מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

הביתה, המנון המעפילים

השיר "הביתה" נכתב בהקשר לשואה ולשיבת היהודי לארצו, ב"בריחה" וב"העפלה, 
אבל עם השנים ראו רבים בשיר, מסר על שיבה לבית ולא רק בהקשר שבו נכתב.
כך קיבל השיר פרשנות אישית ומשפחתית גם במשפחתנו שלנו. על כך יסופר
לאחר סיפור של השיר.

הביתה
ב- 1945 כבר ידעו בארץ על שואה באירופה. לא את כל מימדיה אבל בהחלט הבינו שקרו דברים נוראים. בעקבות הידיעות הציף את הישוב גל של שירים חדשים ובהם פרץ רגשות. הנחשול החל כבר ב- 42,  43, והתחזק עם סיום המלחמה, חנה סנש, עוד טרם צאתה לאירופה, בסוף 1942 כתבה את "הליכה לקיסריה", אלתרמן פרסם כמה ימים בסמוך לה את "מכל העמים", עוד במהלך המלחמה כתב ופרסם שלונסקי את קובץ "ממחשכים", לאה גולדברג את "האמנם" (תחילת 1943), ופניה ברגשטיין את "ניגונים" (תחילת 44). ב- 1945, בהמשך לאותה תנופת זעקה יצירתית, הוציאה הוצאת הספרים של ההסתדרות, את "שדמתי" אסופה ראשונה של לחני ידידיה אדמון, ושם התפרסם גם השיר "הביתה".

המילים הן של אהרן אשמן. ביטוי חד וכואב למסע מן התופת אל התקוה שהציעה ארץ ישראל. "ממזרח ומים ומכל האפסים/ מכֵפי ישימון ומנֵבֶך המים / בוערים לבבות מושטות הידיים, הביתה". 

ידידיה אדמון

אהרון אשמן

השיר זעק מלבו של אשמן, את דבר חתירתם של הניצולים מן התופת, הביתה. הֵנָה. אל ארץ ישראל. השיר הסעיר את הלבבות. המילים היו חזקות, הלחן העצים אותן ואל הרגש שעוררו המילים והלחן, הצטרפה שירתה של שושנה דמארי, הזמרת שפרסמה את השיר, ונגעה בעצבים החשופים.

שושנה דמארי שרה את השיר בהופעות, הוא שב והתבקש על ידי מאזינים בתוכניות "כבקשתך" ששודרו ברדיו. אך לדעת רבים, הביצוע המרגש ביותר של השיר היה כשהופיעו שושנה דמארי ומשה וילנסקי במחנות המעפילים בקפריסין. הדים מהביקור ההוא ומהשירה שם נשמעים עד היום בעדויות רבות של ניצולים שהיו שם בהופעות ההן. באתר זמרשת למשל, מעיד שלום איתן ממעפילי קפריסין, לימים אלוף משנה בצה"ל: "ביקורם של שושנה דמארי והקומפוזיטור מ.וילנסקי [...] היה אחד המאורעות החשובים בחיי יושבי המחנות באי-הגזירה". וזו רק התבטאות אחת מני רבות.

אין לנו פרחים
עוד הוסיף שלום איתן: "כל עצירי מחנה הקיץ התאספו במגרש הכדורגל אשר במרכזו הוקמה במה ארעית. על הבמה עמדה בחורה שחרחורת יפהפיה, שלעתים רחוקות רואים כדמותה באירופה. שזופה מאד עם שיער שחור מרשים. אך יותר מכל, הקול, השירים, חישמלו את כולנו בקולה הערב, הצלול, בעל העוצמה" (מאתר "הספרנים"). באחת ההופעות ניגשה לשושנה דמארי ילדה עם זר קוצים בידה ואמרה לה: "אין לנו פרחים במחנה, כשנבוא לארץ אביא לך זר פרחים".

הביתה
מילים - אהרן אשמן
לחן - ידידיה אדמון

מִמִּזְרָח וּמִיָּם וּמִכָּל הָאַפְסַיִם
מִכֵּפֵי יְשִׁימוֹן וּמִנֵּבֶךְ הַמַּיִם
בּוֹעֲרִים לְבָבוֹת, מוּשָׁטוֹת הַיָּדַיִם
הַבַּיְתָה
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה

וּמָה אֵשׁ הָרוֹבִים וְאֵימַת בּוֹר הַכֶּלֶא
מַחְשַׁכֵּי מְצוּלָה וְשִׁנֵּי צוּר הַסֶּלַע
לְנִשְׁמַת יְהוּדִי שְׁבוּיַת אוֹר הַפֶּלֶא
הַבַּיְתָה
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה

אִם אָמוּת בַּסְּפִינָה הַתּוֹעָה וְנוֹדֶדֶת
גְּוִיָּתִי מֻשְׁלָכָה לַתְּהוֹם הַנֶּחְרֶדֶת
עוֹד תַּפְלִיג בְּדַרְכָּהּ הָאַחַת, הַמְּיֻחֶדֶת
הַבַּיְתָה
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה

וְעָטוּר עֵשֶׂב-יָם לְרֹאשִׁי כְּמִקְלַעַת
בְּעֵינַיִם כְּבוּיוֹת מַצְנִיעוֹת אֶת הַלַּהַט
אֶתְרַפֵּק עַל הַחוֹף בִּדְמָמָה מְשַׁוַּעַת
הַבַּיְתָה
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה

וּרְאִיתֶם אֶת דְּמוּתִי בֶּעָנָן הַנּוֹסֵעַ
וּרְאִיתֶם אֶת דְּמוּתִי בְּאוֹר יוֹם הַגּוֹוֵעַ
וְקוֹלִי יִרְדָּפְכֶם, לֹא נֻחַם לֹא רוֹגֵעַ
הַבַּיְתָה
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה

הנה שושנה דמארי, מבצעת את השיר בתכנית הטלויזיה "שרתי לך ארצי", בהנחיית דן אלמגור. ברקע תמונות מאניות המעפילים וגם מההופעה ההיסטורית במחנה המעצר בקפריסין.

על שירת השיר במשפחתנו
סבתי וסבי, הורי אבי, נחלצו בזמן משיני הטורף הנאצי בפולין, אולם רבים מבני משפחתם נספו. לקראת הקמת המדינה, והם בארץ, ובנם, יהודה גביש ז"ל נפל בליל הגשרים. כשנה וחצי אחר כך, ב-22 באוקטובר 1947, נשבה אבי בשבי הלבנוני וחבל התליה מאיים על חייו. זה היה חמישה שבועות לפני ההצבעה באו"ם על הקמת המדינה, חמישה לוחמי פלמ"ח נפלו בשבי בהיותם במשימת סיור לאורך גבול הצפון. ליד חניתה ונתפסו בידי ז'נדרמרים לבנוניים. במשך כמה חודשים היתה סכנת תליה מונחת על צווארם, לאחר ניהול מבריק של משפטם, על ידי אהרן חוטר ישי, עורך הדין של ההגנה, הוחלף עונש המוות במאסר ארוך. לאחר שקמה המדינה, הוחזרו החמישה בחילופי שבויים.

זה היה הרקע לכך שהשיר "הביתה" תפס מקום מיוחד מאד בלבם של יונה וישעיהו, הורי אבי. הם ישבו בביתם במושבה חדרה, חרדים לבנם שבשבי, כשבלבם זכרון בכורם ובני משפחתם שנספו בפולין, האזינו לשיר שחזר ושודר ברדיו והזילו דמעה. בספר "בשבי לבנון" שכתב דודי, ההיסטוריון דר' דב גביש (הוצאת אריאל), על פרשת השבי של אחיו, אבא שלי, הוא מספר על חווית ההאזנה לשיר:

הביתה בשבי

 זה גם השיר שאבי עצמו היה בוחר בכל פעם שנשאל, איזה שיר הוא הכי אוהב: "הביתה. של אהרן אשמן וידידיה אדמון, ששרה שושנה דמארי" היה משיב תמיד.

הנה הספר שכתב דודי על שבי אחיו. 

בשבי לבנון

מדהים עד כמה "הביתה" מדבר אלינו ואפילו עשרות שנים לאחר השואה. במצעד לבחירת "השיר של שישים שנות המדינה", זכה "הביתה" במקום השלישי.

ישעיהו גביש וחבריו בכלא בבירות