הביתה באה עת לחזור

רק במקרה הם היו שם, שניהם, למרות שבזמנים אחרים. אהוד מנור וירדנה ארזי. למזלם הם יצאו משם בלא פגע, אבל שריטה נשארה. וממנה נולד השיר. 

שריטה בלבנון
"אנשים לא יודעים אבל גם אהוד היה שם" -  נרגשת עפרה פוקס-מנור אלמנתו של אהוד מנור, כאילו לא עברו מאז יותר מארבעים שנה. (ראיון איתי 13.11.24). זה היה במלחמת לבנון, בימים שעוד לא ידעו שיקראו לה הראשונה: "גם אהוד עבר טראומה, הוא היה סרן בהנדסה קרבית, אבל במקרה הזה הם הגיעו ככתבים של קול ישראל. הוא בא עם הקבוצה על ג'יפ פתוח, עם רובים, ללבנון לגבול, ירו לו מעל הראש. כל אחד עם הסיפור שלו". ואחרי זמן קצר הגיעה אליו ירדנה ארזי עם הסיפור שלה. 

בפודקאסט "שיר אחד" של כאן 11, (בעריכת מאיה קוסובר ובהגשה ועריכה של ניר גורלי, מיום 25.12.2023) סופר על יצירת "הביתה". הנה כמה מהדברים שנאמרו שם.
"ירדנה: מתנהלת מלחמה, ברור שאני צריכה להופיע לחיילים שם [...] נחתנו בדאמור, ומיד העלו אותנו על ג'יפים, ונתנו לי שכפ"צ וקסדה, ויוצאים לטייל. התחלנו לעלות להרי השוף. גברי מזור: זה היה נדיר. זמרים לא הגיעו לשם. היא היתה הזמרת הראשונה. זה היה מאד מסוכן. ניר גורלי: הם עברו ליד טנק, חייל שעמד לצידו נופף ביד. ירדנה: אני אומרת לו 'הוא אמר לנו לעצור', אז הסגן אלוף אומר לי, 'לא הוא לא אמר לנו לעצור הוא עשה לך שלום'. ניר גורלי: למרות האזהרה הם נכנסו לוילה [...] כשהם יצאו מהוילה הם שמעו פתאום פיצוץ. ירדנה: מסתבר שהוילה הזו היתה ממולכדת [...] אנחנו מתכוננים לעוד הופעה ומתווכחים מי ישב מקדימה, בעודנו מתווכחים נחת פגז על הכביש שלפנינו [...] ואני מוצאת את עצמי כועסת מאד". 
וכך הגיעה ירדנה ארזי לאהוד מנור, סיפרה על החוויה שעברה ואמרה לו: "אהוד אתה חייב לכתוב לי שיר על מה קורה שם".

כאן נכנס לתמונה מלחין השיר, יאיר קלינגר. שאלתי אותו (ראיון איתי 12.11.2024) איך התגלגל הלחן שלו לאהוד מנור? יאיר קלינגר: כמו הרבה שירים אחרים, דרך השושבינות של גברי מזור שהיה מבקר אצלי די הרבה, גם בצרפת. הוא היה מקורב לאמנים שעבדתי איתם, לרוחמה, לסקסטה, וגם לירדנה. לא מעט שירים שכתבתי בצרפת הוא שׂם ידו עליהם והיה השדכן". גברי מזור הוא מנהלה האישי של ירדנה ארזי ויד רבה לו בהצלחותיה.

הקשר הצרפתי
הקשר לצרפת שנזכר בדברי יאיר קלינגר משמעותי כאן, מאחר והשיר נכתב בצרפת. 

ב- 1971, נסע קלינגר לפריז להופיע עם להקת כרמון, במהלך השהות שם יצר היכרויות עם אנשי מוסיקה בעיר. בתום ההופעות עם כרמון, צירף אליו את אשתו ונשאר בפריז 11 שנים.  בצרפת עבד עם זמרים מוכרים כמו ג'ו דסאן, הקומפניון דה לה שנסון, ריקה זראי ניקול ריו וגם עם סלבי ורטן, הזמרת הגדולה והמצליחה, (היא שהעלתה בזמנו אל מרכז הבמה העולמית גם את מייק בראנט). אחד השירים שכתב לסלבי ורטן היה מניאנה. זו אחת המנגינות שהשמיע יאיר קלינגר לגברי מזור ושאותה בחר לתת לאהוד מנור.

הנה השיר Maniana Tomorrow  המקור המוסיקלי של "הביתה".

הביתה יצא לאור בשנת 1984, עם המילים של אהוד מנור, שנכתבו ללחן שכתב בצרפת יאיר קלינגר ובביצועה של היוזמת של השיר ירדנה ארזי.

עוֹד שָׁנָה חָלְפָה, עוֹד שֵׁנָה טְרוּפָה
עֲשָׂבִים שׁוֹטִים עָלוּ בַּשְּׁבִיל וּבַגַּן
רוּחַ נֶאֱנַח, אֶת הַתְּרִיס פָּתַח
וּמַכֶּה בַּקִּיר הַיָּשָׁן כְּמוֹ קוֹרֵא

הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, בָּאָה עֵת לַחֲזֹר
מִן הֶהָרִים מִשְּׂדוֹת זָרִים
הַיּוֹם דּוֹעֵךְ וְאֵין סִימָן
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, טֶרֶם רֶדֶת אוֹר
לֵילוֹת קָרִים לֵילוֹת מָרִים
קְרֵבִים עַכְשָׁו לְכָאן

עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר מִתְפַּלֶּלֶת לִשְׁלוֹמְךָ
שְׁבוּיָה בַּאֲזִקֵּי פְּחָדִים אֲנִי שׁוֹמַעַת צְעָדִים
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה כִּי עוֹד לֹא נִתָּן
כָּל מָה שֶׁהֻבְטַח לָנוּ מִזְּמַן
 

דברים ממשיכים לקרות לשיר
השיר התקבל מיד בסערה. מצד אחד הצלחה גדולה, ומצד שני ביקורות קשות על המחאה המובעת בו. המשפט: "באה עת לחזור משדות זרים" התקבל כקריאה לצאת מלבנון וזאת כבר ב-1983. השיר העלה את ירדנה ארזי למעמד בכיר בשדה הזמר, שתי זכיות ב"זמרת השנה", פרס כינור דוד ותארים נוספים.

עם השנים, נשאר השיר בצמרת ההשמעות ולא במעט לאור המצב הבטחוני שנתן בכל פעם לשיר משמעויות עדכניות. יאיר קלינגר: "הטקסט כאילו נכתב היום. המציאות שלנו עוברת שינויים קטנים אבל תמיד ישנה סיטואציה של חיילם שנופלים וחיילים שבויים, ורון ארד, וגלעד שליט. הסיפור של החטופים הוא משהו של המלחמה הארורה הזאת, אבל הסיטואציה של לקרוא את המילה 'הביתה' זו תופעה שמתאימה לכל התקופות". (ראיון איתי 12.11.24)

בשנת 2003, פנתה ירדנה ארזי לאהוד מנור ואמרה שאחרי 20 שנה היא מבקשת שיוסיף לשיר בית עדכני, עכשוי. (פודקאסט שיר אחד 25.12.23) הנה הבית הנוסף:
הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת הַשָּׁנִים קוֹטְפוֹת
וַאֲנַחְנוּ לֹא מָצָאנוּ עוֹד מְנוּחָה
דּוֹר הוֹלֵךְ וּבָא הַלֶּחִי רְטוּבָה
וּבוֹכָהּ דִּמְעָה מְלוּחָה כְּמוֹ קוֹרֵאת

הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, בָּאָה עֵת לַחֲזֹר
מִסּוֹף דְּרָכִים מֵרִיב אַחִים
אֶל תּוֹךְ אוֹתוֹ מָקוֹם בַּלֵּב
טֶרֶם רֶדֶת אוֹר
אֶל חֲלוֹמוֹת לְלֹא חוֹמוֹת
אֶל לַיְלָה בְּלִי כְּאֵב

עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר מִתְפַּלֶּלֶת לִשְׁלוֹמֵךְ
שִׁמְרִי שִׁמְרִי אַרְצִי שֶׁלִּי
שִׁבְרֵי חֲלוֹם יִשְׂרְאֵלִי
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה כִּי עוֹד לֹא נִתָּן
כָּל מָה שֶׁהֻבְטַח לָנוּ מִזְּמַן

חדי העין אולי הבחינו, שבגירסה הראשונה נכתב "מתפללת לִשְלומְךָ", פניה לחייל שלה, לחבר, לבעל, ובבית הנוסף נכתב "מתפללת לִשְלוֹמֵךְ", הפעם זו פניה בלשון נקבה, הפניה היא למדינה "שִׁמְרִי שִׁמְרִי אַרְצִי שֶׁלִּי, שִׁבְרֵי חֲלוֹם יִשְׂרְאֵלִי"

הנה השיר על שני בתיו:

ולאחר פרוץ חרבות ברזל
עפרה פוקס-מנור: "מה שקורה עם השיר הוא לא פחות ממדהים. אני מופיעה בערבי סיפורים ושירים על אהוד ותמיד בשיר הזה בוכים. בעיקר בשנה האחרונה". יאיר קלינגר: "אתה לא מבין מה קורה עם השיר הזה. הוא נעשה המנון המלחמה. המנון החטופים. אני מקבל אינסוף הקלטות מהעולם, מכל מיני גופים שעושים את ההקלטות האלה, והטקסט כאילו נכתב היום". המדהים הוא שכל ההקלטות המגיעות מהעולם מושרות בעברית: "לא קיבלתי אף הקלטה בשפה זרה. אחת המרגשות ביותר היתה מלהקה במלאווי, שרים במבטא אפריקאי כבד, אבל בעברית".

כשיאיר סיפר לי על שירה בגוון אפריקאי, נזכרתי מיד בהרכב א-קפלה (ללא ליווי) שכבר שמעתי אותו בעבר. עפרה מנור שלחה לי קישור להקלטה וראיתי שהעלה אותה ליוטיוב בחור מישראל. מקיבוץ זיקים. התקשרתי לידידי מתוכניותיו של שמעון פרנס ברדיו, חיים קוזניץ שגר בקיבוץ הזה. הוא קישר אותי עם דני נקש עובד מטע האבוקדו של הקיבוץ שסיפר לי על כמה עובדי חקלאות זרים שהגיעו אליהם ממלאווי. אחד מהם Hope (כן, תקוה) סיפר לי ששגריר מלאווי בישראל קיבל את השיר והעביר אותו ללהקה בארצו. הופ נתן לי את הנייד של אחד מחברי הלהקה ששמו Precious Phiri, התקשרתי אליו. ממנו למדתי שהלהקה נקראת ACA for Him. א-קפלה למענו. "למען אלהים?" שאלתי את פרישיוס: "כן. אנחנו קשורים לכנסיה של אוהבי ישראל". מאחר והשיחה התנהלה בווטסאפ, לא ידעתי איפה נמצא בן שיחי, לתדהמתי סיפר לי שהוא מדבר איתי מכאן. מישראל. בדיוק עכשיו (אמצע נובמבר 2024) הם נמצאים בישראל.  הגיעו לארץ לחודש ומלאים בהופעות. (אם אצליח להגיע לאחת מהן, אשתף את קוראי המכתב העתי בחוויותי).

הנה השיר הביתה בביצוע ACA for Him

הביצוע הגדול ביותר
חדי האוזן (והעין) שמו אולי לב, שבשורה הראשונה שרה הלהקה "עוד שעה חלפה" במקום "עוד שנה חלפה" כפי שנכתב במקור. ליתר בטחון הסולן גם מראה על השעון שבידו. ההבדל הזה מביא אותנו להקלטה הגדולה ביותר של השיר הזה. הגדולה ביותר שבוצעה אי פעם בארץ. אלף משתתפים. נגנים קלאסיים, נגני רוק, זמרים ובני משפחות החטופים.

גם עפרה מנור וגם יאיר קלינגר הזכירו בשיחותי עמם את ההתרגשות העצומה שהשרתה עליהם ההקלטה הזו. 

היוזמת והמפיקה היא טליה ירום. ב"ישראל היום" סיפרה לדורון פרידמן: "הרעיון להפקת הפרויקט עלה מתוך הכאב. זמן קצר לאחר תחילת המלחמה החלטתי שאני חייבת ליצור משהו עם אור מאוד גדול שיחמם את כל הלבבות שקפאו. החזון שהיה לי בראש היה לתת למוזיקה, שהיא שפה בינלאומית, לדבר. החלטתי להפיק את 'קונצרט מולדת' ולהביא אלף מוזיקאים לאמפי בקיסריה - שהוא סמל לתרבות הישראלת ולארץ ישראל היפה. הוצאתי את עצמי למילואים של חודשיים, אספתי צוות מופלא מתעשיית האירועים והמוזיקה, פרסמתי קול קורא ברשתות וכולם נרתמו בהתנדבות מלאה". 
אתן לצילום הביצוע הענק הזה לדבר בשם עצמו. אוסיף רק שהמנהל המוסיקלי הוא ערן מיטלמן, את התזמור לעשרות כלי התזמורת כתב רון קליין. הסרט נוצר על ידי שילה גלאי ודני קסון.

אחד הרגעים המרגשים בביצוע, הוא שילוב שורה מתוך המנוננו הלאומי, "התקוה". הברקה של מיטלמן.

ומה באשר לתיקון האות האחת ממה שכתב אהוד מנור? למה עוד שעה במקום עוד שנה? עפרה פוקס-מנור: "ההקלטה הענקית נעשתה בדתמבר 2023. חודשיים לאחר פרוץ המלחמה. היינו בטוחים שעוד כמה שעות הכל יגמר, ומה פתאום נשיר 'עוד שנה חלפה'? ותראה מה קרה לנו. מה היה מאמין שתחלןף שנה והשינוי הזה היה מיותר".

משהו אישי
בכל פעם (אבל ממש בכל פעם), שאני שומע את השיר, או שרק אומרים לי את השם "הביתה", אני נזכר באבא שלי, ישעיהו, יושב בכלא הלבנוני בעת מלחמת השחרור, ובבית, במושבה חדרה, אמא שלו יושבת מול מקלט הרדיו, מחכה לתוכנית "שירים כבקשתך" כי היא יודעת שגם היום, כמו בכל שבוע, מישהו יבקש לשמוע את השיר "הביתה" ששרה שושנה דמארי.  וכשזה מגיע (ואז, זה תמיד הגיע) היא שרה עם הזמרת ודומעת ומחכה לבנה שישוב הביתה. כמו המשפחות המחכות היום ליקיריהן.

אבל בעצם, יש הבדל בין המאזינים. אחרי החודש חודשיים הראשונים, כשהתבהרה התמונה,  הסבתא שלי ידעה בבירור שבנה יחזור. והיום...