ילדים זה שמחה???

שירם של יהושע סובול ושלמה בר, כפי שאולי לא שמתם לב אליו.

האיש המדושן והעשיר שבא להתהדר בניחוחות המימונה, הניח ידו באבהיות על כתף מארחו (נהגו, אב-בֵיתו, שרת-בית-ספרו... ) ונאנח: "אח, אח... כמה יפה אצלכם, כמה חמים המנהגים שלכם, והמשפחה, איזו משפחה, ומה לנו יש? כלום, בסך הכל יש לנו כסף. מה זה כסף? תאמין לי, אין שום דבר כמו המשפחה, כמו הילדים, על הכל הייתי מוותר בשביל כל כך הרבה ילדים מסביבי, תאמין לי, תאמין לי" זהו, שאפילו לשניה אתה לא מאמין לו. לכן סימן השאלה שבכותרת: ילדים זה שמחה?

הייתם בתמונה כזאת. היא מהדימיון שלי אבל בטוח שחוויתם משהו דומה. ראינו אותה לפני בחירות, אבל לא רק. הביקור האנתרופולוגי בחג מצטלם כל כך יפה, הפטרוניות, האבהיות המאוסה, המבט מלמעלה, הסבל המעוצב בקפידה, על זה בדיוק כתב יהושע סובול והלחין ושר שלמה בר. הם לרגע לא התכוונו לומר שילדים זה שמחה, הם התכוונו ללעוג למי שאומר את המשפט הזה בהתנשאות האופיינית.

המחזה שבו הושר השיר לראשונה הוא "קריזה". ומי שזוכר משהו מהמחזה הזה, ברור לו ששיר כייפי על חדוות המשפחתיות, לא היה יוצא משם..

ההצגה "קריזה" מאתר התיאטרון הישראלי

בשנות השבעים היה זה תיאטרון חיפה שהתחיל לבעוט. בהנהגתה של נולה צ'לטון התקבצה בו קבוצת הפרויקט ויצאה עם הצגות כמו "אפניים לשנה" על קרית שמונה וערי הפיתוח בכלל, וכמו "קריזה" שעלתה ב- 1976 שעסקה בפערים בחברה הישראלית ובקיפוח עדות המזרח. בקבוצה היו בין השאר מוני מושונוב, איציק ועפרה ויינגרטן, דב גליקמן, וגם שלמה בר, ששיחק וגם הלחין. את ההצגה כתב איציק ויינגרטן (לא סובול כפי שנכתב לעתים בטעות) את השירים כתב יהושע סובול והלחין שלמה בר.
העניין הוא שאת המילים ששם סובול בפי המדושן/העשיר/האשכנזי/הפקיד/המנכ"ל/השר... הוא כתב בכזו דיקנות, בכזו הזדהות, שפעמים רבות אנחנו לא קולטים שמדובר בלעג, באירוניה. הקהל חושב שבאמת זהו שיר תהילה למשפחות ברוכות ילדים.

"תביאו תריסר ולמה לא ח"י, תביאו עשרים ילדים, אלוהים כבר יתן, הסעד גם כן, מה שצריכים ילדים". במילים אחרות, אין לכם מה לדאוג, אל תתלוננו, הרי הסעד יטפל בכם. ואם אתם הפרימיטיביים לא כל כך יודעים מה צריכים ילדים, אז הסעד ילמד אתכם. אנחנו נדאג לזה. נשלם והוא כבר יטפל בכם.

אחד הביטויים הכי מעליבים בשיר הוא: "כתוב בתורה, אולי בגמרא, לכו תשאלו את הרב". התורה והגמרא בשבילו זה אותו דבר, והוא בז למי שלגביו יש לדברים משמעות ויותר מכך למי שמתייעץ עם הרב.

תיאטרון חיפה בכותרת "העולם הזה"

ויש גם את נאומו של הסובל המתלונן. הרי אלהים לא יכול לתת לאחד את כל הדברים הטובים, אז הוא חילק בינינו את המתנות. אותנו הוא "דפק", לנו הוא נתן את הכסף, ולכם, מה אתם בוכים, קיבלתם משהו נהדר, קיבלתם ילדים. "אלהים הוא גדול, קשה לו לסבול שאחד יקבל את הכל, (ולכן) לאחד הוא דוחף כח, כסף וכייף ולכם הוא נותן ילדים". והרי כבר אמרנו בציניות הראויה, "ילדים זה שמחה".

וזה כל כך נכון, וזה כל כך כואב.

גם סובול וגם שלמה בר שיתפו אותי בתחושותיהם שהשיר לא מובן. הם מבינים היטב שהשיר מתקבל אחרת ממה שהתכוונו. המנגינה הסוחפת, המקצב, השמחה, הפזמון שקיבל חיים עצמאיים בנפרד מהשיר כולו, כל אלה מביאים את הלהיט לככב במסיבות ברית, בחתונות וב"בר-מצוות" במצגות ה-PowerPoint המוצגות בשמחות האלה, השיר הוא מוסיקת רקע מבוקשת ביותר, ובא לך לצעוק, רק רגע, הקשיבו מה אומרים לנו.
אספתי כמה סמלילים ברחבי הרשת עם שימוש במוטיב ,ילדים זה שמחה".

השיר הנקלט, נמצא רחוק כל כך מהמסר המקורי, שלפעמים אומרים לי שאני זה שלא מבין אותו ושאני שם עליו משמעויות משלי. ובכן, כבר כתבתי שיוצריו הסכימו שהמסר שנקלט שגוי, אך הנה מצאתי בפרסומי השיר המאוחרים יותר, ששלמה בר עצמו כתב זאת. זה מופיע בחוברת הנלוית לאוסף המשולש "מים נאמנים", שם שולב גם השיר. האוסף יצא בשנת 2003. 27 שנים לאחר קריזה, 24 שנים אחרי הפרסום בתקליט "אלי שורשים" (התקליט הראשון של שלמה בר והברירה הטבעית). וכך כתב שלמה בר: "למעשה זהו שיר מחאה על הפערים החברתיים, אך העם בחר להבין את השיר כפשוטו ולהזדהות עם השמחה שבו".