שתאמר שמונה עשרה, יבואו לך מחשבות טובות.

המשורר שלנו היום הוא שאול טשרניחובסקי, שלצד יצירות מופת היו לו גם שירי עגבים, שובבים שובבים. 

נתחיל מזה שבאחד משיריו הוא נותן לנו נוסחה נחמדה למשוש חיים: "כל עוד חיים נשאף, נחמוד" מקבל שמעון? מסכים? למה לא? ופתאום אנחנו מוצאים בשיר אחר: "בושם נטפו מטעיך, וריחם עדנים משכיר". ובאחד השירים שכתב כשהיה סטודנט, פנה אל המלצרית בבית המרזח שבו נהג לשתות: כשירד הערב "ואחותך הבכירה נרדמה, את חרש תקומי ותרדי אלי" בלי בושה, מזמין אותה אל חדרו. וציטוטים כאלה יש עוד רבים, ומדוע אני מספר זאת? כי זה אומר שהאיש היה גם שובב. וזה מכשיר את הקרקע לפרשנות שאביא לשירנו השבועי.

חדר הסטודנטים של טשרניחובסקי גם באודיסה וגם בהיידלברג היה בעליית גג שחוזרת ומופיעה בכמה משיריו, והיא מופיעה גם בשיר שנשמיע היום. בעלייתי שם יפתי שהלחינה נעמי שמר ושר יהורם גאון. השיר נכתב כשהיה טשרניחובסקי בן 21, באודיסה, סטודנט יוצר ויצרי. ובעליית הגג חיכתה לו כבר האהובה, אולי אותה המלצרית? והוא מתאר אותה, טוב, לא את כולה, אבל בוא נאמר נקודות מעניינות במיוחד בגופה. למשל, מה זה יכול להיות: "ומציץ הארגמן כמתגנב בין הסבכים", וגם "רון עפרונים, שיר מעיינים" אולי תשובה לתאומי העפרים משיר השירים? והוא ממשיך בתיאור הגאיות בגופה, שמהן "בת-קול עונה", (והרי זה בדיוק "פי יגד תהילתך", לא?) והוא מודה במפורש "ובליבתי תקוות נוער, שבו קמו ויפרחו". 

ואחרי שקראנו משובבותו ותקוותו של המשורר, ואחרי שראינו פירוש חושני ל"שפתי תפתח", אפשר להבין את הפסוק מהשיר שלשמו התכנסנו: "שפתותיה כשושנים טרם עוד פותחו". 
פרנס: טרם מה?
עפר: טרם עוד פותחו. פותחו, זה גם התפתחו וגם נפתחו. תבחר מה שמתאים לך, שניהם שובבים. וכי מה עוד זה יכול להיות שמעון? 
ועכשיו תודה שזה לא רק בראש שלי ובוא נשמע את השיר.

עונג שבת שלום.