מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

לילה שקט עבר על ארנסט המינגווי

די קשה לקרוא את המינגווי כשאתה כבר מכיר את אריאל. לפחות כך זה ב"איים בזרם".

המינגווי מאריך ומאריך, מוסיף סיפורים צדדיים ופרטי פרטים. ומאיר אריאל מספר לך בתמצית מופלאה את כל מה שהולך לקרות. ואז, כשקוראים את המקור, עד שהדברים קורים, יוצאת לך הנשמה.

"חופשה של ארבעה ימים, זונה זקנה שותה איתו, רוצה סיפור ושיכניס בו אהבה", קראו לה לילי והשיחה איתה מתחילה בעמוד 248 (כך בספר שבהוצאת עם-עובד ספריה לעם 1972) , השיר ממשיך מיידית: "הוא מספר לה על הונג קונג וכל הסיניות שלו, פתאום נכנסת היא, מדי צבא", אבל האירוע הזה, שבשיר מגיע מיידית, מגיע בספר רק בעמוד 278. אלוהים, שלושים עמודים של סיפורי תומאס הדסון, כך קראו לו, עם סיניות, ושתיה, וסקס, ושתיה, ואני יודע מהשיר ש"היא" עומדת להכנס, ואין לי סבלנות כבר לחכות לפגישה. שלא לדבר על הפרק הנהדר בו הוא משחק עם ילדיו, והרי מאיר אריאל כבר גילה לך ש-"הוא כבר איבד שלושה בנים...". וברור שזה הולך להגיע.
אכן, קשה לקרוא את המינגווי כשאתה כבר מכיר את "לילה שקט". 
 


המינגווי הצליח להתאבד ביולי 1961, "איים בזרם" התפרסם ב- 1970, ב-72 מתרגם אותו (יפה) אהרן אמיר וב-75 יוצא "לילה שקט עבר על כוחותינו" על תקליטון שדרים. כלומר לא רק שהספר היה ממש חדש כשמאיר אריאל התייחס אליו, אלא שדי סביר שמי שבין 72 ל- 75 היה בתיזוזי טירונות ואימונים שונים (כמוני...), לא ממש קרא ספרים אבל שמע ועוד איך מוסיקה מוסיקה מוסיקה ולכן, פגש קודם את 'איים בזרם' של אריאל, ורק אחר כך את 'איים בזרם' של המינגווי.

הספר איים בזרם

"קורא איים בזרם, מאת ארנסט המינגווי, תרגם את זה יפה אהרן אמיר, אז עוד מעט הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו והוא אחד העצובים בעיר", איך, איך בשתי שורות ממצה מאיר אריאל סאגה שלמה. אופי אנשים, אוירה, ואפילו קו עלילתי. ואז מגיעה הפגישה: "נפלו איש על צווארי אישה, היא בדרנית של חיילים, אבל הלילה היא שלו אם הוא רוצה" מאיר אריאל תמציתי כדרכו, ואומר הכל, אצל המינגווי החיבוק הזה אורך פיסקה שלמה, ארבע שורות מלאות, וגם לזה היה שווה לחכות.  

"אל תגיד מתי נכתב שיר – אומרת בתשובה לשאלתי, שירז אריאל, בתו של מאיר – מה שאנחנו יכולים לדעת זה רק מתי הוא פורסם. לפעמים הכתיבה מתחילה בסואץ ונגמרת בלבנון". ואכן, ב- 75 זה מתחיל, בתקליטון שדרים, בעקבות שירות מילואים אל מול תעלת סואץ של אחרי יום כיפור ולפני החזרת סיני, וזה מסתיים בלבנון, ב- 1984 עם תוספת בית עדכנית באלבום וגלוי עיניים: "נפלו שני תה, פלחי תפוח, עוד ארבע חמש סיגריות, כי פתאום נתקע לי כאן השיר, אבל עכשיו הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו, והוא אחד העצובים בעיר". רק שהציחוק הזה לא מגיע. הידיעה על הבן שמת קוטעת הכל...

"לילה שקטו עבר על כוחותינו בצידון". שיר פולחן שספר מלווה אותו ומתכתב איתו לכל ארכו.

בימינו כשכל אחד יכול לשוטט במרשתת ולבחור לו ביצוע, בא לי לתת לכם פה דברים יותר מיוחדים. אז הנה השיר בביצוע מאוחר (1996) ולמה דוקא זה? כי בפתיחה נותן מאיר אריאל כמה משפטים על הרקע לכתיבת השיר, וגם זה שנון ומבריק ומעורר מחשבות כהרגלו.

 

וכאן, ביצוע נפלא של אהוד בנאי בערב, שהיה למסורת, לזכרו של מאיר אריאל. כאן יום השנה לפטירתו, שנת 2000, בקיסריה.

מאיר אריאל