מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

אני ממשיך לשיר

בבית האחרון של השיר, "אני ממשיך לשיר", כתב נחום היימן: "כמו שיר בלי מנגינה, כמו מנגינה בלי שיר", ואולי זהו לב הסיפור הזה. כי כאן, בפעם ה(כמעט) ראשונה, אחראי נחצ'ה גם על המנגינה וגם על השיר, כלומר, כאן כתב גם את המילים.

אך נתחיל מההתחלה. כי משהו מהמיוחד כל כך בנחצ'ה, משהו שנקשר גם לשיר הזה, סומן בחייו כבר בתחילתם. ממש בהתחלה. 

כשנולד נחום היימן בריגה אשר בלטביה, בשנת 1934,  (6 במאי ליתר דיוק), כבר העכירו ענני המלחמה את שמי אירופה. כפי שאנחנו יודעים הייטב, מרבית עמנו לא הבחין בהם, אך, כפי שיסופר בהמשך, אבא של נחצ'ה, הבחין ואפילו פעל בהתאם לצו לבו.

היכולת הזו, לזהות הזדמנות, לקלוט בחושים היכן הכיוון הנכון, ולפעול, יעברו לנחצ'ה. עד יומו האחרון, יקרו לו דברים שאנחנו שומעכים עליהם רק בסיפורים. הם פשוט יקרו לו. 

דוגמאות?

הנה כמה. כשהמוסיקאי הצרפתי מישל לגרן מגיע לעמק, עם מי יפגישו אותו?. כשהזמר העולמי דויד בואי יורד לקנות עיתון בקיוסק הלונדוני השכונתי, מי מגיע בדיוק באותו הרגע לקנות אף הוא עיתון? כשהכוריאוגרף הענק, לינדזי קמפ, הולך למרכול שמתחת לדירתו, מי מגיע בדיוק באותו הרגע לקנות מעדן חלב? כשהפסנתרן הצ'ליאני הגולה, קרלוס מירנדה מנגן לו בפאב, מי יבוא לשתות איתו בירה? ועל הפגישה עם ננה מושקורי כבר סיפרתי אצל פרנס בגל"צ, ראו קישור. נכון. לכל השאלות אותה התשובה. וכפי שכבר נאמר, לנחצ'ה הקטן מישראל הדברים האלה פשוט קרו. אדם יכול לעמול חודשים ארוכים בארגון פגישה עם דמות שתפתח לו דלתות לעתיד, נחצ'ה פשוט פוגש בו במכולת. 

ננה מושקורי

משהו מסוג זה קרה לנחצ'ה. גם כשכתב את "אני ממשיך לשיר", וגם כשעלה לארץ. הנה הסיפור המפתיע, כפי ששמעתיו ממש ממנו (בתוספת פרטים שליקטתי ממקורות אחרים להם סיפר את הסיפור).

חיים היימן, קרא הייטב את המפה. לאחר עליית הנאצים ב-1933 הבין שהפור נפל והחל לפעול לעזיבת לטביה. אבא שלו, היה רב חובל על שוברת קרח (לדברי נחצ'ה: "הגדולה ביותר בים הבלטי"), וחבר של אביו, רב חובל שבדי, השיט אותם ב-1936 לשבדיה. לאחר זמן קצר עלו על אוניה לדרום אפריקה. אחרי כשנתיים שם, החליטו לעבור לארצות הברית. אוניתם הפליגה צפונה, עברה את תעלת סואץ ועגנה לתדלוק בחיפה. מתי? כמו תמיד אצל נחצ'ה, הגורל בחר את המועד. 1 בספטמבר 1939. כשהגיעה הידיעה על פרוץ מלחמת העולם, הודיע אבא חיים: "יורדים כאן!" אמא התנגדה, אך ללא הועיל. המשפחה ירדה אל חוף חיפה, האוניה יצאה בלעדיהם ו... טובעה במייצר גיברלטר על ידי אוניה גרמנית. 

נחזור ל"אני ממשיך לשיר"

כאמור, לא רק לי סיפר נחצ'ה על כתיבת השיר. הוא אהב סיפורים כאלה, ראיין עשרות יוצרים על כתיבתם, אסף את קורותיהם, פרסם אותם (את פרס ישראל קיבל גם על שימור הזמר העברי, לא רק עבור כתיבתו שלו). כך נהג גם עם שיריו, שאת עלילות כתיבתם חזר והשמיע מעל במות שונות. הנה הסיפור המפתיע על השיר ה(כמעט) ראשון שנחצ'ה כתב לו גם מילים, כפי שסופר לשגיא בן נון במעריב: "קודם כתבתי את המנגינה לשיר שיצאה מאוד יפה, התחלתי לחפש מישהו שיכתוב מילים, אני מדפדף בספר טלפונים ונזכר שאהוד מנור כבר מת ונתן יונתן כבר מת. שש וחצי בערב, על כביש גהה, אני בדרך חזרה מאולפן טלוויזיה הביתה לפתח תקווה. פתאום, על הגשר, כל המילים באו לי לראש במכה. אני עוצר את האוטו, מאה מכוניות אחרי, מוציא נייר ועיפרון ומתחיל לכתוב". 

אני ממשיך לשיר - תקליט

אתם הבנתם את זה? כפי שנאמר, הולך אחרי צו לבו ושיקפצו כולם. הענין הוא שאם זה היה קורה לכם או לי, כבר מזמן היינו חוטפים מכות, או סתם דו"ח משוטר תנועה. אצל נחצ'ה זה תמיד התגלגל אחרת. זה התחיל דוקא באופן הצפוי, שוטר אכן הגיע, אך במקום לחסל את המטרד (כפי שהיה עושה לכם או לי), שאל מה הענין וכשהבין שמישהו כאן כותב שיר (נחצ'ה נשבע בצנעה לא אופיינית שהשוטר לא זיהה אותו), כיוון את התנועה ונתן לו לסיים. וכשסיים, לא ביקש הנחות, לא תירץ תירוצים אלא הציע לשוטר את רשיון הנהיגה שלו כדי שיכתוב לו דו"ח. השוטר ענה: "הרבה משוגעים פגשתי בחיי, אבל אחד כמוך עדיין לא. עוף לי מהעיניים'". 

היי... אבל זה לא השיר הראשון שנחצ'ה כתב לו מילים!

חדי העין הבחינו שהקפדתי לכתוב ש"אני ממשיך לשיר" הוא כמעט השיר הראשון לו כתב נחצ'ה גם את המילים. היתה לו בדיחה קבועה שחזר וסיפר במשך שנים, שהשיר היחיד שלו כתב גם את המילים הוא "פוגה קטנה". זוכרים את המילים? נכון. "דה בה דה בה דה בה דבה...". זהו. אבל, הנה גילוי. בעת שירותו הצבאי - כך סיפר לי - היה נגן אקורדיון וגם ערך תוכן לטקסים צבאיים. זה היה כנראה ב-1953 כשנשלח לקחת חלק בטקס העליה לקרקע של היאחזות הנח"ל עין גדי. שם כתב שיר, מילים ומנגינה, עד היום אין גאוותו עליו, הדגיש. שמו: "גדיים ישכנו חצרך". את התוים רשמה עבורו חיילת צעירה שהצטרפה ליחידת התרבותניקים שלו. שמה של החיילת, נעמי ספיר. לימים, נכון, נעמי שמר. נחצ'ה קרא באזני את השיר כשגלי צחוק, על חשבון מילותיו שלו, מלוים את קריאתו. הוא ביקש שלא אצטט את השיר ואני מכבד בקשתו. (האמת? השיר קבור בהקלטת שיחה ישנה שאינני מצליח לשחזר).

השיר יוצא לאור

השמעת הבכורה של השיר היתה בשנת 2006 בסרט "אדמה משוגעת", של הבמאי והתסריטאי דרור שאול, (זה שהביא לנו גם את "מבצע סבתא" הזכור לטוב מאד). בנוסף לפס הקול שנכתב על ידי צוף פילוסוף ועדי רנרט, שולבו בו גם כמה שירים, אחד מהם היה "אני ממשיך לשיר" המבצע הראשון היה, שי אביבי.

הנה הוא שי אביבי בסרט אדמה משוגעת

כ-10 שנים אחר כך, ב-2016, זמן קצר לפני פטירתו, הוציא נחצ'ה תקליטור ששמו כשם השיר, "אני ממשיך לשיר". נכללו בו 22 שירים חדשים שכתב כמה שנים קודם לכן והוא מתקרב לגיל 80. לא יאומן. רשימת המבצעים כוללת בין השאר את אילנית, ישראל גוריון, מיטל טרבלסי את בתו, סי היימן, ועוד מישהו, שם מפתיע, כזה שלא הכרנו כזמר. היה זה נחצ'ה עצמו. שביצע בתקליטור שלושה שירים וגם את השיר הזה. 

הנה השיר בביצוע נחום היימן עצמו,  בליווי תמונות שערך אספן ההקלטות והסרטים השקדן, התחקירן ומנחה השירה, שמוליק צבי:

ממש בימים בהם נכתבות שורות אלה, אלול תשע"ח, קיץ 2018, מפרסמת סי היימן תקליטור שלם משירי אביה. זהו חלק ממסע גדול, שעולה גם כמופע, להנצחת שיריו וסיפוריהם: "שירים מבית אבא". 

הנה בפרסום כמעט ראשון, ועוד טרם צאת התקליטור השלם, "אני ממשיך לשיר" בביצוע משותף של סי היימן ואלעד שודלר, שותפה למסע.

מבקש לסגור מעגל ולהביא עוד ביצוע אחד לסיום, ביצוע שיחזיר אותנו ללידתו של נחצ'ה, שבה התחלתי כאן את הסיפור. ממש בשעה בה "שוחררה" לתקשורת בארץ הקלטת השיר, היו סי היימן ואלעד שודלר איתנו, בריגה אשר בלטביה. ה"איתנו" הזה כולל קבוצה של "טיול סיפור ושיר" בהדרכתנו, תחיה תמרי ואני ואיתנו מדריכה מקומית נהדרת בשם סבטלנה. היינו ממש ליד הבית שזה עתה גילינו שבו נולד אביה של סי, אני סיפרתי שם על לידתו של נחצ'ה ועל לידת השיר, והם שרו לנו. כן, בדיוק את השיר הזה.

גביש עם סי היימן ואלעד שודלר

ההקלטה במכשיר בייתי, המכוניות הרעישו ברקע, הצילום (של נערה בשם יעל ניידיס) מטלפון ידני, אך ההתרגשות ותחושת המעמד המיוחד, עוברות הייטב. מעל ראשם של סי ואלעד תוכלו להבחין מדי פעם בשלט כחול ועליו הכתובת: רחוב אלכסנדרה סאקה 33.

ומילה אחרונה - בפינה שלי בתוכנית ערב שבת של שמעון פרנס בגל"צ, סיפרתי באותו השבוע, על כתיבת השיר ועל הביצוע המיוחד ששמענו ליד הבית. הנה הקלטת הפינה כשברקע תמונות מביקורנו בריגה ומהטקס שקיימנו ליד הבית.

משפחת היימן