מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

פונאר, וולקוביסקי וקצ'רגינסקי

ותחילה, מי אתה שמרק'ה קצ'רגינסקי

 

ב-29 באפריל 1954, התפרסמה בעיתון "דבר" ידיעה קטנה:

בואנוס איירס, 28 באפריל, סוכנות סט"א.

שמריהו קצ'רגינסקי היה בין קורבנות תאונת מטוס, שאירעה מעל למחוז לה ראולה, שבארגנטינה. בתאונה נהרגו 20 נוסעים ו-4 אנשי הצוות. המנוח, בן 46, היה מנהל הוצאת הספרים "קיום", של מפלגת פועלי-ציון צעירי-ציון בארגנטינה. יליד וילנה, ביקר בארץ. הניח אלמנה ובת.

(הציטוט ממאמר של אלישע פורת, בעיתון האינטרנטי חדשות בן עזר).

מי היה קצ'רגינסקי הלז? מדוע ראה לנכון עורך "דבר" לצטט את הידיעה הקטנה על תאונה כה רחוקה? איך התגלגל עובד מפלגה ציונית, למות בארגנטינה? הידיעה העצובה הזו סגרה סיפור מרתק, אפשר לומר מדהים, של אישיות צבעונית של משורר, סופר, עיתונאי, פעיל חברה ותרבות, קומוניסט, שמריהו(שמרק'ה בפי כל) קצ'רגינסקי. (בתמונה: בגטו וילנה).

לא יסופר כאן כל מהלך חייו של קצ'רגינסקי, נצטרף אליהם ביום 6 במרץ 1943 בגיטו וילנה. ביום ההוא ובמקום ההוא, שמרק'ה אחד מפעילי התרבות הנמרצים, מארגן, כותב, מלהיב ומחזק את הרוחות. חודש קודם שכל את אשתו, כתב עליה שיר ולא נשבר והמשיך בפעילותו. אחד המבצעים המפוארים של קצ'רגינסקי בגיטו וילנה היה, מְעֵין, תחרות שירים מקוריים. הוא פנה ליוצרים שהכיר, עבר בין בתיהם, חיבר בין מלחינים לתמלילנים, בין שירים ללחנים ואסף את התוצאות, שירים מקוריים שנכתבו תחת האש. השירים שזכו לציון לשבח, בוצעו בערב תרבות מיוחד שהתקיים בתיאטרון הנוער, ברחוב רודניצקה. בחיפוש קתדחני בארכיון בית לוחמי הגיטאות מצאתי מודעת קיר שנתלתה ברחובות הגטו לקראת האירוע.

מודעת קיר בגטו המזמינה את הציבור לערב בו בוצע השיר

(התמונה מאוסף מוזיאון לוחמי הגיטאות)

ומי זה אלק וולקוביסקי

אלכסנדר תמיר

השיר הידוע ביותר מערב זה הוא השיר פונאר, המוכר במילות הפתיחה שלו: "שקט שקט בני נחרישה, כאן צומחים קברים" (כך בתרגומו של אברהם שלונסקי). את הלחן כתב ילד בן 11, כשרון פסנתרני יוצא דופן, בשם אלק וולקוביסקי. ללחן שכתב הילד חיבר אביו, רופא שיניים מפורסם בגטו, מילים בפולנית. את השיר הקצר מסר לקצ'רגינסקי שתרגם את הבית שכתב האב, מפולנית ליידיש והוסיף שני בתים משלו. השיר היה לאחד משירי הליבה של טקסי יום השואה עד ימינו.

הילד, אלק וולקוביסקי, עלה ארצה והיה כאן לפסנתרן קונצרטים מוכר ומוערך בשם, אלכסנדר תמיר. (בתמונה למעלה).

שירים מגטו וילנה

ומה עלה בגורל קצ'רגינסקי

גם שמרק'ה קצ'רגינסקי שרד את התופת. עם חיסול הגטו בספטמבר 1943, ברח ליערות והצטרף אל הפרטיזנים, כקומוניסט חתר להגיע לרוסיה, ומשם, מיד עם תום המלחמה, ברגע שהיה אפשרי, חזר לגיטו וילנה. בוילנה ההרוסה, הקדיש עצמו לאיתור ואיסוף שירים שכתבו הקרבנות ערב מותם, את השירים פרסם במאסף גדול שהיה לאבן פינה בזכרון השואה. מדהים, אך קצ'רגינסקי ביקר בארץ, ביקר ולא נשאר. כבר נאמר שהיה קומוניסט, לא האמין בציונות וגם לא בעברית. מיד לאחר הביקור בישראל, השתקע בארגנטינה. שם, לאחר ששרד את התלאות הנוראות ביותר, מצא את מותו בתאונת המטוס שתוארה בראשית הדברים.

על פונאר ועוד שירי גטו וילנה

קבר אחים בפנואר

פונאר הוא שיר ערש, בו מספרת אם לבנה, על מות אביו ואלפים נוספים, בגיא ההריגה, פונאר, הנמצא כ-10 ק"מ מדרום לעיר וילנה. השיר תורגם לעברית על ידי אברהם שלונסקי, התפרסם בביצועים רבים, המוכר ביותר, הוא כנראה זה של חוה אלברשטיין, ששרה אותו גם ביידיש.

בוילנה בכלל ובגטו בפרט, התקיימו חיי יצירה עשירים. יצירה דתית רוחנית, תרבותית, חינוכית וחברתית. בין השאר היו בוילנה, תזמורת, מקהלה, תאטרון ומערכת חינוך מגיל הטף ועד מבוגרים, בתי מדרש ובתי כנסת לרוב. לא לחינם כונתה וילנה בתואר המכובד "ירושלים דליטא".

מגטו וילנה הגיעו אלינו שירים נוספים התופסים מקום מרכזי בטקסי יום השואה לאורך כל השנים. ביניהם המנון הפרטיזנים, תחת זיו כוכבי שמים, עומדים אנו במשמרת ועוד.

הנה חווה אלברשטיין מבצעת את השיר פונאר.

על הסרט "פונאר"
בתחקיר שערכתי לקראת אחד מימי השואה בסוף שנות ה-80, עליתי על סיפורם המיוחד של אלק-אלכסנדר וולקוביסקי-תמיר ושמריהו-שמרק'ה קצ'רגינסקי והשיר פונאר. לתדהמתי גיליתי שהילד ההוא, המלחין בן ה- 11, לא רק ששרד, אלא שהוא חי בישראל ושהוא מוסיקאי קונצרטים פעיל. בפסטיבל ימי המוסיקה בכפר בלום, איתרתי אותו וראיינתי אותו לכתבה ברשת ידיעות תקשורת בה עבדתי אז. פרסמתי את הכתבה ומיד הבנתי שיש כאן פוטנציאל לסרט דוקומנטרי והתחלתי לחפש דרכים להפיק סרט על השיר וקורותיו.

מי שנרתמה ליצירת הסרט היתה במאית סרטי התעודה רחלי שוורץ. היא גייסה את הצוות המקצועי וכן את התקציבים הדרושים ורתמה את הערוץ הראשון להפקה.

בשיאו של הסרט, שרה הזמרת מיטל טרבלסי, את השיר פונאר, ממש בתיאטרון הנוער ליד רחוב רודניצקה, שם בוצע לראשונה, כשהמלווה הוא, מי שכתב את השיר בגיל 11, הפסנתרן אלכסנדר תמיר.

מאז יצא לאור, בשנת 2002, מוקרן הסרט פעמים רבות בערוץ הראשון ובערוץ ההיסטוריה, בתקופת יום השואה וגם לאורך השנה.
 

יוצרי הסרט פונאר:

תסריט ובימוי: רחלי שוורץ
הפקה: דפנה קפלנסקי
צילום: דוד ישקונר
עריכה: ויקה שור
תחקיר בארץ: עפר גביש
תחקיר בוילנה: גל שוורץ

 

השיר ואני
לא השתתפתי בפועל בצילומי הסרט עם צוותה של רחלי שוורץ. במשך זמן רב ניסיתי להגיע אל אולם תיאטרון הגיטו בוילנה. בקיץ 2015 יצאתי עם טיול מזמר לבלארוס וליטא, בין שאר המקומות המרגשים ששרנו בהם, היה גם גיא ההריגה בפונאר. אך את אולם התיאטרון לא מצאתי.

עפר גביש בוילנה

ביולי 2017, 30 שנה לאחר שהתוודעתי לסיפור ולקחתי חלק בהבאתו לציבור באמצעות העיתון והטלויזיה, 15 שנים לאחר צאתו של הסרט לאור,  הצלחתי להגיע ולעמוד על במת תיאטרון הגיטו בוילנה. עם תחיה תמרי, מדריכת טיולי תוכן למזרח אירופה, ועם יוליק גורביץ', המדריך המקומי שאיתר עבורנו את המקום המדויק, הגענו עם קבוצת מטיילים ישראלים, עמדנו על הבמה, סיפרנו את הסיפור ושרנו את השיר. הסולנית, זמרת "מקהלת האיחוד", אסתרק'ה לין מקבוצת כנרת.

(צולם במצלמה ביתית על ידי איתן פלדי)

והנה, שלושה קטעים קצרים מתוך הסרט

אלכסנדר תמיר מגיע למוזיאון היהודי בוילנה ושומע על ימי זוהרה של הקהילה ועל האירועים בפונאר.

אלכסנדר תמיר מוצא במוזיאון את תמונתו ואת סיפורו, ושומע על היותו מוכר ואף נערץ בעיר עד היום.

מיטל טרבלסי שרה את השיר "פונאר" בתיאטרון בו התקיים הקונצרט הראשון, בליווי מלחין השיר, אלכסנדר תמיר.

 

ביום השואה תשע"ט (2.5.2019) נשיר שוב את השיר על אותה הבמה.
בעת כתיבת שורות אלה, ניתן עדיין להצטרף אל המסע הזה.
הנה פרטים אודותיו


 

שמריהו קצ'רגינסקי