הורה נהלל

הורה נהלל היה אחד השירים הראשונים שעליו מצאתי את עצמי אומר: "היי, רגע, יש כאן סיפור". אהבתי אותו, אמי בת קיבוץ גניגרשבשכנות נהלל, שרה לי אותו בילדותי, כך שהכרתי אותו כמעט בעל פה. אבל, מכירים את זה ששרים שיר, אפילו עם המילים, אבל לא מקשיבים להן? אז זהו. כך זה היה לי, הייתי שר אותו ולא מציץ פנימה. עד שכאמור, לפתע, שמתי לב שהשמות והתיאורים הם לא "סתם", אלא, שסיפור מסתתר מאחורי השיר. אז הלכתי לחפש.

חוץ מכותב השיר שאיננו איתנו כבר מאז מלחמת השחרור (נפל בגוש עציון יומיים לפני הקמת המדינה) דיברתי כמעט עם כל הדמויות הקשורות לשיר או נזכרות בו. והן רבות. דומני שפיצחתי את הרמזים והסימנים שניתנו בשיר על ידי כותבו צבי בן יוסף, בעזרת ידידו שלמה דרורי.

יוצאים לסיבוב

אז נצא למסע אל השיר ודרך מילותיו נתוודע אל הסיפור.

מִשְׁתַּמֵּט אֲנִי הָיִיתִי
וְלֹא הִתְבַּיַּשְׁתִּי כְּלָל וּכְלָל
עַד כִּי לֵב כָּבַשְׁתִּי
וְעִדּוּד רָכַשְׁתִּי
בְּרִקּוּד בְּנַהֲלָל

קיץ 1941, צעירים ארצישראלים מתגייסים לצבא הבריטי כדי להילחם בנאצים. אבל, כמו תמיד, לא כולם מתגייסים, הכינוי שדבק במי שנשאר בבית היה "משתמט". צבי בן יוסף ושלמה דרורי דוקא לא היו משתמטים, אך בנהלל פגשו בתופעה ועל כך כתבו בשיר. (עוד על תופעת המשתמטים ועל ביטויים שונים שלה, קראו בעונ"ש, הבלוג של פרופ' דוד אסף מיום 30.5.18).

שני גיבורי השיר מתגייסים לצבא הבריטי כבר ב-1941. בתקופה זו הבריטים לא מאפשרים לחיילים ארצישראלים להצטרף ללחימה באירופה ומקבלים תפקידים בארץ, לרוב די משעממים. כך מוצבים בן יוסף ודרורי לשמור על מחסני הצבא הבריטי בשדה התעופה ברמת דוד.

על צבי בן יוסף, יש המון מה לספר, למרות חייו הקצרים כל כך. כאן יאמר בצמצום שנולד בשנת 1914 בפולין בשם אוטו דרסלר, ועלה לארץ ב-1936. היה מאותם שהצטיינו בכל מה שנגעו בו, והתלבט האם להיות אקדמאי, דיפלומט או מוסיקאי. כשעלה, שינה את שמו לצבי משה אליעזר (ובקיצור צמ"א) בן יוסף. למד בירושלים, לפרנסתו ניגן במועדוניה בפסנתר ואקורדיון, היה ממקימי להקת הבריגדה, וטרם נפילתו בגוש עציון, הספיק לכתוב כמה פניני זמר ובהם, יש לי כנרת, ראש פינה ("בין סלעיה בגליל..."), כל הדרכים מובילות לרומא, ואת השיר שלמענו התכנסנו, הורה נהלל. על דמותו של בן יוסף למדתי תחילה משיחות עם נחומי הר ציוןוממאמר מעמיק ומרתק שכתב אודותיו בכתב העת "עידן" (מס' 7, יד יצחק בן צבי, 1986). מידע נוסף קראו על צבי בן יוסף בויקיפדיה.

"השתעממנו נורא בשמירה – סיפר לי שלמה דרורי (ראיון איתי בשנת 2002)  – ואז בא לי רעיון ואמרתי לצבי, בוא נלך אחרי השמירה לבקר את הבנות בנהלל".

מה היה בנהלל שדרורי ידע ובן יוסף לא?

שלמה דויטשר, לימים דרורי, נולד באוסטריה בשנת 1921 ובגיל 16 עזב את משפחתו ועלה לבדו לארץ ישראל. בהמשך התגייס לצבא הבריטי ושר בלהקת הבריגדה. את הסיפור המופלא על נדודיו באירופה והמפגש המדהים עם אימו, תוכלו לקרוא בסיפור השיר "את חכי לי", כפי שפרסמתי באתר שלי.

דרורי בן ה-20, נדד בארץ, עד לתחנה שבה אנו פוגשים אותו בסיפורנו: "אחרי שעבדתי כפועל בכפר ויתקין, עברתי לנהלל, עבדתי שם בכמה משקים עד שתפסה אותי הקריאה להתגייס". כך הכיר את נהלל ויכול היה להציע לבן יוסף את אותה הצעת בילוי ובהמשך גם לסייע לו בכתיבת השיר.

בנהלל, פגשו השניים, לא רק במשתמטים, אלא גם ב-"בִּמְקוֹם" (הדגשה על ה-ב', בבקשה), שעליה כתבו אחר כך בשיר. משתמטים שבאו למושב לעבוד במקומם של בני המושב שהתגייסו:

הָיִיתִי "בִּמְקוֹם", זֹאת אוֹמֶרֶת,
בֶּן הָאִכָּר מִזְּמַן הוּא בַּצָּבָא.
הָעֲבוֹדָה שׁוֹפַעַת,
הַבַּת הִיא מִתְיַגַּעַת,
וְאָנֹכִי בָּא לְעֶזְרָה

הענין הוא שה"במקומים" לא הסתפקו בעזרה בשדה אלא גם שלחו ידם אל הבנות:

עֵת חִטָּה גָּרַסְתִּי,
אֶת יָדָהּ תָּפַסְתִּי,
אַךְ הִיא אָמְרָה שֶׁזֶּה אָסוּר!

אמת, בת נהלל כשרה וגאה לא תיתן ידה למשתמט. הכללים אז היו ברורים: "הִיא נוֹתֶנֶת יָד בִּלְבַד לְבַחוּרֵי הַגְּדוּד". ואם יש צורך לפרט אז הנה שלושה תנאים שמחפשת בת נהלל בבחור: "בִּשְׁבִילָהּ אִידֵאָל, זֶה בַּחוּר מִמִּין זָכָר וּמְסֻכָּן כְּלוֹמַר, חַיָּל".

אל המציאות הזו נכנסים השניים. במושב מסתובבים "משתמטים" בתפקיד "במקומים" ומנסים גם להתחיל עם הבנות, אך הנה הם, המגויסים, באים לכפר באמצע הלילה ובטוחים שהבנות יבחרו דוקא בהם.

דרורי המשיך לספר לי וחיוך בקולו: "אמרתי לצבי, יש שם בית ספר חקלאי, ויש שם בנות, אנחנו נעשה רעש מתחת למרפסת, על הדשא, והבנות שודאי מתעניינות בחקלאות ירצו לראות מה שלום הצמחים בגינה, ויסתכלו למטה ויראו אותנו".

וזה עבד

בית הספר עליו דיבר דרורי, קיים עד היום. הוא שווה סיפור בפני עצמו, בינתיים יסופר בקצרה שהקימה אותו חנה מייזל-שוחט, תחילה בשנת 1911 בחצר כנרת (שם למדה רחל המשוררת, למשל), הוא פעל שם עד 1917, וב-1923 לאחר שעברה מייזל לנהלל, והיתה ממקימי המושב, חידשה את פעילותו כאן בביתה החדש.

לשם כיוון דרורי, וכשנגמרה המשמרת שלהם במחסני החימוש, העמיס בן יוסף את האקורדיון שלו על שכמו, ומצוידים בקסם אישי, בתואר "מגויסים, ובקולות בריטון ערבים במיוחד, יצאו לדרך. הם עשו רעש מתחת למרפסת, הבנות הציצו לראות מה שלום הצמחים, וההמשך ידוע:

הִיא הָיְתָה יֹפִי שֶׁל יַלְדָּה,
שַׂעֲרוֹתֶיהָ סְעָרָה
בְּיָם דָּגָן סוֹעֵר.
הִיא הָיְתָה אַגָּדָה,
אֶלֶף לַיְלָה וְעוֹד לַיְלָה
מִתּוֹךְ סֵפֶר מְסַפֵּר.

ומי היא ה"יופי של ילדה"?

במשך שנים ראיתי בתיאור הנערה משהו כללי בלבד. סמלי. לא של  מישהי מסוימת. עד ששרתי את השיר לקבוצת מטיילים ברפת של משפחת אבירן בנהלל. בסיום השירה אמר לנו עופר אבירן  "הנערה היא לא האחות של אמא שלי!".
"מה פתאום אתה מציין זאת?" שאלתי, 
"כי רבים אומרים שזו היא, אבל היא לא".
"נו, אז מי היא כן העלמה שבשיר?"
והוא השיב: "יעל וובמן".
עוםר אבירן הבחין מיד בחוסר האמון שלי והוסיף להפתעתי: "אתה יכול לשאול אותה".

אז כמובן חיפשתי אחריה, מצאתי ושאלתי.

יעל (ובמן) שלו, פסלת ידועה ומצליחה, מציגה בארץ ובעולם. הגעתי לסטודיו שלה ברמת אביב, דיברנו על פיסול ועל איך יוצקים ברונזה, ועוד דברים מעניינים, עד שלבסוף שאלתי אותה (בידיעה ברורה שהיא עומדת לקלקל לי עוד אגדת עם): "מה הסיפור הזה עם 'יופי של ילדה'?"

"אני ילידת נהלל - סיפרה יעל - זו היתה תקופת המלחמה ושלמה עבד אצל השכנים שלנו. בטח שחיזר אחרי, היה לי שיער מתולתל ובהיר. הסיפור שבשיר לא קשור אלי, אבל הדמות עליה שרו, היא הדמות שלי. שלמה דויטשר בעצמו אמר שזה עלי. אני לא כזאתי חקרנית, בהתחלה הוא סיפר את זה כשביקר אצל חבינסקי, ואז דיברתי איתו והוא אמר גם לי שזה באמת עלי".

(רוצים עוד הקשר לזמר העברי? חבינסקי, למתעניינים, הם הוריה של הזמרת שולה חן)

הגילוי הפתיע, שימח, אולם עדיין היה בי ספק. זה שיעל אמרה שהשיר נכתב עליה, עוד לא אומר שזה באמת כך. המון סיפורים כאלה כבר שמעתי על נערות שהן: "נערה יש ושמה רותי", "אני מצפת", "בת שבע בת שבע", "שושנה, שושנה" ועוד. יעל הבחינה כנראה באי האמון בפני ומיד הפתיעה אותי כפל כפליים כשהוסיפה: "אתה יכול לשאול את שלמה דרורי".

לא השיער אלא הפולקעס

מודה שהתביישתי. לא ידעתי שבעת ההיא שבה שוחחנו, בשנת 2002, שלמה דרורי עוד היה איתנו (הוא נפטר בשנת 2010, בגיל 89, תוכלו לקרוא עליו בערך שלמה דרורי בויקיפדיה).  

כפי שניתן להבין ממה שכבר צוטט כאן מפי דרורי, הרי שבעקבות הערתה המפתיעה של יעל, שוחחתי גם איתו. והנה יש לי אישור גם מפיו עצמו:

"אחד המשקים בהם עבדתי, היה בשכנות למשפחת וובמן. הבת שלהם היתה יעל. היא היתה נערה בלונדינית טבעית, כך נולדה, שיער גולש, אבל מה שמשך אותי בעיקר לא היה השיער אלא הפולקעס. באותם הימים הבנות לא הלכו עם סרפנים, זה רק בשירה, גם לא עם חצאיות, אלא עם מכנסיים שהגומי סגר אותן קרוב למפסעה, והתמונה הזו... (מהרהר), היא היתה נערה מאד מושכת בעיני, לא היה בינינו שום דבר, אבל הדמות הזו סימלה בעיני את הבנות של נהלל. אני כמובן תיארתי לצבי איך אנחנו בשדה והיא נכנסה לשיר כסמל, כדמות מיתולוגית של הבחורה מנהלל שאליה בא המתנדב שהיה בעצם משתמט מהצבא".

כך מתוארת בשיר השיחה שהתקיימה במהלך ריקוד תמים במסיבה שכמוה ודאי ראה שלמה דרורי:

הִיא אָמְרָה הַרְבֵּה דְּבָרִים עוֹד
וְגָרְמָה לִי לְמוּסַר כְּלָיוֹת
אַךְ עִם פֹּל הַלֵּיל, יָצָאנוּ לְטַיֵּל
שְׁנֵינוּ יַחַד לַשָּׂדוֹת.

וְהִנֵּה, תַּרְנוּ סֹב סָבִיב
תַּרְנוּ שֶׁבַע פְּעָמִים
בֵּין מוֹנְק וּבֶּנְטוֹבִיץ'
וּרְאֵה, בְּמַעְגַּל מַזָּל
נִפְקְחוּ עֵינַי לִרְאוֹת
מַה זּוֹהִי הוֹרָה נַהֲלָל

בשלב זה כבר קראתי כל מילה בעיון רב. השניים יוצאים לטיול, הולכים שבע פעמים מסביב למעגל של נהלל, והמשתמט מתחיל לחזור בו מהשתמטותו. הכל יפה, אבל מה או מי הם מונק ובנטוביץ'? אלה נראו לי כשתי עיירות בפולין, אולי התרפק המחבר על זכרון ישן מארץ הולדתו. שאלתי על כך את ידידי עפר אבידב מנהלל (המון "עופרים" יש בסיפור הזה): "מה איתך?" גער בי, ואפילו הוסיף דחיפת כתף מושבניקית איתנה, "אלו שתי משפחות על המעגל של נהלל. משק 60, ומשק 61".

עפר אבידב גם הוא יליד נהלל, נכד של יאני אבידב האגדי, פעיל עליה עלום, שותף להבאת התמרים לארץ (מוזמנים לקרוא גם עליו בויקיפדיה). הרפת של אבידב היתה לאתר תיירות וסיפור תולדות נהלל, היה בה סליק נשק בתוך בור השתן של הפרות. עד היום ניתן לבקר בו (אתם חייבים זאת לעצמכם! הנה קישור אל האתר שלהם).

עפר אבידב פירט: "הדרך משדה התעופה של רמת דוד, נכנסת לנהלל בין משק 60, למשק 61. באחד גרה משפחת מונק, כיום שמם מנור, בשני גרה משפחת בנטוביץ', שהיום שמםבנטוב". ואז ראיתי כמה השיר הזה מביא לנו לא רק את האירועים, את האוירה, את השפה, אלא ממש את המפה. כי אם אתה הולך  עם נערתך מבית מונק ומתמיד והולך "סוב סביב" כדבר השיר, אתה מגיע לבית בנטוביץ'. ממש "מעגל מזל".

דר' דב גביש הוא  גיאוגרף, היסטוריון ומומחה לצילומי אויר, (גילוי נאות, הוא גם הדוד שלי), ביקשתי ממנו צילום אויר של הדרך הזו המתוארת בשיר, בין רמת דוד ונהלל. הוא מצא תצ"א ואפילו ממש מהתקופה בה נכתב השיר. הדרך מהבסיס למושב נראית בבירור, וגם הכניסה בין משקים 60 ו-61.

עוד מאמר מוסגר, על הֶקְשֵר אחר לגמרי של הסיפור הזה אל זמר העברי.

יוסף בנטוביץ', הבן של המשפחה ממשק 60, נפל במלחמת השחרור. הוא היה צלע שלישית בחבורה שהשניים האחרים בה היו זאב (זאב'לה) עמית ויוסף (יוס'לה) רגב.  עליהם תכתוב לימים נעמי שמר את השיר "שנינו מאותו הכפר".

היא מתאהבת, הוא מתגייס

שבע פעמים הלכו את המסלול הזה, ואז, ככל הנראה, כפי שקרה ליהושע בן-נון ביריחו, נפלו חומותיה של הנערה, אך גם חומותיו שלו קרסו, והוא, בזכותה, התגייס לצבא.

"וְהַסְּוִינְג נִכְנַס לָרֶגֶל,
וְהַקנֵיְטְשׁ לְבַסּוֹף נִכְנַס לַדָּם.
מִתְגַּיֵּס אֲנִי לַדֶּגֶל,
נֶהֱפָך לְבֶן-אָדָם".

השיר הולך ונעשה מילון למונחי התקופה. הסוווינג הוא מקצב הריקוד שהיה כל כך אהוב בצבא בנות הברית, קנייטש הוא קמט, וכאן הכוונה היא לפס הנוצר במכנס המגוהץ עם עמילן, כפי שאמרו אז "תגהץ עד שיראו את הקנייטש". והכוונה היא שחזרתו בתשובה של גיבור השיר היתה אמיתית, לא רק כלפי חוץ. הוא התגייס כשמקצב הריקוד החיילי כבר תבוע ברגליו ומדיו מגוהצים בקפידה עד שהקנייטש נכנס לדם.

ואיך, בסופו של דבר נכתב השיר?

"היציאה הזו מרמת דוד לנהלל, נעשתה למנהג בין החיילים - המשיך לספר לי שלמה דרורי - מאז היתה ביחידה רק מחשבה אחת, מי יוצא הערב לנהלל. יום אחד עבר מוישבניק אחד,נחמן בצר, אבא של מוקי בצר, עבר וצעק 'למה אתם מפריעים לאנשים לישון בלילה'", אבל אז שם לב שזה היה רעש די תרבותי והתרכך ואמר לשניים: "עוד מעט יום ההולדת של נהלל, אני מציע שאת הכשרון שיש לכם תפנו לאפיק חיובי. תביאו שיר שתחברו ליום ההולדת".

נחמן בצר שנזכר כאן, הוא בנו של ישראל בצר, מותיקי נהלל. המושב עלה על הקרקע ב-ח' אלול תרפ"ב, 1921. הסיפור הזה התרחש כאמור, ב-1941, כלומר, לקראת יום הולדתו ה-20 של המושב הראשון בארץ: "כשחזרנו לרמת דוד - המשיך שלמה דרורי  - אחרי הקונצרט ליד בית הספר של מייזל, בן יוסף לא נתן לי ללכת לישון אלא אמר שעכשיו נחבר את השיר. היות והוא לא הכיר את נהלל עזרתי לו, וחוץ מזה, הרי היה גם ברור שאני אבצע את השיר. בכל אופן, השיר הוא של צבי, אני רק שותף זעיר".

וכך היה. השיר נכתב עוד באותו הלילה. במסיבת ה-20 לנהלל הוזמנו השניים לשיר וקצרו הצלחה גדולה. קצת אחר כך שודרה ב"קול ירושלים" תוכנית על נהלל. דרורי: "חברי המושב ביקשו מהעורכים  שיושמע ההמנון של נהלל בביצוע שלמה דויטשר וצבי בן-יוסף".

סוף דבר

א. שלמה דרורי וצבי בן יוסף קיבלו בהמשך משימות חשובות בהרבה, יצאו לאירופה, שרו בלהקת הבריגדה, עברו חוויות מסעירות, חזרו לארץ והשתתפו במלחמת השחרור. בן יוסף נפל יומיים לפני הקמת המדינה בגוש עציון. שלמה דרורי פעל לאחר המלחמה במערכת הבטחון ובמפעלי ים המלח כדובר החברה. נפטר בשנת 2010.

ב. גם באביב הקרוב אדריך טיול סיפור ושיר בעקבות הבריחה וההעפלה באיטליה, וגם השנה אנו מתכננים לעבור באולם האופרה בעיר בארי, ושם לשיר ולספר את סיפורו המופלא של השיר "את חכי לי", שהלחין שלמה דרורי. (בהחלט ניתן להצטרף. המעוניינים מוזמנים לכתוב אלי).

ג. שלוש מהדמויות שהוזכרו בסיפור נקשרות ביניהן בדרך עקיפה ופתלתלה שלכאורה אין לה קשר לשיר. נחמן בצר ש"הזמין" את השיר ואולי בזכותו נכתב, תמר גביש, אמי, שחיברה אותי אל השיר, ועפר אבידב שפתר לי כמה מחידותיו. שלושתם הינם צאצאים של יוצאי המושבות החקלאיות בפלך חרסון-אוקראינה, ביקרתי שם שבוע לפני כתיבת שורות אלה. (אוקטובר 2018). באביב הקרוב אצא שוב לטיול במושבות האלה ואף באודיסה השכנה וניתן להצטרף לטיול הזה. בעיקר אם אתם גם צאצאים של יוצאי המושבות, אך גם אם לא.התקשרו אלי לפרטים נוספים.

ולביצועים

הביצוע הראשון שהביא את השיר לכל בית בישראל היה של שמשון בר נוי. הנה ההקלטה, בליווי תמונות שהעלתה הגולשת רחל פרומן-קומלוש

רבים מאד ביצעו את השיר, בהם נזכיר את יפה ירקוני, ליאור ייני, אך נדמה שהביצוע המושמע ביותר בשנים האחרונות הוא של אריק לביא