זה קורה
למה צחקה נעמי?
"ואז, רצה אלינו נעמי, מחזיקה בידה את הדיסק החדש וצוחקת: 'אני בפנים, אני בפנים'". מה שימח כל כך את נעמי שמר? לאן הצליחה להיכנס? התשובה בהמשך.
יש שירים שאני יודע עליהם הרבה דברים ובתחקיר אני רק מאשש אותם, מוצא מובאות, פונה ישירות לדמויות המעורבות, משלים פערים, אבל יש שירים שאני מתחיל ללכת בעקבותיהם בלי מושג כלשהו על מה שמצפה לי. לפעמים זה מתפתח למקומות מפתיעים. כך קרה לי עם "זה קורה".
יוצא לחפש
זה התחיל מבקשה של שמעון פרנס לקראת תכנון פינה נוספת משלי בתוכנית השבת שלו בגל"צ. שמעון סיפר לי ששמע משהו מוזר, אריק לביא שילם לשמוליק קראוס במצלמתו עבור השיר. "לך תברר ותעשה מזה פינה" ביקש. זה היה כל כך מוזר, אפילו מצחיק שמיד התחלתי בבילוש.
דבר מוזר נוסף קרה כשביקשתי מיורם רותם מנהל מחלקת התוכניות של גלי צה"ל שיאתר לי מספר טלפון מסוים הקשור בתחקיר. הוא נתן לי את המספר, ביקש שאמסור ד"ש וזרק לי עוד משפט שהפתיע אותי מאד: "ותדע ששמוליק קראוס לא כתב את המילים לשיר הזה".
סליחה??? בכל המקומות כתוב שזה שלו, מה קורה פה? האצתי את החיפושים, הנה תוצאות התחקיר.
זה התחיל בסרט שכמעט אף אחד לא ראה
השיר "זה קורה" נכתב עבור סרט שיצר יונה דאי בשנת 1973 ושמו "אדם". התלבטתי אם לכתוב "הבמאי יונה דאי", או "המפיק יונה דאי", אבל יונה דאי לא היה במאי ואפילו לא מפיק. מעולם לא יצר סרט אחר, לא לפני ולא אחרי. הוא היה איש עסקים שאהב קולנוע וחלם ליצור סרט משלו. השקיע (להערכת גורמים בתחום, 1,000,000 ל"י. כן זה היה עדין בתקופת הלירות, ומליון היה סכום עצום), שכר שחקנים, צלמים, עורכים, אולפנים, וגם הזמין מוסיקה מקורית מיוצר שהיה אז בשיאו, מישה סגל.
עכשיו היה צריך שחקן ראשי שיקח את הסיפור על כתפיו. נירית אנדרמן כתבה ב"הארץ" (18.4.2011), כיצד חיפש דאי את השחקן הראשי. תחילה פנה לאריק אינשטיין שבשום אופן לא הסכים, ניסה עוד כמה ואז "יום אחד – סיפר דאי - ראיתי את שמוליק קראוס בטלוויזיה והבחנתי בטירוף בעיניים שלו... זה הלם את דמותו של המטורף האלים שבסרט". כך גויס השחקן הראשי.
אבל אז הסתבכו קצת הענינים. למרות ששמוליק קראוס היה שחקן בסרט, הוא הרי היה בעיקר מלחין וזמר, והוא ביקש שהשיר המרכזי בסרט יהיה שלו. והשיר שבחר היה "זה קורה". דאי מצא עצמו בבעיה כפולה. הראשונה - כבר הוסכם שמי שיכתוב את המוסיקה לסרט הוא מישה סגל. למרות "התנגשות האינטרסים", פנה אליו הבמאי וביקש שישלב בסרט את השיר של קראוס. מישה סגל כמעט וויתר על השתתפותו בסרט. אבל - כך סיפר לנורית אנדרמן - כששמע את השיר התלהב והסכים לשלב אותו. השיר ניצל.
אלי מגן שר, מקליט, ונגנז
הבעיה השניה היתה ששמוליק קראוס ביקש גם לשיר את השיר שכתב. דאי חתך. זה לא התאים לדמותו בסרט. ביקשו שוב מאריק אינשטיין ששוב סירב ואחרי עוד כמה פניות לזמרים, הגיעו אל אלי מגן. הוא הסכים ואף הקליט את השיר אבל... ההקלטה נגנזה. קולו לא מופיע בסרט. השיר נשמע בנגינה בלבד.
בכל חיפושי לא מצאתי הסבר "רשמי" מדוע עף השיר בעריכה. בראיון ל"הארץ" אמר דאי: "ניסיתי לפנות לעוד כמה זמרים, אבל זה לא היה זה. אז בסוף החלטתי להשאיר רק את המנגינה, שהיא נהדרת".
ההסבר לא כל כך משכנע. הוא מתעלם מהעובדה שהשיר כן הוקלט לסרט. אז אולי באמת "זה לא היה זה", אבל החלטתי בכל זאת לשאול את אלי מגן עצמו וזה מה שסיפר לי: "בסיום אחת ההופעות שלי, אני מופיע כל השנים האלה, ניגש אלי אדם ואמר שהיה בצוות הסרט ההוא, עורך או במאי, לא זוכר, והוא אמר לי שהשיר הוסר כי... אשתו של יונה דאי לא אהבה אותו".
משאיר לכם לבחור בגירסה הנראית לכם...
אגב, מצאתי ברשת עדות מאחד שראה את הסרט ומספר ששמוליק קראוס עצמו, בכל זאת זמזם את השיר לאורך הסרט, אבל באמת בלי המילים.
הנה אלי מגן, מבצע את השיר בהקלטה המקורית שעשה לסרט (ולא נכנסה) ולא עלתה מעולם על תקליט.
זה לא הדבר הכי מוזר שקרה ל"זה קורה". נמשיך.
כזכור, יורם רותם זרק לי: "שמוליק קראוס לא כתב את המילים". אז מי כתב? שאלתי, ויורם ענה לי את אחת התשובות המפתיעות ביותר שקיבלתי מעודי לשאלה בתחקיר: "נעמי שמר".
אם היה אומר לי דונאלד טראמפ הייתי מופתע פחות.
על מה שקרה סיפר לי עמוס רודנר. ידיד של נעמי שמר שיחד עם תמר רעייתו (עליה השלום) ערכו את ספרי שיריה: "פעם הבטיחה נעמי לשמוליק שתכתוב מילים למנגינה שלו. שנה שלמה לא קיימה את הבטחתה ואז הם נפגשו במקרה ב... חנות נעליים. שמוליק הזכיר לה את ההבטחה והפעם לא יכלה לסרב. בו במקום, כן, באמצע החנות, לקחה קופסת נעליים, וכתבה את מילות השיר. מילות הפתיחה מקבלות עכשיו משמעות נוספת "זה קורה שהדרך מתמשכת"...
"אחר כך עברו לדירתו ושיפצו" אמר עמוס רודנר, והוסיפה ללי שמר, בתה של נעמי שמר: "היא כתבה ונתנה לו את השיר ואמרה: 'שלך! בלי קרדיט!'".
בדקתי באתר אקו"ם. אכן. נכתב במפורש: "זה קורה, מילים ולחן שמואל קראוס".
הפרט הזה בחיי השיר מפתיע מאד, בעיקר לאור ההיסטוריה של נעמי שמר בעניני מכירת שירים. שאלתי על כך את דר' מוטי זעירא, כותב קורות חייה של נעמי שמר והוא אישר מיד. כמו להקצין את האירוע הוסיף: "נעמי שמר ידעה לקחת תשלום עבור שיריה. אפילו חבריה הטובים ביותר התבקשו לשלם על שירים שמסרה להם". כמה תקריות בענין הזה התפרסמו ברבים. את ידידיה ריקה ויוחנן זראי לא היססה לתבוע למשפט, עם מאיר אריאל הגיעה לפשרה על תמלוגי "ירושלים של ברזל". היא קיבלה ולא רק עבור הלחן, אלא גם על מחצית מתמלוגי התמליל (שהושפע כמובן משירה שלה). והנה כאן, נתנה ברוחב לב את כל הקרדיט לשמוליק קראוס. אולי בגלל אותו פיגור במימוש ההבטחה, אולי פשוט כי אהבה אותו.
נחזור למצלמה
הסיפורים ההזויים סביב השיר לא הסתיימו. כזכור, חיפושי החלו כששמעון פרנס סיפר לי ששמע על מצלמה כתשלום עבור השיר. בתוכנית רדיו שלא זכר מי הגיש, סיפר שמוליק קראוס כיצד ישב על המדרגות בכניסה לקפה "כסית", עבר אריק לביא, התפתחה שיחה ואריק זרק את השאלה המתבקשת אם יש לשמוליק איזה שיר חדש. זה היה כבר ב-74 או 75 (הסרט יצא כזכור ב-73) הוא שר לו את "זה קורה" ואריק לביא התלהב: "תביא תביא אני רוצה את השיר הזה", חיקה שמוליק את קולו של אריק. ואז, כך סיפר, ראה שעל צווארו של אריק לביא תלויה מצלמה. בלי להסס אמר לו שאם יתן לו את המצלמה, יקבל את השיר. וכך היה. מצלמה תמורת שיר.
הייתי חייב לבדוק גם סיפור מוזר זה. היחידה שעדין יכולה, בעת כתיבת שורות אלה, לשפוך אור עליו, היא שושיק שני, רעיתו של אריק לביא. התקשרתי אליה והיא היתה מאד מאד נחרצת: "אני לא רוצה לדבר על הדברים האלה. לא... לא מוכנה... שלום... שלום".
ושוב, יחליט הקורא מה לקבל מסיפור זה.
ב-1975 נכלל השיר בתקליט "דיוקן" של אריק לביא וסוף, סוף היה ללהיט ענק.
כשסיפרתי בפינה הרדיופונית שלי את הסיפור הזה, סיכם שמעון פרנס: "השיר חיכה לאריק לביא".
אז למה צחקה נעמי?
הזכרתי בפתיח לסיפור-רון זה, איך רצה נעמי שמר וצחקקה "אני בפנים, אני בפנים". אז על מה היתה השמחה? את הסיפור הזה סיפר לי עמוס רודנר, והוא בעצם הוכחה נוספת לכך שהיא זו שכתבה את המילים ל"זה קורה".
הקופסה שהיתה בידה של נעמי כשצחקה "אני בפנים, אני בפנים", היתה של ארבעה תקליטורי מיזם "עבודה עברית". ב-1998, לרגל יובל המדינה, יזם מיכה שטרית הקלטת 51 שירים מהקלאסיקות של הזמר העברי, שבוצעו על ידי זמרים אחרים מאלה שפרסמו אותם. שטרית ביקש שכל זמר יבחר מה הוא רוצה לשיר אבל היה עוד תנאי אחד, שלא יבוצעו שירים של וילנסקי, ארגוב ו... נעמי שמר. כנראה שרצה להגיע לשירים פחות מושמעים. אולי רצה לדחוף גם יוצרים פחות מוכרים. אבל אז, כשיצא התקליטור, מצאה נעמי שמר להפתעתה, ששירה החבוי עקף את האיסור. "אני בפנים, אני בפנים" צהלה לצחוקם של תמר ועמוס רודנר.
הנה יזהר אשדות באוסף "עבודה עברית", בביצוע מיוחד ובגישה שונה ואישית.
ביצועים נוספים
יש ברשת ביצועים רבים ומרגשים של השיר. בחרתי להביא כאן כמה מהם.
- ב־1995 השתתף שמוליק קראוס בכמה פרקים בסדרת הטלוויזיה "המונה דופק" של הבמאי יקי יושע. שיר הנושא של הסדרה היה גרסה מחודשת של דני ליטני לשיר "זה קורה". לחצו להאזנה
- בסדרת הטלויזיה דני הוליווד 2, בוצע השיר על ידי רן דנקר ודורון עמית לחצו להאזנה
- ביצוע שונה מכל האחרים הגיש אריק לביא עם סאבלימינל (הוא הראפר קובי שמעוני). הביצוע כולל קטעי ראפ עם תמלילים שלא נמצאים כמובן בגירסאות של נעמי שמר. לחצו להאזנה
- באלבומו האחרון "יום רודף יום", שראה אור ב-2003 הקליט שוב שמוליק קראוס את השיר והפעם באוירה מלנכולית למדי. מרגש מאד.
בהכירנו את חייו ההפכפכים של שמוליק קראוס, את הסערות שפקדו אותו, את האלימות, האשפוזים, המשפטים, בהכירנו זאת מקבלות מילות הסיום שכתבה לו נעמי שמר משמעות עצובה ומרגשת: "ולחשוב שהייתי יכול לחזור על הכל, אבל בן אדם, זה קורה".
