יהיה טוב

ברגע ששמעתי על פטירתו של יהונתן גפן, ידעתי שבהזדמנות הראשונה אתייחס לשירו "יהיה טוב". שיר אופטימי, שיר עם סיפור, שיר יפה, ובנוסף, כפי שיסופר מיד, את אחד מבתיו החדשים, קיבלתי מהיוצר עצמו, בטלפון. מה זאת אומרת, "אחד מבתיו החדשים"? הנה קפיצה בזמן ואחריה חזרה לסיפור כתיבת השיר לאורך השנים.

איך שיר נולד
בשנת 1977 יצא לדרכו המופע המצליח "שיחות סלון". בגילגולו הראשון השתתפו בו יהונתן גפן וחבורת נגנים וזמרים שנקראה, "להקה טובה". בין המשתתפים היו יעל לוי, יצחק קלפטר ועוד כמה, ומי חסר? נכון. בהרכב הראשון לא נכלל מי שזוהה בהמשך כשותפו של גפן בהפקות רבות לאורך שנים, דויד ברוזה. ומה עוד חסר? אכן, בהופעות ההן נעדר אחד משיריו האהובים והמוכרים ביותר של יהונתן גפן, והמזוהה עם "שיחות סלון", נכון, "יהיה טוב".
רגע רגע, חכה, אבל הרי בתקליט המופע "שיחות סלון" השיר כן מופיע. הנה תראה בעצמך.

אז הנה ההסבר
זמן קצר לאחר שהחלו הופעות הסלון, קרו שני דברים. האחד זה שקלפטר חטף את אחד ממשבריו ועזב את הלהקה, והשני זה שסאדאת בא לבקר בישראל. במקום קלפטר גייס המפיק שלמה צח, זמר-נגן צעיר ולא כל כך מוכר שאך זה השתחרר מלהקת חיל האויר, אחד, דויד ברוזה.  ובאשר לאירוע השני, ביום בו הגיע סאדאת לבקרנו, 19 בנובמבר 1977, קיבל דויד-ברוזה-לא-מוכר נייר מיהונתן גפן ובו שיר. ליד השיר נוספה בקשה די מוזרה. על השיר והבקשה כתב לי ברוזה במסרון:

הבקשה היתה מוזרה לא רק בגלל הזמן הקצר שנותר להלחנת השיר, אלא בעיקר בגלל שעד אז, דויד ברוזה... לא הלחין שום שיר.
כלומר, "יהיה טוב" הוא שירו הראשון של דויד ברוזה.

כפי שכתב ברוזה במסרון, השיר הוקלט מיד, יצא בתקליטון קצר, "סינגל" בשפה המקצועית, וזכה להצלחה גדולה. השיר צורף מיד להופעות הסלון ובתחילת 1978 כשיצא תקליט המופע, הוא כבר הופיע בו (ותודה למורן ברוזה ושירן מלין PR).

למען השם
נותר לברר ענין קטן. גם סביב שמו של השיר יש משהו לא ברור. ראשית יש לאמר שהשיר הוא חריג מסוים בנוף שיריו של יהונתן גפן. הוא שלעג לאופנות, הלך תמיד נגד הזרם, מצא עצמו לפתע עם שיר תמים, שיר אופטימי, מתקתק. קצת מזכיר את יהודה שרת שמצא עצמו לפתע עם הלחן הרומנטי שכתב לשיר "ואולי", ודי מהר פשוט התכחש לו. אבל ליהונתן גפן היה קשה להתכחש לשיר, ולכן נתן לו שם מוזר. "יהיה טוב - שיר שלום 349/א'". כלומר מצד אחד כתב שיר שלום, ומצד שני גיחך על האופנה שפשתה במחוזותינו בשנים ההן, ושבמהלכה נכתבו שירי שלום תמימים ומתקתקים רבים. קצת מזכיר את אריק אינשטיין שנתן לשיר המתחיל במילים "יונתי תמתי נשמתי..." את השם "שיר מספר 8". מצד אחד לעג לשירי הפסטיבלים שפשתו בעמק כיונים, ומצד שני הצטרפות לגל.

הבתים שלא נגמרו
אבל שימו לב להערה הקטנה בשולי המסרון מברוזה על הוספות בתים לאורך השנים. קשה לעקוב אחרי כל תוספות הבתים, חלקם אפילו לא הוקלטו, אך על שלושה כאלה יסופר מיד. 
בתחילה הושר השיר ובו ארבעה בתים: "אני מביט מהחלון...", "ילדים לובשים כנפיים...", "שם למעלה בשמיים...", והבית האחרון שהיה בעצם הסיבה לכתיבת השיר כולו "הנה בא נשיא מצרים". שנתיים אחר כך, 1980, השיר כבר להיט גדול, ודויד ברוזה אמן מוכר ומצליח, והגיע הרגע להוציא אלבום סולו ראשון לדויד ברוזה. וראה זה פלא, בהקלטה הזו יש כבר חמישה בתים. 

עוד שלום ועוד בית
עם הזמן נכתבו בתים נוספים שלא הגיעו אל הקהל הרחב, עד שב-1995 נוסף בית שזכה לתהודה רבה יותר. היה זה לאחר הסכם השלום עם ירדן (נחתם בסוף 1994). שמעתי על קיומו של הבית הזה, אבל לא היה לי היכן לחפש אותו (גוגל נוסדה רק ב-1998. איך אני יודע? קראתי בגוגל...). חיפשתי חיפשתי ובסוף... התקשרתי ליהונתן גפן. היתה שיחה נעימה מאד, ענה ברוגע, ובסוף, פשוט ביקשתי: "אתה מוכן לקרוא לי את הבית החדש?" והוא קרא: "עוֹד נִלְמַד לִחְיוֹת בְּיַחַד בֵּין חוֹרְשׁוֹת עֲצֵי זֵיתִים / יְלָדִים יִחְיוּ בְּלִי פַּחַד בְּלִי גְּבוּלוֹת וּמִקְלָטִים / עַל קְבָרִים יִפְרַח הָעֵשֶׂב לְשָׁלוֹם וְאַהֲבָה / מֵאָה שָׁנִים שֶׁל חֶרֶב וְעוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָה / וְיִהְיֶה טוֹב". כמה יפה, כמה אופטימי, כמה אהבת הארץ, ואפילו ארבע מילים מההמנון שילב גפן בשיר.

הבית החדש שולב בהופעות וגם הוקלט ושודר, אך עדיין לא מרבים לבצעו ולהשמיעו. לאספנים אוסיף שהוא נמצא בין השאר, בתקליט "מתחיל לנשום - ברוזה וחברים מצדה 99".
לא נעסוק כאן בבתים חדשים נוספים (למשל במחאה החברתית של 2011) ונעבור לנספח אנקדוטי.

נספח: ומה לקח גפן מאח שלי
אז כתבתי מה קיבלתי אישית מיהונתן גפן, ועכשיו אספר מה גפן לקח... טוב, לא ממני, אבל מאח שלי!
לאורך השנים התנהלו ויכוחים רבים האם גפן אוהב, את הארץ. הוא עצמו ענה בכמה ראיונות שיש לו ביקורת ושהוא כועס, "אבל - הוסיף - אישה שאתה לא אוהב אתה מתרחק ממנה, ואם אתה נשאר לריב זה סימן שיש לך משהו אליה" (הציטוט מהזכרון). גם מהעובדה שבשיר שם ציטוט מתוך "התקווה" אני לומד שהיה לו רגש למדינה. אבל, יש לומר, שהיו אלה ראיונות ישנים ושירים ישנים. בשנים האחרונות נעשה גפן מריר וביקורתי מאד וחזר ואמר משפט שזכה לציטוטים רבים ולתגובות: "אני שונא את המדינה ואוהב את הפלוגה". אז בהקשר למשפט האיקוני הזה, אוסיף בכבוד המתבקש, את המשפט הזה הוא קיבל מ... אח שלי. חד וחלק. יהונתן גפן הגיע להופעת מילואים במהלך מלחמת לבנון, היו איתו דויד ברוזה ויהודה עדר (ידידנו מבית הספר התיכון בגליל העליון). הוא ישב בצד עם סגן רונן גביש ובמהלך השיחה שמע ממנו את המשפט. את הסיפור המלא תוכלו לקרוא בפייסבוק של אחי, רונן גביש, בינתיים הנה כאן הקטע שכתב יהונתן גפן במוסף מעריב של ערב ראש השנה תשמ"ז (4 באוקטובר 1986)

עם פטירת יהונתן גפן, התפתחה התכתבות בדף הפייסבוק של רונן אחי. כפי שכבר נכתב, הוא פרסם את הסיפור והתפתחה התכתבות עניפה. לפתע צצה תגובה של יהודה עדר, ובה תמונה שנראה שהפתיעה אפילו את דויד ברוזה.

ולסיום, הנה ביצוע "יהיה טוב" בהופעת זריחה במצדה, בשנת 2007. ברוזה מספר בתחילה, באנגלית, על כך שזהו שירו הראשון, מתרגם את מילות השיר ובדקה 5:00 גם משמיע את הבית שנכתב לאחר השלום עם ירדן.