מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

אנו נושאים לפידים

"מצעדי 'הפועל' היו תמיד הגדולים והמרשימים ביותר בעיר, היה רק חג אחד שבו הצועדים של 'מכבי' הצליחו להרשים יותר וזה היה במצעד החנוכה. השיר 'אנו נושאים לפידים' נכתב על מנת להשיב את הבכורה למצעד של 'הפועל'". כך סיפרה (בראיון לכותב שורות אלה) המחנכת רבת הפעלים, כלת פרס החינוך, רות גפן-דותן, שהיתה בשנות השלושים תלמידה בבית החינוך של "זרם העובדים" על שם בורוכוב בגבעתיים. מעט שירים עומסים על גבם כל כך הרבה, מתחים, פרשנויות וויכוחים ציבוריים, כמו אנו נושאים לפידים, מסיפור כתיבתו ועד מה שעבר עליו אחר כך.

בימים של טרם מדינה היה חנוכה חג לאומי רב משמעות, כמעט כמו שיהיה בעתיד יום העצמאות. הוא דיבר אל השבים למולדת יותר מהחגים הדתיים, חגי העליה לרגל, חגי הטבע ואף יותר מחג הפסח. הוכיח זאת יפה ביאליק בדבריו בטקס לציון חצי יובל לקרן הקיימת שהתקיים בירושלים, בחנוכה תרפ"ז (1927): "אין ספק, כי גם חג החנוכה הזה, גם לו הגיעה עתה שעתו שיודבקו בו מאורעות כבירים וזעזועים שהתחוללו בעמנו". בהמשך דבריו השווה בין חנוכה לפסח: "חג הגאולה של יציאת-מצרים כבר תש כוחו בימי הנביאים... כל המאורעות הקשורים בגאולה יתקשרו בחג לאומי זה [חנוכה]".

תנועת העבודה היתה אז במיטבה ורוח החג היתה לא על הנס אלא על הגבורה. כשחיפשו המחנכים והכותבים גיבורים להזדהות, היו המכבים ובני מתתיהו, ובראשםיהודה, יעד מעולה. "הוציאו את אלוהים לפנסיה - אומרת דר' רינה חבלין, ראש החוג ליהדות במכללת אוהלו בקצרין - בשיר מי ימלל גבורות ישראל, למשל, המושיע הוא המכבי, אלוהים לא מופיע שם. ברוב השירים המדברים על הגבורה ועל מעשה המכבים, אין אלוהים". בשיר, אומרים ישנה ארץ, של שאול טשרניחובסקי, שנכתב ב- 1925, הוא שואל את רבי עקיבא"איפה הם הקדושים, איפה המכבי?" והתשובה שהוא שם בפי ר' עקיבא היא: "כל ישראל קדושים, אתה המכבי", שוב, אנחנו, לא הקב"ה, נביאיו ושופטיו. ובתוך האווירה הזו נבט אנו נושאים לפידים.

עצרת שבועות של בית ספר בורוכוב

על כתיבת השיר
"בכל שנה בחנוכה – המשיכה רות ג.ד. - היתה מוצגת הצגה באמפיתאטרון בשכונת בורוכוב, זה שקראו לו המכתש, בכל שנה אותה ההצגה. רק השחקנים השתנו כשהתחלפו הכיתות המשתתפות. יש תמונה בסוף ההצגה, כשנגמרת המלחמה, וכולם חוזרים למודיעין, לתמונה הזו נכתב השיר 'אנו נושאים לפידים' השנה, כנראה 1936" וכאמור, היתה כאן פזילה למשימה חשובה בהרבה. לנצח את "מכבי"!

הצגת חנוכה בבית ספר בורוכוב

את השיר כתב המחנך והמשורר אהרן זאב, שלימד אז בבית הספר ע"ש בורוכוב. כתיבת הלחן הופקדה בידיו של מרדכי זעירא. שני המחברים היו אנשי תנועה ציונית חילונית, תנועת העבודה.



אהרן זאב (בתמונה מטה) היה דמות נערצת, הוא נולד ב- 1900 בפולין וכבר שם עסק בחינוך ציוני. הוא נרדף על ידי הקומוניסטים, הסתתר וברח, ובגיל 25 עלה לארץ. תחילה לדגניה ואחר לתל-אביב. כל ימיו היה מחנך, נחשב למקים חיל החינוך בצה"ל והיה מפקדו הראשון. את השיר כתב על רקע האוירה שתוארה קודם, גם הלאומית וגם האישית.

אהרון זאב

אנו נושאים לפידים בלילות אפלים / זורחים השבילים מתחת רגלינו / ומי אשר לב לו הצמא לאור / ישא את עיניו וליבו אלינו לאור ויבוא // נס לא קרה לנו / פך שמן לא מצאנו / לעמק ירדנו / ההרה עלינו / מעינות האורות הגנוזים גילינו / נס לא קרה לנו / פך שמן לא מצאנו / בסלע חצבנו עד דם / ויהי אור //

כריכת הספר פרחי בר

ובעברית מדוברת: את הלפיד נושאים אנחנו בעצמנו, בלי עזרה מ"למעלה", ומי שרוצה להצטרף מוזמן כי אנחנו עצמנו, אנחנו האור. לא פחות. ואז באות שורות נועזות וחדות אפילו יותר. שלא כבימי החנוכה, לנו, לא קרה נס, ולנו לא הגיעה עזרה בדמות פך שמן מופלא, בעצמנו ירדנו עמקים ועלינו הרים וחצבנו בסלע ובמו ידינו יצרנו (וכאן בא המשפט הדרמטי ביותר) "ויהי אור!", אנחנו עשינו את מה שהקדוש ברוך הוא עשה. לא פחות.

אבל מסתבר שהשיר היה הרבה יותר ארוך
את השיר המושר הקדים חלק נוסף פחות מוכר. הוא מבוסס על ברכת הנרות, וגם בו השינויים מהמקור מלמדים על הרוח הכללית, זהו כאמור החלק הראשון של השיר והוא שנתן לשיר את שמו המקורי "הנס של הלב האמיץ": "הנרות הללו אנו מדליקים / על הניסים ועל הנפלאות / שבימים ההם ובזמן הזה / ניסים ונפלאות / שנעשו בידי אנוש / הנס של הלב האמיץ / הפלא של רוח האדם / זו אשר גברה על צבאות ממלכות גדולות / הֶאדירה דלים חיזקה מועטים / ותיתן להם ניצחון".

אהרן זאב לא מוכר בשירים מולחנים נוספים, אך ספר ילדים מוצלח הביא אותו לכל בית ילדים בישראל, זהו ספרו פרחי בר. ובכל זאת, יש שיר ממנו מבצבצות מילותיו של זאב. בשיר השכונה השורה "בעין חרוד טוב מאד" מקורה בשיר בשם זה שהתפרסם בפרחי בר: "בעין חרוד טוב מאד, אין שם כסף כלל..."

ונעבור לפרשנינו
כותב אורי הייטנר, מנהל מרכז יובלים במכללת תל-חי: "בשיר מעלה אהרן זאב על נס את המעשה הציוני החלוצי האקטיבי של עליה לארץ ישראל... להבדיל מן הפאסיביות החרדית של ישיבה בגולה וציפייה לגאולה נסית". אורי הוא מחנך, פובליציסט ובלוגר נמרץ. הוא מקפיד לומר "פאסיביות חרדית" ולא "דתית" שכן, הוא ממשיך: "טענתו של זאב, אינה רק טענת הציונות החילונית אלא גם הציונות הדתית". ואכן, עובדה, הציונות הדתית הצטרפה מהר מאד אל זו החילונית ולקחה חלק במעשה ישוב הארץ. כבר בקונגרס הראשון היו ציונים דתיים רבים, ב- 1902 הוקמה סיעת המזרחי, ומנהיגים כמו הרבנים עוזיאל, קלישר, מוהליבר וכמובן הרב קוק, לקחו חלק משמעותי בקריאה לעליה, בהנהגת הישוב ובהקמת המדינה. הבנה זאת מרככת מאד את הטענה כנגד השיר כאילו הוא אנטי דתי.

ומשהו על הלחן
אכן, הלחן הנמרץ שכתב מרדכי זעירא (בתמונה מטה), "עשה את העבודה", השיר נקלט הייטב והעלה את כבוד בית הספר ותנועת הפועלים בכלל.  הנה עוד משהו מענין הנקשרת ללחן ולהתייחסות המלחין אל המילים.
 

מרדכי זעירא

באורטוריה הדרמטית בריאת העולם בחר המלחין יוזף היידן לתאר את המילים "ויהי אור", באקורד רחב ופתוח של כל התזמורת והמקהלה, מלווה ברעמי תופים מחרישי אוזניים. האקורד היה האקורד הבסיסי ביותר, הראשוני ביותר בסולם, היה זה דו מז'ור. מענין לגלות שגם סשה ארגוב, כשהלחין את שירו "בראשית" (למילים של חיים חפר) בחר לתאר את הפיצוץ האטומי שלאחר הפקדת העולם בידי האדם, באותו אקורד, דו מז'ור. והנה, גם מרדכי זעירא, את סיומו של השיר, את המילים "ויהי אור", בחר להשמיע באותו אקורד הבסיסי דו מז'ור.

כמה מגלגולי השיר ושימושים בו
גם אם שויך השיר באופן טבעי לצד הציוני של המפה, הרי שהוא נקשר גם לתנועת העבודה. בגלל כותביו כמובן. כך היה גורלפם של שירים רבים משני צדי המפה. למרבה ההפתעה, בשנת תרצ"ח, 1938, לקח איש אצ"ל, ואחר כך לח"י, בנימין זרעוני, שני שירים דוקא מהליבה האידיאולוגית של תנועת העבודה, ואימצם לצידה הימני של המפה. השיר הראשון שכתב לו מילים חדשות היה "אנחנו שרים לך מולדת ואמא" של יעקב אורלנד ודוד זהבימאושיות "הנוער העובד" ותנועת העבודה. (במקום "שיר השירים לעמל" שכתב אורלנד, שר זרעוני, מאנשיו של יאיר שטרן: "שיר השירים לחייל"...). השיר השני שגייס זרעוני לשורותיו היה השיר בו אנו עוסקים הפעם, אנו נושאים לפידים. בגירסתו של זרעוני זה נשמע כך:"אנו עברים מרדנים, בלילות וימים, בקצב הלמות לבות חיילינו, נרקע חזון חרות".

טקס הדלקת המשואות בסיום יום הזכרון לחללי צהל ופתיחת יום העצמאות, הוא טקס כמעט קבוע. מנגינת אנו נושאים לפידים, (ללא המילים), מלווה אותו במרבית שנותיו. נראה שבשנים הראשונות לא היו הכל ערניים למילים המתריסות, כשהתעוררו המבקרים כבר היה הדבר למסורת וקשה היה לשנותה. בשנים האחרונות עולה מדי פעם שאלת שילוב השיר בטקס החשוב והמרכזי הזה, וגורמת לכעס, למתח ולתגובות מחאה. וכותב שורות אלה מצטרף לדעה שבטקס המרכזי ביום שבו אנו מחפשים את ליכוד הלבבות, אין לקחת שיר שנוי כל כך במחלוקת.

 

והנה אחת ההקלטות המוכרות ביותר והמושמעות ביותר במסיבות החג ובטקסים. מבצעת מקהלת גברים "לא מזוהה". כך היא מוגדרת גם באתר "זמרשת" ומי שיודע משהו על המקהלה, מוזמן לכתוב.

חג שמח!

בית ספר בורוכוב