פתאום קם אדם שיר בבוקר בבוקר

עם יד על הלב, יש פסוקים בשירים שאנחנו שומעים ולא מבינים, ויש שאפילו חוקרים ופרשנים לא בטוחים במה מדובר. המשפט הפותח את שירנו, עורר עם פרסומו, גל של השערות ולא רק זאת אלא גם בדיחות. מה זה הדבר הזה: "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם"? מי יכול להרגיש שהוא עם? ואז הוא "מתחיל ללכת", מי מתחיל ללכת, האדם? העם? "ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום". נראה כאילו איש די הזוי, מבולבל, שומע קולות, אולי נבואיים, מתחיל לפנות לאנשים ברחוב, לברך ב"שלום" גם כאלה שאינו מכיר. מוזר נכון? ואני מבקש הפעם, לא רק לספר על קורות השיר ועל מה שאמרו וכתבו עליו, אלא גם להביא הצעה משלי להבנתו.

מי אתה אמיר גלבוע
השיר, ששמו הרשמי הוא "שיר בבוקר בבוקר" נכתב על ידי אמיר גלבוע, משורר, מתרגם, עורך ספרותי. הוא נולד בשנת 1917 בחבל ווהלין שבאוקראינה, תחת השם הגלותי ברל פלדמן, גלותיות היא חלק מהסיפור הזה. התחנך בחדר וברשת "תרבות", והצטרף לתנועת "החלוץ" ונדבק בחיידק הציוני. כשקיבל מחברי התנועה את האישור להיכלל בקבוצת המעפילים הבאה, חזר לבקר את משפחתו, הורים ו-6 אחיות ואחים. לביקור הזה משמעות דרמטית בסיפורנו. לברל הנער היה אסור לספר למשפחתו שהוא עולה לארץ. הם לא ידעו שהוא נפרד מהם, אבל גם הוא עצמו, לא ידע, שהפרידה היא לנצח. 

בשנת 1937, והוא בן 20, עלה ברל פלדמן לארץ. בדרך נאלץ להשליך לים את שארית זכרונותיו, תמונות ותעודות. העיתונאית גילי איזקוביץ, כתבה (ב"הארץ" 31.8.2017) "עם הגעתו לארץ, השליך מאחוריו, הפעם מרצונו המלא, גם את שמו. את השם ברל פלדמן הוא הותיר מאחור ובמקומו בחר לו שם חדש, אמיר גלבוע". 

בארץ עבד גלבוע בעבודות מזדמנות ובין לבין המשיך לכתוב שירה. מנעוריו ידע שיהיה משורר עברי. לאחר העליה, שמר על קשר מכתבים עם משפחתו, כך בשנים שלפני המלחמה ואף בשנתיים הראשונות למהלכה, ב-1941, קיבל מהם אות חיים אחרון. יעברו עוד כחמש שנים עד שיקבל אישור מוסמך וודאי מעד ראיה, שכל משפחתו, ששת אחיו והוריו, נספתה יחד עם כל תושבי עיירת הולדתו. 

פתרון חידת "פתאום קם אדם" נקשר לפרק הזה בחייו ולפרק הבא. ב-1943, כרבים מצעירי הישוב, התנדב אמיר גלבוע לצבא הבריטי, שירת בפלוגת הובלה בצפון אפריקה והגיע לאיטליה. כשהסתיימה המלחמה ושוחרר מהצבא הבריטי, נשאר באירופה וסייע בפעולות להעלאת ניצולי השואה לארץ. כל אלה הותירו משקע עמוק בהוויתו וכמובן גם בכתיבתו. ב"לכסיקון לספרות העברית החדשה" כתב חוקר הספרות והמבקר אבנר הולצמן: "מכאן ואילך נעשו זיכרונות הילדות בעיירה, דמויותיהם של בני משפחתו וביכוי אובדנם למרכיבים של קבע בשירתו". אני מדגיש הערה זו כי אני רואה בה את אחד המפתחות להבנת השיר, כפי שתיכף אציע.

השיר פורסם בשנת 1953 בספר שיצא בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" ובו שירים מהשנים 1950-52.

לְמָה התכוון המשורר
מרבית הפרשנים וכמוהם אנשים הקרובים למשורר ולשיר - את חלקם קראתי, עם חלקם דיברתי אישית - רואים בשיר את הקמת המדינה. אני, כאמור, רוצה להציע משהו נוסף. ממוקד יותר. אישי יותר. משהו הקשור אל פרק חייו של המשורר שתואר כאן זה עתה.

כשהסתיימה מלחמת העולם, יצאו מן המסתור, מן התעלות, מהריסות המחנות, יהודים שבורי גוף ונפש וגילו לתדהמתם שאינם היהודים האחרונים בעולם. שאינם היחידים ששרדו. הם החלו לצעוד בשבילי אירופה, אל תחנות המעבר, אל ריכוזי הניצולים, חיפשו את אחיהם. היתה עדיין אנטישמיות בשטח, חיילים רוסיים פגעו ביהודים, פולנים ואחרים המשיכו בהרג (הפוגרום בקִייֶלצֶה, הוא דוגמה אחת מרבות), חוסר הבטחון עדיין היה בכל. מספרת אורלי בך, נכדתו של יהודה ארזי, ראש ארגון עליה ב' באיטליה, חוקרת ומתעדת התקופה ופועלו של סבה: "הקריאה בה פנו אל כל מי שחשבו ליהודי, היתה 'עַמְּךָ?'" בהגייה ביידיש זה נשמע "עַמְכוֹ?". על קריאת "עמך" נכתב וסופר רבות, אני שמעתי את פרופ' אביבה חלמיש מספרת על כך בהרצאתה בפני עמותת "הבריחה" (7 באוגוסט 2019, יד-אבנר, אוניברסיטת תל-אביב).

בשיירות האלה, בקריאות "עמך", פגש אמיר גלבוע הצעיר הרגיש והפגיע. החייל מארצישראל, שאיבד את כל משפחתו ומעתה, כמו שכתב אבנר הולצמן, כתב תחת רושם השואה האישית והלאומית. הוא ראה את האנשים הקמים בבוקר, ביום החדש שנפתח להם, יוצאים ממחבואם, מרגישים כי הם "עמך", ומתחילים ללכת. אל מחנות הניצולים, אל תחנות הסיוע של הג'וינט, אל החיילים העבריים שחיפשו אותם על מנת לסייע להם לעלות לארץ. זו הכוונה בפסוק הפותח: "פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת, וּלְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם". 

אין לנו אישור לכך ואפשר להבין זאת. אמיר גלבוע מיעט לדבר על השואה ובכלל מיעט לפרש את שיריו. בראיון שנזכר לעיל לגילי איזיקוביץ, אמרה בתו, תגל גלבוע, גילי בפי מכריה: "אנחנו לא ידענו כמובן מה עבר עליו כי אבא לא הוציא מלה בעניין מטוב ועד רע, כזה פצע היה לו". בשיחה איתי חזרה ותיארה שוב את השתיקות של אביה, את מיעוט דיבורו על השואה. לכן ברור לי מדוע לא שמענו גם את ההסבר הזה. הקמת המדינה נמצאת ברקע, היא ההמשך להליכה הזו ברחובות, בשיירות הפליטים, בנתיבי הבריחה, אבל הפתיח, הכותרת, המשפט החידתי, מתייחס לדעתי למפגש של המשורר עם הניצולים.

שיר בבוקר בבוקר - אמיר גלבוע
פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת
וּלְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.
דְּגָנִים עוֹלִים מוּל פָּנָיו מִבֵּין חֲרִיצֵי הַמִּדְרֶכֶת
וְנִיחוֹחוֹת לְרֹאשׁוֹ מַדִּיפִים עֲצֵי אִזְדָּרֶכֶת.

הַטְּלָלִים רוֹסְסִים וְהָרִים רִבּוֹא קַרְנַיִם - הֵם יוֹלִידוּ חֻפַּת־שֶׁמֶש
                                                                             לִכְלוּלוֹתָיו.
וְהוּא צוֹחֵק גְּבוּרַת דּוֹרוֹת מִן הֶהָרִים
            וְנִכְלָמוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת הַמִּלְחָמוֹת אַפַּיִם
                        לְהוֹד אֶלֶף שָׁנִים מְפַכּוֹת בַּמִּסְתָּרִים.
אֶלֶף שָׁנִים צְעִירוֹת לְפָנָיו -
כְּפֶלֶג צוֹנֵן.
כְּשִׁיר רוֹעִים.
כְּעָנָף.

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת
וְרוֹאֶה כִּי חָזַר הָאָבִיב כְּמוֹ הוֹרִיק שׁוּב אִילָן מִן הַשַּׁלֶּכֶת.

על ההצעה לפרשנות כזו קראתי לראשונה במאמרה של עופרה עופר אורן (22.11.2016 באתר שלה "סופרת ספרים" שהופיע גם ב- Xnet ). גם היא מעלה זאת כהשערה: "ייתכן שחוויותיו באירופה של אחרי המלחמה העניקו לו את ההשראה למילים על אנשים ההולכים ומתקבצים, מצטרפים זה אל זה ונהפכים לעם הזוכר את הדורות שקדמו לו, ואת אלפי שנות העבר שחלפו והותירו בו את כוחן".

עם זאת, אציין, שרבים איתם דיברתי, חוקרים, יוצרים ובני משפחתו של גלבוע, לא שמעו על רעיון זה, או ממש שוללים אותו. פרופ' חגית הלפרין, שחקרה, כתבה ופרסמה על אודות אמיר גלבוע כתבה לי מפורשות: "השיר לא נכתב בעקבות מפגש של גלבע עם שארית הפליטה ואף אינו מתאר את הניצולים וכו'". אחרים לא שללו, אך גם לא שמעו את הפרשנות הזו. בתו, גילי, לא שמעה על כך מעולם. גידי קורן שהיה שותף להלחנה אמר לי: "ההקשר של השיר למפגש עם הפליטים לא עלה בינינו", המפיק איתן גפני שהיה זה שהפגיש בין ארצי וקורן לא שמע על כך. ניסיתי את מזלי גם עם הזמרת, נגה אשד, שהיתה בשלישיית "בנות חווה" שליוו את שלמה ארצי: "לא זכור לי שום עיסוק בנושא, בטקסט. אנחנו גם לא שרנו את ה'בתים', ולא זכור לי שהמילים היו מולי. שרנו רק את ה'פזמונים', קולות ומילה פה או שם". לסיכום, איש/ה לא שמע/ה על ההסבר שהבאתי כאן. 

פסטיבל הזמר בחצי יובל המדינה
הפעם הראשונה ששמענו את השורה המוזרה "פתאום קם אדם וגו'..." מזומרת, היתה גם היא מפתיעה. שידור מבניני האומה בירושלים. פסטיבל הזמר והפזמון, מוצאי יום העצמאות בחצי יובל המדינה. השנה תשל"ג, 1973. לפסטיבל הזה ביקשו המארגנים לשוות אוירה מיוחדת. הם הודיעו שכל השירים שיבוצעו בו יהיו קשורים למדינה. בין השירים שבוצעו באותו הפסטיבל היו גם, "ליל חניה" (אלתרמן רוזנבלום), "יעלה ויבוא" (טהרלב נגרי), "יליד הארץ" (מנור סגל), הזוכה בפסטיבל היתה עדנה לב בשירם של מוטי גלעדי ויגאל בשן "את ואני נולדנו בתש"ח", במקום השני היה שלמה ארצי עם "שיר בבוקר בבוקר" של אמיר גלבוע, שהלחינו ארצי יחד עם גידי קורן. 

לא רק שהשורה מוזרה, אלא גם השמעתה בתחילת השיר היתה מפתיעה. הביצוע מתחיל ללא תזמורת. כבר הפתעה. הזמר, שלמה ארצי, כמעט צועק אותה. ללא ליווי. אחרי כמה מילים מצטרף ראשון דוקא, תוף. ואז, תזמורת ענקית, שלוש זמרות ("בנות חוה") ושלושה זמרים ("אף אוזן גרון"), חגיגה. אבל הלם הפתיחה נשאר. "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת".

על לחנו של השיר חתומים שניים. גידי קורן ושלמה ארצי. שאלתי את גידי קורן איך הגיעו לכתוב לשיר הזה (ראיון איתי 13.4.2023): "עבדנו אז הרבה ביחד. עשינו תקליט ילדים 'טיול בארץ התוים', שנה אחר כך כתבנו את 'הבלדה על ברוך ג'מילי' (שזכה בפסטיבל במקום ראשון). שנינו הכרנו את שירי אמיר גלבוע. הוא היה מוערך מאד, גם אם פחות מאשר בני דורו נתן זך ויהודה עמיחי. גם השיר הזה עצמו היה מוכר לנו כקטע קריאה בטקסים. בדומה ל'על מגש הכסף' רק במעמד פחוּת ממנו".

מכעס ועד זר פרחים
הגשת השיר לא תואמה עם המשורר. מרבית שיריו, כמו גם השיר הזה, לא נכתבו כלל להלחנה ושירה. המשקל הפתוח והיעדר חריזה הינם בין מאפייני כתיבתו, גם אוירת שיריו לא התאימה לאירוע כפסטיבל זמר. כששמע ששירו יושמע בפסטיבל, לא אהב את הדבר. גילי גלבוע (בשיחה איתי 13.4.2023): "הוא מאד מאד הופתע. אני זוכרת שהיה ענין סביב זה. ובכלל, זה לא היה מקובל כל כך אז. רק אחר כך החלו מופעים של שירי משוררים. אז גם הולחנו עוד שירים של אבא". ובכל זאת, אמיר גלבוע לא אסר על השמעת שירו בתחרות. והנה ביום שלמחרת הפסטיבל, קיבל שלמה ארצי זר פרחים גדול מהמשורר ועליו פתק: "תודה שהחזרת אותי לרגע כתיבת השיר". כתבה על כך עופרה עופר אורן במאמר שכבר נזכר, וגם גידי קורן סיפר לי שהוא זוכר את הזר הזה.

השיר זכה להצלחה גדולה והוא ללא ספק המוכר מבין שיריו של אמיר גלבוע. במהלך המחאה החברתית בשנת 2011, חזר השיר למודעות הקהל כשהיה לאחד מסמלי המחאה החברתית. שלמה ארצי שר אותו באחת ההפגנות הגדולות.

אמיר גלבוע זכה בפרס ישראל לשירה בשנת 1982, נפטר בתל-אביב בספטמבר 1984.

את השיר חידשה בשנת 2007 להקת הגרובטרון. בביצוע זה מושר רק הפזמון ובמקום הבתים נקראים קטעים ממגילת העצמאות.