מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

תודו ששילוב של מלכות החרמון, או בתי את בוכה או צוחקת עם סיגל, סיגל נשמע די מוזר. הם נקשרים לעולמות שונים. אבל מסתבר שאת המילים לשלושתם כתב אותו אחד. יובב כץ.

"יובב - שאלתי - איך אתה, האשכנזי, הקיבוצניק מנען, התגלגלת לאריס סאן?", "זה הוא שהתגלגל אלי", ענה לי.
עוד בימי מלחמת ששת הימים, ומיד לאחריה, יוני-יולי 1967, נכתבו שני השירים האלמותיים והיו ללהיטי ענק. "בתי את בוכה או צוחקת" בלחן של דוד קריבושי, ו- "מלכות החרמון" בלחנו של אפי נצר. אריס סאן, שנחת אצלנו ב-1957, כבר היה אז, נטוע עמוק בישראל ובמפת המוסיקה. בתקופת ההמתנה ובימים שלאחר המלחמה, חרש את הארץ בהופעות לחיילים, ולקח חלק באירועים חברתיים בחסות פוליטיקאים ומפקדים בכירים בכוחות הבטחון. כמו כולם, שמע הייטב את שני הלהיטים. יובב כץ: "מה שהביא את אריס סאן אלי זו ההצלחה של מלכות החרמון. הוא חיפש אנשים שיכתבו לו מילים למנגינות שלו ופשוט פנה אלי. נפגשנו, הכרנו, גם את חברי התזמורת שלו, שמעתי את הדברים שהוא עושה ושמחתי על ההזדמנות לכתוב לו. הפגישה היתה אצלו בבית. אכלנו, שתינו ושמענו מוסיקה שלו" מהבית יצא יובב כץ עם ערימה של קלטות. תשעה שירים נולדו מהפגישה הזו. לשמונה נכתבו מילים ללחנים מהקלטות ההן, (שיר נוסף הולחן על ידי אריס סאן למילים שקיבל מיובב). הלהיט הגדול מהתשעה היה סיגל.

ומי זאת סיגל?
כמובן שלקראת סיום השיחה שאלתי (את שאני שואל תמיד על שירים עם שמות כאלה מפורשים): "ומי זאת סיגל?" יובב כץ נשם עמוק ונתן תשובה מאכזבת: "הדמות דמיונית לגמרי! כמו הילדה מגדות, שתיהן המצאה שלי".
אז זהו חברים. הסיטו הצידה את כל השמועות המסתובבות בשטח, ביחס לשתי הנערות, זו מיפו וזו מגדות. הן לו היו אלא במוחו של יובב כץ.
השיר יצא לאור לקראת סוף 1969 והיה ללהיט אדיר. צעד 6 שבועות במצעד הגל הקל (על פי אתר פיזמונט). אמנם לא הגיע למקום הראשון, אך לאורך עשרות השנים שמאז, הוא נוכח תמידי במופעים בניחוח יווני, בערבי זמר וגם... בערבי ריקודי עם.

הנה אריס סאן עם השיר סיגל (אין לי מידע על מועד ההקלטה ומיקומה)

"ועכשיו, שורות שורות, סיגל, סיגל"
לצידו של הלהיט, צמח ריקוד שהצלחתו היתה גדולה ויוצאת דופן. זהו ריקוד שורות, אתה לא צריך לחפש בת זוג, ובעצם גם לא צריך לדעת לרקוד, צ'ה צ'ה צ'ה קדימה, צ'ה צ'ה צ'ה אחורה, סיבוב ובעצם זהו. כל כך פשוט שזה סחף את כל הארץ. חוגי ריקודים, מסיבות יום עצמאות, פסטיבלים למחול, וערבי שירה שבהם פתאום בשיר הזה קמים לרקוד. עשרות בשנים שהשיר מככב ברשימות ההרקדות. , אבל מאחורי הריקוד מסתתרת דרמה של האיש שיצר אותו.

מי אתה שאוליק רוזנפלד
שאול, או שאולי, או שאוליק, היה הבן הראשון שנולד בקבוצת גבע. דנדי ידין, מותיקי הגבעטרון: "ארבעה תינוקות נולדו למקימי גבע לפני שעלו על הקרקע, הראשון שנולד על הגבעה היה שאול. השנה, 1922". דנדי רואה בו אחד שהקדים את זמנו בהרבה תחומים. הוא היה אתלט מצטיין. הציב "שיא יסוד" ארצי בקפיצה משולשת (כלומר, ניצח באליפות הראשונה שכללה ענף זה). הוא רץ מאה מטר ב-10.9 שניות. תוצאה מדהימה לשנות ה-40. דנדי: "ההישגים היו למרות שלא התאמן מסודר. עבדנו יחד. הובלנו את החלב מגבע לתנובה בתל-יוסף. אני נהגתי את הפרדות והוא ירד מהעגלה ורץ את כל הדרך". במאורעות של שנות ה-30 התגייס שאול רוזנפלד לנוטרים, בסוף מלחמת העולם יצא לגרמניה לסייע בהעפלה. ב-1957 השתתף במשלחת המפורסמת לפסטיבל הנוער הדמוקרטי במוסקבה. ולאורך כל השנים האלה, רקד. 

שאול רוזנפלד רקד נהדר, מגיל צעיר השתתף בלהקות נחשבות, הופיע פעמים רבות בחו"ל, בהמשך הדריך בהרקדות והקים חוגי ריקודי עם ועמים, ובשלב מאוחר, לקח חלק בניהול להקות ובארגון הרקדות מטעם ההסתדרות, התנועה הקיבוצית, ועוד גורמים רבים. 

אבל מה? בקיבוץ היה קשה מאד להיות רקדן. וגם בקיבוץ גבע. זה לא היה מקובל, זה לא הביא כסף וגם התדמית לא משהו. דנדי ידין: "שאול היה גומר מוקדם את יום העבודה בגבע ועולה על אוטובוס לתל אביב. מארגן הרקדות, מטעם ההסתדרות, באוניברסיטת תל-אביב, בקיבוצים בכל הארץ". כך גם החל יוצר כוריאוגרפיות, ממציא ריקודים ובהם גם את סיגל שלנו.

הנה שאוליק רוזנפלד בעצמו מלמד את הריקוד שיצר:

 

אהבה קצרה וסיום טראגי
על ההערכה הרבה לשאול רוזנפלד יעידו כמה וכמה אנשים שראיינתי במהלך התחקיר. אנשי תנועה, מחול וריקודי עם. אחד מהם שלמה ממן, רקדן שליווה את עפרה חזה ואבי טולדאנו באירויזיונים בהם השתתפו, ובעצמו יוצר ומדריך, ומנהל בתחום ריקודי העם. בתל-אביב מצא שאוליק רוזנפלד גם אהבה. אלא שבת זוגו היתה גם היא אישה מצליחה ולא רצתה ללכת לקיבוץ הרחוק. שאול עבר לתל-אביב והם התחתנו. אולם אחרי זמן קצר של אושר, חלתה אשתו ונפטרה. הוא התחתן בשנית אך הנישואין לא צלחו ובעצם מאז, כמו במרבית שנות חייו היה אדם בודד מאד. שימח את כולם, אך בתוכו היה כאב שהלך וגבר. בשנת 2000, והוא בן 78, נמצא שאול רוזנפלד על קברה של אשתו, בלי רוח חיים ובידו אקדח...

וכך שיר שמח ששיגע את ארצנו, זכה לריקוד שסחף רבים וגם כאלה שלא ידעו לרקוד, אך הצטרפו לשורות, היה חלק מטרגדיה עצובה מאחורי הקלעים.

לטעמי, נכון לסיים את הסיפור דוקא בביצוע שמח, הנה אריס סאן שר את השיר ב...יוונית.

בפינתי "איך שיר נולד" בתוכנית "העונג השביעי" של שמעון פרנס בגל"צ, סיפרתי על "סיגל" השיר, הריקוד ועל שאוליק רוזנפלד.

הנה ההקלטה

סיגל