הורה האחזות בפארק הירקון
מעשה בטירון שאך התגייס לצבא, באחת החופשות הלך לראות הופעה של להקה צבאית התייאש ממראה עיניו וממשמע אזניו והחליט... להקים בעצמו להקה טובה יותר. הלך אל קצין החינוך של הנח"ל והציע את עצמו כ... מפקד הלהקה. למרבה הפלא (ולמירב שמחתנו), הצעתו התקבלה. כן, כך הוקמה להקת הנח"ל.
השנה, 1950, הטירון הוא גיורא מנור, שעד גיוסו כבר הספיק לשחק בתיאטרון הקאמרי ואפילו בהצגה המיתולוגית, הוא הלך בשדות. שמואליק טסלר מביא בספרו שירים במדים את דברי גיורא מנור על גיוס המשתתפים: "היו לי מרגלים וכך הגעתי אל יוסי בנאי, גאולה גיל, ודובי זלצר (שלא הסכים תחילה להצטרף ללהקה כי רצה להיות מפקד טנק)".
הלהקה החלה דרכה כלהקת תיאטרון, לאחר שתי תכניות שנראו לצוות (ולקהל...) כבדות מדי, יצרו היזמים הצעירים תכנית של מערכונים קלים ומשם בעצם התפתח דגם ההופעות של כל הלהקות הצבאיות, בתכנית שעלתה מיד לאחר מכן (הרביעית במנין הכללי של להקת הנח"ל) בוצע לראשונה השיר הורה האחזות.
שמה של התכנית הרביעית היה "טעות לעולם חוזרת", היא עלתה לראשונה ב- 1953, בערב יום העצמאות החמישי של מדינת ישראל, גם במרכזה עמד סיפור מסגרת ובו מגיע להאחזות הנח"ל דוד מאמריקה, הסתובבותו בהיאחזות יוצר מצבים קומיים.
ההקלטה הראשונה של השיר שיצאה לקהל הרחב היתה בתקליט הראשון של להקת הנח"ל, שיצא לאור ב- 1956 ובו מבחר משירי הלהקות עד אז.
וכאן תמונה מהביצוע המקורי של השיר על ידי להקת 1953 (אף היא מספרו של שמואליק טסלר, שירים במדים). בין השאר נראית שניה משמאל יונה עטרי, לידה מוסתרת דרורה חבקין.
המנהל המוסיקלי היה דובי זלצר שגם הלחין את השיר.
השיר עוסק במהותו של הנח"ל, יחידה צבאית המשלבת בשרותה את עבודת האדמה. צרוף מאד יחודי ישראלי, שיש בו מעצם הוויתו ניגודיות ומכאן, גם מקום לבדיחות. העגבניה על הכידון, הטנק רתום לפרד, סיירת תות, החייל קם לזרוע, והחקלאי קולע אל המטרה, ועוד ועוד.
השיר מגיע לכוורת
השיר, הורה האחזות, האריך ימים. מיד עם צאתו זכה להצלחה גדולה ולהקות נח"ל רבות ממחזורים מאוחרים, שבו וביצעו אותו. בקיץ 1973, כמה ימים לפני מלחמת יום כיפור, התקיים בגני התערוכה כנס ותיקי להקת הנח"ל, והיה ברור שגם שיר זה יזכה לביצוע. מצד שני, היתה אז להקה אחת צעירה, חדשה ורעננה שכמעט כולה מיוצאי הנח"ל, והיא בדרכה גבוה, גבוה, והיה ברור שתקבל שיר באירוע. מספר דני סנדרסון (בראיון ליואב קוטנר): "מכיוון שרובנו יוצאי להקת הנח"ל, חיפשנו שיר נח"לאי. מאד אהבנו את השיר, את המנגינה, וגם את הטקסט התמים השייך לתקופה שונה מאד. היה בזה אתגר לעבד אותו. בכוורת היתה אווירה של השתטות. קיבלנו שיר מוכן ונתנו לו את הטוויסט".
אין ספק שהטוויסט הזה, הוא שנתן לשיר את חיי הנצח. רבים רבים מהמאזינים שלא זכו לשמוע את השיר בביצוע המקורי, בטוחים שהוא שייך ללהקת כוורת, יש אף שיחסו לסנדרסון את כתיבת השיר.
מרגש לשמוע את הורה האחזות שאת מילותיו כתב יחיאל מוהר, ליד שיר אחר של להקת כוורת, שעור מולדת, שאת מילותיו כתב בנו, עלי מוהר. שירו של הבן "מתכתב" עם אביו, אבא מוהר כתב שהטנק רתום לפרד, והחייל חקלאי, הבן מוהר כתב שהפטישים מנגנים והמחרשות רנות.
ומילה אישית
ביולי 1973 סיימתי קורס צבאי ארוך, מתיש ותובעני, במסיבת הסיום שארגנו החבר'ה, ניגשו אלי שניים ואמרו "ראינו להקה שאתה חייב לראות. משהו בדיוק בשבילך". מי יכול היה לדמיין שכעבור שלושה חודשים אראה את הלהקה, ויהיה זה בעיצומה של מלחמה קשה ועצובה. כן, כוורת הגיעו אלינו לבסיס, יחד עם להקת הנחל הסדירה של אותה השנה.
ובאמת זה היה בדיוק בשבילי. אני זוכר שהיה נהדר, אבל מכל מה ששרו אז, אני זוכר רק שיר אחד, עברו ארבעים שנה לך תזכור. אני זוכר הייטב את הלם המפגש עם הפרשנות הפרועה, הבועטת. עם ניעור האבק מהשיר הזה, הורה האחזות, שהיה איקון של עשרים שנה אחורה. מאז ראיתי את הלהקה כמה וכמה פעמים, ועדיין זה אחד המלהיבים שבשיריה.
בשבוע שעבר ראיתי אותם שוב. יחד עם אשתי שהכרתי אז באותו הבסיס ועם בנותינו שהן כבר מבוגרות ממה שהיינו אנחנו אז באותה הופעה. אומרים שזו היתה הפעם האחרונה. זה היה מאד מאד מרגש. גם בגלל הזכרון ההוא.
ביצועים
וכעת לביצועים מיוחדים וראשון, המקור. להקת הנח"ל בתוכניתה הרביעית בתקליט הראשון שהוציאה להקת הנח"ל בשנת 1956:
ועכשיו לביצוע של להקת כוורת מאותו מפגש ותיקי להקות הנח"ל ב- 1973
עדיין לא יצא סרטון רשמי של סדרת ההופעות האחרונות בבריכת הסולטן ובפארק הירקון (הרשת מלאה צילומי חובבים ברמה בלתי אפשרית...). מה שכן מצאתי הוא סרטון קצרצר, 43 שניות, של האנימציה שליוותה את השיר. האנימטורית, אנסטסיה ארד, עשתה עבודה נפלאה, והעלתה אותה לרשת, אז גם תודה וגם הוקרה. הנה האנימציה.
שווה!!!