גן השקמים

...אז הבינו שיש בעיה. שמשהו צריך לקרות. לא רק צוותים קטנים שיעברו ביחידות, צריך להקים להקה. הראשון שאמר את זה היה האלוף.
איזו להקה? מתי זה היה? מי האלוף? הנה הסיפור.

על ראשית להקת פיקוד מרכז
להקות היו תמיד הרבה יותר מאשר כייף, הווי, עידוד, הן היו גם יצוג, מאבקי כוח, אגו. וכך קרה גם עם הלהקה הזו. להקת פיקוד מרכז של שנת 1953. בזמן ההוא כולם עדין שרו והיללו את "אם הלהקות הצבאיות" הצ'יזבטרון (שהוקמה במלחמת השחרור והמשיכה כלהקה אזרחית עד 1950), בשדה הזמר שלטה ללא עוררין להקת הנח"ל והנה ב-1952 הוקמה להקה בפיקוד דרום והתחרות התלהטה.

מפקד פיקוד המרכז היה צבי איילון. איש רב פעלים שכבר אז, ב-1953, היו מאחריו שירות ב"הגנה" (כולל פציעה בקרב) , פיקוד על אזור הצפון בתקופת טרם מלחמת השחרור, סגן הרמטכ"ל בזמן המלחמה (כשחלק מהזמן מילא בפועל את תפקיד הרמטכ"ל עקב מחלתו של יעקב דורי) ועוד ועוד. ב-1953 התמנה למפקד פיקוד המרכז ומיד התמודד עם התחרות הזו ועם השאלה "למה לנו אין להקה".

אז איילון החליט להקים להקה וקרא ליצחק יצחקי, "קצין הסברה והשכלה" של הפיקוד (מה שמאד בקרוב ייקרא בצה"ל, "קצין חינוך"). בשנה הראשונה זה לא כל כך הלך. בתוכנית השניה כבר היה להם להיט.

איילון גייס את יצחקי שגייס את גדעון שמר כבמאי ואת יוחנן זראי כמנהל מוסיקלי והשניים גייסו את... נשותיהם, גדעון גייס את נעמי שתכתוב שירים, ויוחנן את, ריקה, שתלמד את השירים. אבל את שמות השתיים לא תראו בפרסומים. מושיק טימור איש הרדיו הותיק, שהיה חבר בלהקה, מספר: "זראי היה המנהל המוסיקלי, אבל זראי היה עולה חדש מהונגריה ולא ידע טוב עברית, והתנאי שלו לעבוד עם הלהקה היה שריקה תהיה המדריכה הקולית" (ראיון איתי 13.3.2024). גם את נעמי שמר לא תמצאו במסמכי המידע על אודות הלהקה, למרות שהיא דוקא כן כתובה שם. כלומר? היא לא העזה לחתום בשמה, אז היא מופיעה באחד משמות הבמה שלה, ש.כרמל. הלחנים לתמלילים שכתבה היו של זראי. (כך נכתב לתוכנית  הבאה השיר "רב האור והתכלת וכולי בהם טובלת היום...")

הערות לתמונות שלמעלה - גדעון שמר חי תקופה קצרה בקבוצת כנרת במקביל פחות או יותר לתקופה בה עבד עם להקת פקמ"ז. בתמונה (הנדירה, ותודה לללי שמר) הוא לוקח מגש מחדר האוכל בדרכו, ל"חדר" שלו ושל נעמי. תמונת ריקה ויוחנן, מאותן שנים, צולמה ע"י משה פרידן, כאשר ביקרו בארץ נציגי תוכנית הטלויזיה של אד סליבן, לחפש כשרונות. והם מצאו.

הצגה כף קוף אחד
יצחק יצחקי היה איש של ערכים, של תוכן. הוא רצה להתמודד עם הלהקות האחרות, אבל להציג משהו אחר. בתוכניה שממנה מצטט שמואליק טסלר בספרו "שירים במדים" (מאוספו של מושיק טימור) נכתב לחייל הצופה: "משימתנו להביא בפניך בידור קליל בעל רמה גבוהה, ומעורר מחשבה... ההומור המתורבת, הפזמון השוטף, הלחן הערב וחן הנעורים - הם נשקנו". כמה חינוכי, כמה דידקטי, פוליטרוקי. אין ספק שידו של יצחקי היתה במסמך הזה. 

יצחקי כל כך רצה להביא משהו אחר, שונה מכל הלהקות, אז פנה לכיוון התיאטרון. הלהקה שלו תעלה הצגה. הצגה ממש. מושיק טימור זוכר: "היה לו אפילו חלום שיהיו לנו כמה הצגות ברפרטואר ונעלה כל פעם הצגה אחרת". (ראיון איתי 14.3.2024). הוא פנה לסופר משה שמיר שכתב "מחזמר הומוריסטי בעל מוסר השכל" (כהגדרת טסלר בספרו). מוסר ההשכל חייב היה להיות חינוכי וערכי. כל פרט במופע הזה היה "חינוכי", "דידקטי", "מטעם". הרקע לסיפור הוא אליפות צה"ל, לא בכושר גופני, לא בקליעה למטרה, אלא תחרות ב... שחמט. חיילת וחייל בורחים מהתחרות, אבל אל דאגה, הם לא ילכו לאיזה מועדון לילה, או לסינימה, הם הולכים לענין חינוכי מאד. הם מקוים להשתתף בהקלטת תוכנית הרדיו המצליחה "תיבת נח". אבל הם מאחרים ולא נכנסים לאולם ואז בזמנם הפנוי, יצאו לטייל. היכן? הנה הגענו לשיר המפתח בתוכנית. הזוג מטייל אל גן השקמים. כמה תרבותי וערכי.

ומספר לי יואל רפל, ששירת תחת כנפיו של איצ'ה גולן, קצין החינוך האגדי של הנח"ל ואחר כך עבד גם עם להקת פקמ"ז: "השיר נכתב על השקמים שבין גן מאיר לבית ז'בוטינסקי ברח' קינג ג'ורג' בתל-אביב. כך סיפר לי יצחק יצחקי עצמו".

גן השקמים
הלהקה לא הקליטה אף שיר (תקליט ראשון של להקת פקמ"ז יצא רק ב-1957) וכך לא נשארה עדות לאף אחד משיריה. מי שהנציחה את השיר המוביל (וגם את השקמים עצמם), היתה אותה מדריכה קולית, ריקה זראי. יחד עם בעלה הקליטו תקליט משיריו ובו גם השיר הזה. הנה ההקלטה הראשונה של גן השקמים.

תעלול מהווי הלהקה
אז נכון, גן השקמים היה ללהיט, אבל רק ארבע שנים לאחר שהלהקה שרה אותו. מאחר וכאמור, הלהקה לא הקליטה, רוב השירים נשכחו כליל. התחושה שהלהקה לא ממריאה וששיריה לא מוכרים היתה נחלתם של חבריה כבר בזמן אמת. מעליהם, ריחפה להקת הנח"ל שמנהליה הצליחו לגייס יוצרים ותקציבים, והביאו הקלטות שהציבור התמוגג עליהן, והפקמ"זים ראו וקינאו. חלק מהתסכול נבע מכך שבאין מספיק כותבים מקצועיים, כתב חלק גדול מהתמלילים... קצין החינוך בעצמו. על תעלול שביצעו חברי הלהקה סיפר לי מושיק טימור.

"היו לנו טענות אליו. להקת הנח"ל, כל שיר היה שלאגר, ואותנו אף אחד לא שר. לילה אחד נסענו מהפיקוד ברמלה, עצרנו ליד הבית שלו והתחלנו לשיר מתחת לחלון: "שן שן בני ונום... לה לה לה..." (השערה שלי, מדובר ב'שיר ערש לחייל' שכתבו יצחק יצחקי ומיכאל רון ובוצע בתוכנית הבאה של הלהקה שגם בה השתתף מושיק טימור). גמרנו לשיר ואמרנו לנהג 'סע למחנה'. למחרת היינו במחנה פיקוד מרכז ברמלה. ופתאום בא יצחקי ואומר לי, 'אסוף את הלהקה'. התישבנו במשרדו, וכך אמר: 'אתם אומרים שהשירים שלכם לא פופולריים. אני רוצה לספר לכם מה קרה אתמול בלילה כשחטיבה גדולה עברה בשירה ברחובות רמלה, ואיזה שיר הם שרו? האם הם שרו הורה היאחזות? לא. הם שרו "הילי, לולי בן". אז עכשיו תדעו שגם השירים שלנו פופולאריים".

השיר אחרי 70 שנה
בעת שנכתבות שורות אלה (אביב 2024) חוגג השיר "גן השקמים", 70 שנים. בזמן הזה לא נשכח, ולא ירד מרשימות ההשמעה בתחנות השונות, מבוצע בלי סוף במועדוני הזמר, ועל ידי זמרים רבים. באקו"ם רשומים 104 ביצועים של השיר הזה. יוזכרו כאן אריק סיני, מרגלית צנעני, איתן מסורי, גבי ברלין, הכל עובר חביבי, וכן ביצועים כליים של תזמורת סימפונית, עוזי רוזנבלט באקורדיון, אילןו אשד בחצוצרה ועוד ועוד ועוד. בהחלא אחד השירים המצליחים ביותר בהיסטוריה שלנו.

אחד הביצועים המוכרים ביותר לשיר הוא של אריק סיני. הנה הוא בערוץ הראשון (לא מצאתי עוד פרטים על ההקלטה, אך אפשר לראות שמלווה אותו דני רובס עם המון שערות וזקן). וסליחה על הצילום המטושטש...

ביצוע קולי שאני מאד אוהב הוא של "הכל עובר חביבי" מתקליטה "שירים" שיצא ב-1982