מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

עוד לא אהבתי די

מתי היה כאן שלג באמצע הקציר (ואיך זה עוזר לדחיית חתונות)

אם נישיר מבט ונסתכל באומץ על מילות השיר "עוד לא אהבתי די", נגלה שבעצם הבחור שעליו מספרת נעמי שמר, מביא כאן אסופת תירוצים גבריים לעיכוב כניסה לזוגיות מחייבת. הבחורה כנראה כבר מוכנה לסגור תאריך ו-DJ, והוא אומר לה: "עוד יש הרבה דברים שרציתי לעשות"?. מההמשך אנחנו מבינים שהדיאלוג הזה נמשך כבר די הרבה זמן, שנתיים שלוש בטח. אחרת לא היה אומר: "את בטח תסלחי לי גם בשנה הזאת...".

עכשיו אפשר לחזור ולקרוא מחדש את השיר ולהבין פתאום, שכל הרשימה המכובדת של הדברים שהוא עוד לא הספיק, באה בעצם לתרץ את הדחייה המבוקשת. ובנוסף, (וחמור יותר, חביבי) מה שמגלה הפזמון החוזר, זה שבעצם, מה שהכי מענין את הבחור, זה לא לכתוב שירים ולא לבנות ערים אלא... פשוט... לעשות עוד קצת אהבה לפני שהוא מתביית.

נו, ואחרי זה הוא עוד מתחנן אליה: "תביני...".

עוד לא אהבתי די

מילים ולחן: נעמי שמר

בְּאֵלֶה הַיָּדַים, עוֹד לֹא בָּנִיתִי כְּפָר
עוֹד לֹא מָצָאתִי מַיִם, בְּאֶמְצַע הַמִּדְבָּר
עוֹד לֹא צִיַּרְתִּי פֶּרַח, עוֹד לֹא גִּלִּיתִי אֵיךְ
תּוֹבִיל אוֹתִי הַדֶּרֶךְ, וּלְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ

אַיי, עוֹד לֹא אָהַבְתִּי דַּי
הָרוּחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ עַל פָּנַי
אַיי, עוֹד לֹא אָמַרְתִּי דַּי
וְאִם לֹא, אִם לֹא עַכְשָׁיו אֵימָתַי

עוֹד לֹא שָׁתַלְתִּי דֶּשֶׁא, עוֹד לֹא הֵקַמְתִּי עִיר
עוֹד לֹא נָטַעְתִּי כֶּרֶם, עַל כָּל גִּבְעוֹת הַגִּיר
עוֹד לֹא הַכֹּל עָשִׂיתִי, מַמָּש בְּמוֹ יָדַי
עוֹד לֹא הַכֹּל נִיסִיתִי, עוֹד לֹא אָהַבְתִּי דַּי

אַיי, עוֹד לֹא אָהַבְתִּי דַּי...
עוֹד לֹא הֵקַמְתִּי שֶׁבֶט, עוֹד לֹא חִבַּרְתִּי שִׁיר
עוֹד לֹא יָרַד לִי שֶׁלֶג, בְּאֶמְצַע הַקָּצִיר
אֲנִי עוֹד לֹא כָּתַבְתִּי אֶת זִכְרוֹנוֹתַי
עוֹד לֹא בָּנִיתִי לִי, אֶת בֵּית חֲלוֹמוֹתַי

אַיי, עוֹד לֹא אָהַבְתִּי דַּי...

וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתְּ פֹּה, וְאַתְּ כָּל כָּך יָפָה
מִמֶּךְ אֲנִי בּוֹרֵחַ, כְּמוֹ מִמַּגֵּפָה
עוֹד יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁרָצִיתִי לַעֲשׂוֹת
אַתְּ בֶּטַח תִּסְלְחִי לִי, גַּם בַּשָׁנָה הַזֹּאת
תָּבִינִי

אַיי, עוֹד לֹא אָהַבְתִּי דַּי...

שלג באמצע הקציר כבר קרה לכם?

עיון במשימות שלהן מצפה נשוא שירנו, מראה שחלקן די הגיוניות, וחלקן, איך נגיד, תירוץ-דה-לה-שמאטע. לטעת כרם, לבנות כפר, לחבר שיר, בינינו, אפשר לעשות גם אחר כך, אבל מה פשר היעד: "עוד לא ירד לי שלג באמצע הקציר"? מה זה הדבר הזה? מי בכלל חווה תופעה שכזאת שראוי למנותה כיעד להשגה לפני כניסה לחופה? חברות וחברים, תיכף נגלה שזה תירוץ מתוחכם למדי. כי מסתבר שהיו דברים כאלה. כמה? באיזו תדירות? עוד רגע נבין.

יצאנו לבדוק. השארו איתי.

עדות ראשונה מצאנו בדבריו של החכם מכל אדם, שלמה המלך, שציין בספר משלי אפשרות שכזו: "כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר, צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב" (משלי כ"ה 13). הסבר (צירוף של מה שאמרו על הפסוק רש"י, והמלבי"ם ורלב"ג), האדון שלח את אחד מעובדיו למשימה כלשהי ומאותו הרגע הוא בחרדה, האם יצליח השליח בשליחותו וישוב בשלום. ואז, אומר הפסוק, כמו שחזרתו של השליח בשלום מרגיעה את האדון, כך קרירות מרגיעה את העובד ביום חם.

הדימוי הזה חוזר שוב בפרק הסמוך: "כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר - כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד " (משלי כ"ו 1). המשמעות הפעם היא שאין מה לתת לטיפש כבוד, זה ממש לא מתאים לו. כבוד מתאים לטיפש, כמו ששלג מתאים לקיץ. ואם הסתבכנו קצת מהדוגמאות המפולפלות, יאמר מיד שלא חייבים להתעמק בפרשנות, מה שהפעם מענין אותנו זה שדברים כאלה כנראה קרו. לא סתם הביאו אותם כדוגמה.

אבל זה היה בימי מלכנו שלמה. לפני שלושת אלפי שנים. חיפוש נוסף מגלה שזה קרה גם בזמנים קרובים בהרבה. ויש לנו תיעוד מדויק לדבר.

בית הכנסת העתיק בברעם

אל תתמהו לשלג בסיון

את התופעה הזו יצאתי לבדוק בעת התחקיר לפרק הרביעי בספר "בשביל השירים" שיצרנו יחדיו, צלם האוויר דובי טל ואני. הספר עוקב בשירים וצילומי אוויר אחרי שביל ישראל, ומסלול היום הרביעי בשביל, עובר למרגלות בית הכנסת העתיק של ברעם. ומדוע נזכרתי בפסוק דווקא שם? מסתבר שבשנת הרפ"ב, היא 1522 למנין העמים, ביקר בארץ חוקר מרתק בשם, רבי משה באסולה, והוא דיווח על כתובת שנאמר לו שנראתה על אבן בבית הכנסת של ברעם וזו לשונה: "אל תתמהו על השלג שבא בניסן, אנחנו ראינוהו בסיון". כלומר, ירד גם ירד שלג באמצע הקציר. אגב, המידע המרתק משך אליו חוקרים, הכתובת עוררה סקרנות בלב רבים, אבל... אבל... אבל... לא נמצאה עד היום.

יהוסף שוורץ

בטח? תסלחי לו?

הרצון לחוות בטרם החתונה שלג באמצע הקציר, מעניק אם כן דחיה של כמעט 500 שנים לבחור. אך מצאתי עוד משהו שאולי ידאיג אותו, כי מדובר בחזרה של התופעה לפני קצת יותר מ-250 שנים. וזה מקצר לו כדי מחצית מזמן השיטוט שביקש מאהובתו. הרב יהוסף שוורץ (1804–1865), מראשוני חוקרי ארץ ישראל בעת החדשה, שאף עלה והתישב בירושלים, מזכיר לנו ששלג בארץ (לא ברור אם בקיץ) נזכר גם במסכת יומא (דף ל"ה עמוד ב'). וכן בספר חשמונאים א' (י"ג כ"ב). בספר גאוגרפיה שכתב, "תבואות הארץ", הוא מונה עוד כמה פעמים שקרה הדבר והפעם סמוך לתקופתו שלו (ואם כך, אז גם לתקופתנו). הנה הדבר בשפתו, אל תתייאשו מקשיי הבנת הנקרא, מיד יבוא תרגום: "בשנת תקי"ד היה שלג הרבה מאוד וקור גדול עד שמתו מקרירות כ"ה אנשים בגליל אצל עיר נצרה, ושמעתי בשם זקן אחד שהתמיד השלג בשנה ההיא עד חודש סיון". הנה תרגום מעברית לעברית: בשנת 1754 היה הרבה שלג עד שבנצרת מתו מהקור 25 אנשים והוא החזיק מעמד עד סוף מאי אותה שנה (ערב שבועות חל בשנה ההיא ב-27 במאי. בדקתי!).

אז הנה סיכום הדברים בחורצ'יק. היזהר! יש לנו דיווחים על שלג בקציר בימי שלמה (950 לפה"ס), בימי החשמונאים (200 לפה"ס), בימי המשנה (200 לספירה), מהמאה ה-16 ואחר כך מהמאה ה-19, בקיצור, הפעם האחרונה היתה לפני מאתיים שנה, בתדירות הזו הפעם הבאה יכולה לבוא די מהר, לא בטוח שהרווחת משהו מהתירוץ הזול הזה...עוד יש הרבה דברים שרציתי לעשות

הרצון הזה לחוות כל עוד אפשר, בא מסיפורה האישי של נעמי שמר ונקשר לכתיבתה על סיום החיים. יש כמה שירים שבהם היא עוסקת במותה. כך הוא "עצוב למות באמצע התמוז", וכך בשורה:  "נועה היא שם בשדה בין דשא לאבן" ("נועה" היה שם שבחרה נעמי שמר לעצמה בילדותה). כך גם בשיר "אור": "אור יורד בערב על שדות חיי". בשיר "עוד לא אהבתי די" היא כותבת: "עוד יש הרבה דברים שרציתי לעשות". ללי שמר, בתה של המחברת, שיתפה אותי בחוויית כתיבת השיר: "השיר נכתב על רקע בעיה בריאותית, בדיקה או בירור רפואי לא דרמטי, מהסוג שעוברים לפעמים, אבל אם הנבדק הוא משורר/ת, כנראה יוצא מזה שיר..."

השיר הוקלט על ידי יהורם גאון בשנת 1977 לתכנית טלוויזיה משירי נעמי שמר ונכלל אחר כך בתקליטו ששמו כשם השיר: "עוד לא אהבתי די". 

הנה ביצוע מאוחר יותר, בהפקה משולבת עם להקות צבאיות.

הביטוי הקושר שלג וקיץ כתופעה נדירה אך אפשרית, נטמע בתודעה. לא ברור האם ידעה עליו נעמי שמר או שפשוט ציטטה את ספר משלי שאותו ודאי הכירה, אך הנה היא לא היחידה. גם שירי מימון שרה על התופעה. יואב גינאי כתב לה שיר ששמו "שלג בשרב" (לחן, תומר הדדי):

ואתה, אתה הרי יודע כבר את כל חסרונותיי 
ואת הקסם המוזר שמתרקם בינינו 
כמו שלג בשרב אתה נושר אל זרועותיי 
והחיבוק הזה כל כך שומר עלינו 

השיר, הוא שיר אהבה "נטו", גם כאן השלג בחום בא לתאר משהו קסום, רחוק, אולי בלתי אפשרי. אבל בחרתי להביא אותו בגירסה שהצילום שלה יוצר "טויסט" בעלילה. מביא משהו חדש לגמרי. הנה, ללא שינוי במילים, ברגע שאומרים לנו שהילדים השרים הם יתומי מלחמות, אנחנו רואים בשיר משהו חדש לגמרי.

שלג בשרב, יואב גינאי ותומר הדדי בביצוע שירי מימון

 

יהורם גאון - עוד לא אהבתי די