שלווה - אבינעם קורן, יאיר רוזנבלום

שודר בפינה "איך שיר נולד" בתוכנית "העונג השישי" של שמעון פרנס בגל"צ. 26.10.2018

שלום שמעון לך ולמאזינים. אירחתי השבוע במופע סיפור ושיר את אבי קורן ושמע מה סיפר לנו.

זה קרה ב-1969, ערב אחד הזמין רוזנבלום את אבי קורן להקרנה ראשונית של סרט תדמית שעודד להתגייס לנח"ל. ובסרט נשמעה לפתע נגינת חליל נפלאה: לה... לה... לה... נכון. היום אנחנו מכירים את המנגינה כשיר "שלווה". את המנגינה ניגן חלילן צעיר מאד ומוכשר, בשם, ידין טננבאום. כשהתגייס היו לו כל התנאים להתקבל ללהקת הנח"ל. אם אתה עם יאיר רוזנבלום, הדרך שלך פתוחה, אם אתה נגדו, זה קצת יותר מסובך. כפי שתיכף נראה. אבל בהגיעו לגיל גיוס, הצטרף הבחור לשריון, וב-1973, נפל בסיני. נחזור לשיר.

אבי קורן שמע את הלחן הנפלא בנגינה הנהדרת ובסוף ההקרנה, אמר "יאיר, אני רוצה לכתוב ללחן הזה מילים". ויאיר רוזנבלום ענה כמו שפולי ענה בענין הפולקסווגן הבונבוניירה: "לא, לא, לא, בבונבוניירה אתה לא נוגע". "אני רוצה לכתוב לזה מילים" התעקש אבי, ויאיר, "לא לא, לא". לא נוגעים בבונבוניירה. השיר הזה ישאר בלי מילים.

טוב, עבר זמן, נשכחה השיחה, והנה אבי קורן מוזעק על ידי רוזנבלום לפגישה היסטרית עם צוות להקת הנח"ל. התוכנית "הפרוטה והירח" נגנזה אחרי הופעת הבכורה, והיו חייבים לכתוב במהירות תוכנית חדשה. זמרים היו, ועוד איזה, אופירה גלוסקא, מירי אלוני, מנחם זילברמן, ובגיטרה צעיר אחד לא מוכר, דני סנדרסון, רק שאין שירים.

ויאיר לחוץ מאד, שאל: "יש לך טקסט בשבילנו?" ענה אבי "כן", ושלף מהכיס את "שלווה". יאיר קרא, התרשם ושאל: "איזה לחן אתה מדמיין לשיר הזה?", ענה אבי, "למה לדמיין, יש לזה כבר לחן". "איזה לחן?" שאל רוזנבלום ואבי ענה: "החליל. מהסרט". "לא לא לא" – ענה רוזנבלום – "בבונבוניירה אף אחד לא נוגע". אבל אין זמן, קצין החינוך מזיע, ליטאי היסטרי, חייבים להיטים ומהר. רוזנבלום הניח את הדף על הפסנתר והחל לנגן, דוקא יפה והרי אין ברירה, הזמין את הלהקה להיכנס ובלי מילת הקדמה, בלי לומר מאיפה זה, מי כתב, השמיע את השיר.

בסיום השירה, היתה דממה. זבוב לא זמזם כיסא לא חרק. ופתאום, מאחור, נשמע קולו של מנחם זילברמן: "חרא של שיר!". לפי המבט של יאיר רוזנבלום, הבין מיד זילברמן שבמילניום הנוכחי, כבר לא יזכה בחצי שורה של סולו. זילברמן היה חייב למצוא מוצא, וסינן "המנגינה דוקא בסדר, התכוונתי שהמילים, חרא של שיר". אבל אז ראה את יאיר רוזנבלום מביט באבי קורן, והבין שנפל מן הפח אל הפחת.

איכשהו הענין נגמר, השיר יצא, הצליח מאד. והנה, לפני כמה שנים, נפגשו השניים ברחוב, ומנחם זילברמן התנפל על אבי קורן: "שמעתי שבהופעות שלך אתה מספר שאני אמרתי ש"שלווה" חרא של שיר". ענה קורן: "אני אמנם מזדקן, אבל את זה אני זוכר מצוין, אמרת". וזילברמן לא נבוך: "אתה יודע מה? באמת חרא של שיר!".

בוא נשמע. להקת הנח"ל 1969 בתוכניתה קרנבל בנח"ל, סולנית אופירה, שלווה.