מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

''את חכי לי'' - מעגלים נסגרים (ומיד נפתחים חדשים)

סיפורו של השיר הזה כל כך מדהים עד שנדמה שזהו הסיפור של החיים שלנו, של הארץ הזו, של ההישרדות, של התקוה. הסיפור הולך מעגלים מעגלים, ומדי פעם מעגל כלשהו נסגר. קשה לי להחליט מהיכן להתחיל. הפרטים מתפלפלים, מתגלגלים, ומתבלבלים. 


ותחילה, המלחין דוקא

על דמותו של מלחין השיר, שלמה דרורי למדתי לראשונה מיעל שלו. שוחחתי איתה על השיר "הורה נהלל" (שמגיע לו סיפור-רון נפרד) והיא שלחה אותי אליו על מנת שאאמין שהיא, היא הנערה עליה נכתב: "היא היתה יופי של ילדה". ממנה ומדרורי למדתי גם על דמותו האגדית של המשורר והמלחין צבי בן-יוסף. וכאן מעגל קטן ראשון. דרורי עזר לבן יוסף לכתוב את הורה נהלל, בן יוסף קיבל את דרורי ללהקת הגדודים העבריים בצבא הבריטי ועזר לפרסומו של "את חכי לי". אבל נחכה עוד רגע עם השלב הזה כי זה קורה קצת יותר מאוחר.

"ישבתי על שובר הגלים בחיפה - סיפר לי שלמה דרורי בן ה-89 - וקראתי בספר שירים שלקונסטנטין סימונוב בתרגומו הנפלא של שלונסקי והלחנתי את השיר". השנה, 1944, דרורי כבר גויס לצבא הבריטי, את זה אנחנו יודעים גם מהשיר "הורה נהלל", וחיכה לצאת לאירופה לקחת חלק בסיום מלחמת העולם. פרט לקול בריטון נהדר, לא היה לו כל קשר לשירה, ודאי לא לכתיבה. אבל, "כתוצאה מכתיבת השיר ופרסומו, התחלתי לשיר. תחילה במסגרת הפלוגה, אחר כך הגדוד, ואז גם ביחידות אחרות. השיר היה ביטוי של אותה התקופה. חייל שנמצא רחוק מהבית מתגעגע לבחורה שהיא אולי וירטואלית אבל המחשבות נותנות לו כח להתגבר".

על כתיבת המילים מוסיף ולודיה לייקין: "השיר נכתב ב- 1941 והוקדש לאהובתו של סימונוב, ולנטינה סרובה, אלמנתו של טייס במלחמת האזרחים בספרד. רק בפברואר 42 פורסם השיר, סימונוב לא רצה לפרסם כי זה היה אישי מדי." 

דרורי התגייס, הגיע לבנגזי ו"נחטף" על ידי אליהו גולדנברג (כן, האבא של דודו טופז) ללהקה הראשונה של מגוייסי ארץ ישראל, "מעין-זה", שגם עליה לא נרחיב הפעם את הדיבור כי אי אפשר הכל בבת אחת. מנהלה המוסיקלי של הלהקה היה... צבי בן-יוסף. לא נורא, התסבוכת רק מתחילה.
 

 

מעגל שני

ברשותכם נחזור קצת אחורה. דרורי הגיע לארץ עם אחיו, מלחמת העולם ניתקה אותם מאמם שנותרה באוסטריה. אביו נאסר על ידי הנאצים ומאוחר יותר נרצח. הוא התגייס לצבא הבריטי, כתב את שירו ושניהם (הוא והשיר) הלכו והתפרסמו. הלהקה עשתה חייל: "הרעיון של בן-יוסף התגשם - התלהב דרורי -  להופיע בכל המזרח התיכון" במסעותיה הגיעה הלהקה גם לאיטליה. הופעה גדולה נועדה להתקיים באולם האופרה הגדול בעיר בארי. כמה דקות לפני שהחל הקונצרט, הלהקה התכוננה לעליה לבמה, נשמעה דפיקה בדלת: "נכנס קפטן בריטי ושואל, דויטשר? כן, עניתי, זה היה שמי המקורי". לפי מראה פניו הבנו מיד שמשהו משמעותי קרה, יצאתי אחריו ושתי בנות מהלהקה הצטרפו אלינו, למקרה שיצטרכו לתמוך בי". הבריטי לקח אותם לחדר צדדי, פתח את הדלת, נשא ידו בתנועה רחבה ואמר: "אמא שלך כאן...".


ניקח נשימה

אימו של שלמה דרורי, כך נודע לו מאוחר יותר, ברחה מאוסטריה ליוגוסלביה, משם לאיטליה, הוחבאה כנזירה, עברה את הקוים לצד האמריקאי, שם החלה לחפש בגלוי אחר בניה. "בערב יום כיפור הגיעה לבית הכנסת ברומא, מצאה קצין אמריקאי ובדמעות ביקשה את עזרתו". וולודיה לייקין, חוקר זמר רוסי וזמר-נגן בזכות עצמו מתאר: "זה היה באוקטובר  1944 ברומא, קצין אמריקאי בא לבית כנסת להתפלל, ראה אישה בוכה, התחילולשוחח, בעלה נרצח מול עיניה בניה נעלמו, מהר מאד גילו שהקצין הוא אחיין של בעלה". כאמור, לו היה זה סרט היינו אומרים, מלודרמה סכרינית.

את ההמשך סיפר לי שלמה דרורי: "הוא החליט לאמץ את אמא אבל היא ביקשה רק דבר אחד, שיעזור לה למצוא אותנו". בחיפושיו גילה הדוד ג'ורג', כך כונה במשפחה, שבנה שר בלהקה ושהלהקה מגיעה להופיע בבית האופרה בעיר בארי. "באותו הבוקר, בא הדוד ג'ורג', אל אמא, הזמין אותה לעלות על הג'יפ הצבאי שלו ואמר לה: 'היום תגלי את בנך האובד ותראי שהוא זמר'".
                                              

הדוד הקפטן ג'ורג' מימין, לידו האם וביניהם דרורי
הדוד הקפטן ג'ורג' מימין, לידו האם וביניהם דרורי
 

סוף דבר

עד כאן סיפורו של מלחין השיר, ומי ששר אותו לראשונה, שלמה דרורי. עוד הוסיף לי דרורי שכאשר שביקר בארץ אלכסיי קירילוביץ' סימונוב, בנו של מחבר השיר, אמר לו שבעולם הולחנו כבר 20 לחנים למילותיו של אביו (אליהו הכהן טוען שהמספר הוא 25 !). ולדבריו, אמר לו הבן, שהלחן שלו הוא היפה ביותר. ואז הוסיף: "עד יומה האחרון סירבה אימי להשלים עם אמירתי שהשיר עוסק באהבת החייל לאהובתו ששמרה על התקווה. בשבילה, היה זה תמיד שיר על אהבת אם שחיכתה לבנה והאמינה שתמצאנו".

ב- 28.8.2010, זמן קצר לאחר שיחתנו נפטר שלמה דרורי בשיבה טובה והוא בן 89.

 

סוף דבר (מס' 2) ומעגלים נוספים 

חודש לפני כתיבת שורות אלה, שמעתי שוב את הסיפור הזה והפעם מפיו של ולודיה לייקין, זמר ומספר סיפורי זמר רוסיים. מה שאני עושה לזמר העברי, ולודיה עושה לזמר הרוסי. הוא הופיע בפני ותיקי הקיבוץ שלי, קיבוץ יפתח, ביניהם גם גרשון קסטל, מי שסייע לו לעלות לארץ בראשית שנות ה-80 במסגרת פרויקט בית ראשון במולדת

גרשון הוא סיפור בפני עצמו. אף הוא הגיע לארץ כעולה, מאיטליה, וכל חייו שזורים בעליה. היה מיוזמי ומקימי פרויקט בית ראשון במולדת עטור הפרסים וההוקרה ועשה רבות לקליטת גלי העליה של שנות התשעים. גרשון סייע בקליטת משפחת לייקין בקיבוץ מנרה, ובהמשך שיתפו השניים פעולה, הפעם במסגרת הסוכנות היהודית כשולודיה פעיל עליה בעצמו שאף יצא כשליח עליה למוסקבה.

גרשון היה גאה בחניכו העומד על הבמה ומספר ושר בעברית רהוטה, אך כשהגיע לסיפור "את חכי לי", גאתה התרגשותו עוד יותר ולא יכול היה לעצור בעדה: "אני הייתי שם - נופף ידיו בהתרגשות - אני הייתי בקונצרט הזה בבארי. הייתי אז ילד איטלקי, בקבוצת הכשרה לקראת עליה ארצה. באנו יחד לראות להקה מארץ ישראל".

 

ביצועים וסיפורים

בתוכנית שרתי לך ארצי, בהנחיית דן אלמגור ששודרה ב-1975, סיפר שלמה דרורי חלקים מהסיפור שסופרו עד כה. כאן תוכלו לצפות בדרורי מספר את הסיפור ואף שר את השיר.

 

ועכשיו לביצוע הקלאסי המרגש של אריק לביא:


 

ועוד ביצוע אחד, מיוחד ובהפתעה

ולודיה לייקין נפגש עם שלמה דרורי בביתו שבערד, שמע ממנו שוב את הסיפור, הצטלם איתו ואז הפתיע אותו. שר לו את השיר אבל החזיר אותו למכורתו. לרוסיה. "כן - מתלהב ולודיה - אפשר לשיר את השיר המקורי, ברוסית, עם המנגינה של דרורי. זאת אפילו שדרורי כלל לא הכיר את השיר ברוסית, ולא כיוון את המנגינה כך שתתאים למילים המקוריות. ככה זה כששלונסקי מתרגם".

הנה תמונת דרורי ולייקין, ואחריה הקלטת השיר המקורי ברוסית, עם הלחן של דרורי.

ולודיה לייקין נפגש עם שלמה דרורי

והנה הסיפור בגירסה נוספת. הפעם כפי שסיפרתי אותו בפינה שלי בתוכנית ערב השבת של שמעון פרנס בגל"צ.

 

שלמה דרורי בלהקת הגדודים העבריים