מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

היש עוד פלמחניק כמו דודו

אם היה צורך בהוכחה למשמעות הרבה שיש אצלנו לסיפורי השירים, ולשאלות כמו, על מי ועל מה נכתבו, הנה בא השיר הזה וסיפק אותה. גם בסיפור-רון הנוכחי יסופר, לא רק על נסיבות כתיבת השיר, אלא גם על ההתלבטויות, על מה ועל מי נכתב. 

התנצלות קטנה, הסיפור מורכב, אף ארוך במקצת. מי שיתעייפו מוזמנים/ות לדלג ולעבור לפסקת הסיכום שבסוף. (אין בחינה על החומר הנלמד, והמחבר גם לא יעלב...)

אז הנה הסיפור.

השיר
השיר "דודו", מאת חיים חפר ואלכסנדר אוריה בוסקוביץ', מספר על פלמחניק בשם זה, שעובר את כל המסלול המוכר של הכשרה בקיבוץ, קומזיצים, סחיבות מהלול, הורדת מעפילים, ובסיום, השתתפות בקרב ונפילה בו. חפר עצמו הכיר מצוין את הסביבה עליה כתב. הוא עצמו היה חבר בהכשרת פלמ"ח, הכשרת דפנה, הכיר את האוירה ואת האזור ואפילו כפי שנראה בהמשך, הכיר את דודו. למרות זאת, אין בשיר ציוני מקום וזמן ותיאור גיבורו של השיר כללי למדי. גם שמו של הלוחם הוא שם נפוץ מאד שרבים היו כמוהו בפלמ"ח. עם זאת, מאז נפילתו של דוד-דודו צ'רקסקי, נקשר השיר בתודעה הציבורית לדמותו ולקרב נבי יושע שבו נפל. 

חיים חפר שכתב את המילים, מוכר וידוע כמשורר הפלמ"ח והעשורים הראשונים של המדינה ולא כאן המקום להרחיב בו, מלחין השיר, בוסקוביץ', מוכר פחות. הוא ידוע יותר לחובבי המוסיקה האמנותית. המוסיקה הקלאסית. נולד בהונגריה, כתב יצירות להרכבים שונים ולתזמורת סימפונית, בעקבות יצירה שכתב, הוזמן בשנת 1938 ארצה והחליט להישאר. "כך ניצלו חיי" אמר לא פעם. "דודו" הוא המצליח והידוע מבין שיריו. עוד מוכרים מפרי עטו, "הורה אגדתי", "עיט על שדותינו", "שיר המים" ("השמעת איך בנגב...").

 

דודו - מילים: חיים חפר, לחן: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'

הָעֶרֶב יוֹרֵד עֲלֵי אֹפֶק בּוֹעֵר
רוּחוֹת בַּצַּמֶּרֶת הִרְטִיטוּ
וְאָנוּ סָבִיב לַמְּדוּרָה נְסַפֵּר
עַל אִישׁ הַפַּלְמָ"ח וּשְׁמוֹ דּוּדוּ

אִתָּנוּ הָלַךְ בַּמַּסָּע הַמְּפָרֵךְ
אִתָּנוּ סִיֵּר הוּא בַּגְּבוּל
בַּקוּמְזִיץ הָיָה מְזַמֵּר וְעוֹד אֵיךְ
אִתָּנוּ סָחַב מִן הַלּוּל

הַגִּישׁוּ פִינְגָּ'אן וְהַגִּידוּ
הֲיֵשׁ עוֹד פַּלְמַחְ'נִיק כְּמוֹ דּוּדוּ

הָיְתָה לוֹ בְּלוֹרִית מְקֻרְזֶלֶת שֵׁעָר
הָיְתָה לוֹ בַּת צְחוֹק בָּעֵינַיִם
וְעֵת הִקִּיפוּהוּ בָּנוֹת עַד צַוָּאר
צָחַק הוּא עַד לֵב הַשָּׁמַיִם

אַךְ "לֵיל הוֹרָדָה" מִן הַלֵּב לֹא יַחְלֹף
עֵת עֹגֶן בַּחֹשֶׁךְ חָרַק
הוּא יֶלֶד נָשָׂא מִן הַיָּם אֶל הַחוֹף
לִטֵּף אֶת לֶחְיוֹ וְשָׁתַק

חָשְׁבוּ אָז הַחֶבְרֶ'ה, אָבוּד הוּא
לְאָן הִתְגַּלְגַּלְתָּ יַא דּוּדוּ

וְהִנֵּה הַ"זֶּקְס" בָּא בְּעֶרֶב אֶחָד
זָרַח אָז יָרֵחַ שֶׁל קַיִץ
וְדוּדוּ חִבֵּק אֶת הַסְּטֶן שֶׁבַּיָּד
וְחֶרֶשׁ יָצָאנוּ בַּלַּיִל

עִם שַׁחַר הֵבֵאנוּ אוֹתוֹ מִן הַקְּרָב
הַבְּרוֹשׁ צַמַּרְתּוֹ אַט הִרְכִּין
רַק מִי שֶׁשָּׁכַל אֶת הַטּוֹב בְּרֵעָיו
אוֹתָנוּ יוּכַל לְהָבִין

רֵעַי, נָא אִמְרוּ וְהַגִּידוּ
הַעוֹד מְחַיֵּךְ הוּא שָׁם, דּוּדוּ

 

 

 

 

מה זה "זֶקְס"?
חפר שתל ברבים משיריו מונחים משפת היומיום של הפלמ"ח, "ג'לניט", "פרבלום", "סטן", "סליקר", ועוד ועוד, בשיר הזה, נראה לי שיש רק מילה אחת שדורשת הסבר. שאלתי את ישעיהו-שייקה גביש, הפלמ"חאי הנצחי, יו"ר עמותת דור הפלמ"ח, מה זה "זקס"? ענה לי, מפקדו של הגדוד הראשון: "זקס זה סוד!", ולא יסף.  שאלתי גם את הישעיהו גביש השני, אבא שלי, והוא הרחיב קצת: "זקס זו הודעה סודית על יציאה לפעולה. כשהיה מגיע הג'יפ עם השליח ממפקדת הגדוד, היינו אומרים אחד לשני בשקט, 'הגיע זקס'". אמוץ שורק הביא גירסה נוספת, על פיה, היו שליחי פלמ"ח שהעבירו ידיעות והוראות יציאה לקרב, על אופנוע SACHS, אוסטרי. מכאן האמירה שהזקס הגיע. גיטה גביש, אשתו של שייקה, סיפקה עוד הסבר: "זקס ביידיש זה שש, והיו אומרים 'שששששששששששש', כלומר שיש לשמור את זה בשקט".

על פי הסבר נוסף (שאיני זוכר מי נתן לי אותו), הביטוי הגיע מפולין. מדי המשטרה הפולנית היו רכוסים מלפנים בשישה כפתורי כסף. כפי שבארה"ב כונו השוטרים "כחולים" על שם צבע מדיהם, כך כונו השוטרים הפולנים "זקס", על שם ששת הכפתורים. כשהיו עבריינים, או חברי מחתרת, רוצים להזהיר את חבריהם מפני שוטר מתקרב, מכריזים, "זקס!".  

קרב נבי יושע
חודש לפני הכרזת העצמאות, ב- 15 באפריל 1948, פינו הבריטים את מצודת נבי יושע ומסרוה לערבים. המצודה החולשת על הדרך לישובי מערב אצבע הגליל, איימה לנתקם והיה ברור שיש לכבוש אותה. ואכן, יגאל נתן את ההוראה. (בקיבוץ שלי, יפתח, לא אומרים 'יגאל אלון' מספיק 'יגאל', אגב במלעיל, וכולם מבינים). שלושה קרבות התקיימו על המצודה ונפלו בהם כ"ח לוחמים, 22 מהם בקרב השני, שבו היה דודו מפקד הכוח הפורץ ובו נפל.

במשך שנות דור היה ברור לכל שהשיר נכתב ישירות על הקרב הזה ועל הדוּדוּ הזה. אך בשנת 1998, בגל הכתבות ההיסטוריות לרגל יובל המדינה, פורסמה כתבה שערערה על המידע הזה.

חפר מעלה סימני שאלה
ב- 22.1.1998, פרסמה העיתונאית רונית יהל, במקומון "על הצפון", של ישובי המועצה האזורית הגליל העליון, כתבה ששמה "הקרב הזה נדון מראש לכשלון". בראיון מפתיע, שהעלה תגובות רבות ואפילו כעסים, אמר חפר דברים שערערו את כל מה שידענו על השיר עד אז: "במקור השיר נכתב כשדודו היה בחיים, בלי קשר אליו. כתבתי אותו ב- 1946, למחזה 'הוא הלך בשדות' שהוצג בקאמרי, על בסיס דמותו של אורי, גיבור הספר". וממשיכה רונית יהל: "כשהשיר התחיל להתפרסם, דודו כבר היה בעיצומם של קרבות מלחמת השחרור. אחרי מותו אימצו חבריו את השיר הפכו אותו לשיר זכרון שלו ומאוחר יותר עשה זאת כל עם ישראל". וחותם המחבר: "דודו היה חבר טוב שלי".

בשיחות טלפוניות ובפגישה שקיימתי עם חיים חפר בביתו (שנת 2005), חזר על הדברים, אישר אותם ואף הוסיף: "כן. כתבתי את השיר שנה וחצי לפני נפילת דודו. זה שיר על פלמחניק טיפוסי עם שם פלמחניק טיפוסי, לא על מישהו מסוים. הכרנו היטב, דודו שמע את השיר ולא כעס על שלגיבור נתתי את שמו".

הוא הלך בשדות והענינים מתבלבלים
כיצד התגלגלת יא דודו, להצגה הוא הלך בשדות? יש כמה חידות שגרמו לאי הבנות בדרכו של השיר להיות שיר קאנוני, ולהיותו מזוהה עם דודו צ'רקסקי: מתי נוצרה ההצגה? איך נכתב השיר עבורה? מדוע בסופו של דבר לא שולב בה? מתי כן שולב? ענין הזמנים הזה חשוב להבנת יחוס השיר לדודו.

 ב-1947 יצא לאור הספר "הוא הלך בשדות", מאת משה שמיר. הספר כבש לו מיד מקום של כבוד בספרות הישראלית החדשה של סופרי דור תש"ח. הוא זכה בפרס אוסישקין, כשנה אחר כך כבר עלה כהצגה וב-1967 הופק כסרט.

אולם, הפתעה... השיר לא בוצע באף אחת מהצגות "הוא הלך בשדות" בגלגולן הראשון. ואז, הפתעה שניה... כעבור 9 שנים, ב-1957, עלתה הפקה חדשה של "הוא הלך בשדות", אף היא של הקאמרי, ושם, צץ לפתע השיר. מה קרה? 

סיפר לי יורם אמיר, מנהל ארכיון התיאטרון הקאמרי: "יוסף מילוא עמד בפני ביקורת על כך שתיאטרון עברי כמו הקאמרי, מעלה רק הצגות מהקלסיקה העולמית ואין הפקות מקוריות. הוא סיפר זאת בסרטם של איתמר וורדה וכסלר "מאז ועד היום", שהוקרן ב-1994, במסגרת תערוכה לציון 50 שנים לקאמרי". וכך סיפר יוסף מילוא על יצירת המחזה "הוא הלך בשדות": "בעיתון 'על המשמר' כתב משה שמיר פיליטונים קטנים, קראתי אותם והם מאוד מצאו חן בעיני, הם היו צברים כאלה, מחוספסים ומאוד אוטנטיים, חיפשתי את כתובתו, מצאתי, וביקרתי אותו בביתו. שאלתי אותו אם היה רוצה לכתוב מחזה ישראלי? משה היה מאוד מופתע, זה לא עלה על דעתו, הוא אמר לי: 'אתה יודע מה, אני כותב כרגע רומן בשם הוא הלך בשדות שכבר נמצא בדפוס, אני חושב שאולי שזה מתאים'... קראתי את הספר בלילה אחד והבאתי למשה תכנית כתובה, 'שלד' על דף עם הוראות איך לבנות את המחזה". וכך, החלה העבודה על ההצגה. עוד לפני שיצא הספר לאור.

הודות ליורם אמיר אני מחזיק בידי (בהתרגשות!) גם את תמליל המחזה המקורי של "הוא הלך בשדות". זוהי הגירסה המעודכנת ביותר של ההפקה הראשונה. כפי שכבר נרמז, השיר לא בוצע בה וגם בתמליל הזה לא מופיע השיר. רמז אולי נותר בעמוד האחרון בו נכתב "תמונת האזכרה: השירה גוברת". האם השירה הזו היתה של השיר "דודו"?

כחלק מהעבודה על המחזה החדש, החליט מילוא (עוד לא מצאתי את ההתכתבויות שלו בענין) לשלב בהצגה שיר מקורי. בשיחות שקיימתי עם שחקניות הקאמרי, חנה מרון וזהרירה חריפאי (21.1.2014), וכן עם מרים בוסקוביץ, אלמנתו של המלחין (9.6.2015), סיפרו שלושתן, שמילוא אכן הזמין את השיר אצל חפר, והוא היה זה שבחר בבוסקוביץ כמלחין והוא זה שמסר לו אותן. באותה השיחה, שנערכה ביוזמת עידו קהת, מנהל מוזיאון "הרעות", סיפרה לנו מרים בוסקוביץ', שמילוא הרגיש שהשיר כבד מדי, וגנז אותו. זה היה כנראה קרוב מאד לבכורה. עד כמה קרוב לבכורה היה ניפוי השיר מההצגה, ניתן ללמוד מהעובדה, שבתוכניה, מופיע השיר במלואו. נראה שכאשר בוטל ביצוע השיר, כבר היתה התוכניה מודפסת.

הנה צילום השיר בתוכניה.

עדות של לוחם
אמנון בן יהודה שנפצע אנושות בקרב נבי יושע, והשתקם, כתב אלי (20.4.2024): "דודו היה מ״מ שלי כשחזרתי לגליל מקורס מ״כ בדליה, בתחילת חודש אפריל 1948[...] אני אומר לך, בלי כל צל של ספק, שכולנו ידענו שהשיר לא נכתב ישירות עבור הדודו שלנו. כשהשיר הופיע, והסיפור של דודו שלנו יצא לאור, זה נראה 'טבעי' לחבר את שניהם, וכולנו קיבלנו את זה ברצון. זה רק מבטא את הערצה שהיתה לנו לדוד. כבודו במקומו מונח".

אז איך בכל זאת התפרסם השיר ואף שולב לבסוף בהצגה?
קבלו סטיה קלה מהמסלול, משעול חבוי בעלילה, סיפור משני, לכאורה ללא קשר ובכל זאת קשור מאד.
לקראת יציאת הבריטים, התחילו לעשות כאן סדר בבלגאן, לְמַסֵּד, לארגן, להקים מדינה. זה כלל המון ענינים טכניים, ארגוניים, וזה הגיע גם לתחומי התרבות בצבא והקימו את המחת"ר, כלומר, מחלקת התרבות. בשטח פעלו אז בלי תיאום כמה להקות צבאיות, הצ'יזבטרון, החישטרון, להקת כרמלי, ועוד כמה להקות קטנות. המחת"ר רצה לשלוט במצב, לארגן יצוג הולם, והפתרון בא בדמות "הלהקה הצבאית הארצית". כל זמרי הלהקות צורפו ללהקה אחת. בספר "הצ'יזבטרון אם הלהקות הצבאיות" מתוארת הלהקה כהצלחה.

אך למרות ההצלחה, לאט לאט התחילו החבר'ה לברוח הביתה ולחזור לכורי מחצבתם, ללהקות המקוריות. כשראה זאת חפר הוא פנה ישירות למי שהיה עד לא מזמן מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, וביקש שגם הצ'יזבטרון יחזור לפעול. אלון אישר וזמרי הלהקה החלו מתלקטים בחזרה. בהתחלה זה הסתדר איכשהו, אולם כש"ערקו" לצ'יזבטרון גם שלמה בר שביט והאקורדיוניסט אליקום שפירא, העלה הדבר את כעסו של שרגא פרידמן, במאי הלהקה הארצית. הסיפור מופיע בספרו של שמואליק טסלר, "שירים במדים", שם הוא מצטט את שלמה בר שביט: "אז חפר אמר לו [לשרגא פרידמן], אתה יודע מה? תעזוב את שלמה'לה בר שביט ואת אליקום שפירא ותמורת השתיקה שלך תקבל שיר חדש". והשיר החדש שנתן חפר ללהקה הארצית היה... "דודו".

כלומר - מחת"ר החלה במרץ 1948. הלהקה הצבאית הארצית הוקמה באפריל 1948. נראה שלפני שדודו נפל, כבר היה השיר בידי הלהקה. בתוכניתה השניה של הלהקה הארצית, שנקראה "אין ספק", בוצע השיר "דודו", זכה להצלחה והגיע לציבור הרחב. 

לסיכום
ב-1946 היה שמיר בעיצומה של כתיבת הספר "הוא הלך בשדות". באותה השנה החל לעבוד עם מילוא על המחזת הספר. כבר ב-46 פנה מילוא לחפר שיכתוב את השיר. הספר פורסם ב-47 ונראה שעוד באותה השנה החלו החזרות להצגה. הבכורה היתה ב-31 במאי 1948. ימים ספורים קודם לכן הוציא מילוא את השיר מההצגה. הכל מסתדר עם אמירתו של חפר, שאת השיר כתב כבר ב-46, וכמו שהגדיר זאת: "שנה וחצי לפני נפילתו של דודו צ'רקסקי". 

בהמשך 1948 התפרסם השיר בביצוע הלהקה הארצית (לא מצאתי הקלטה), הוא נקלט בציבור וזכה לאהבה והערכה, שולב בטקסי זיכרון וקיבל מעמד קאנוני. בשנת 1957, הכיר בכך גם הבמאי יוסף מילוא, והחזיר את השיר למחזה. מאז, בכל ההפקות, מבוצע גם השיר "דודו".

 

מפגש עם המשפחה
אחד הטיולים המזמרים שהדרכתי, באזור מצודת כ"ח, כשסיפרתי את מה שאמר חפר, קם מירכתי האוטובוס איש שלא הכרתי ואמר בערך כך: "עד כאן היית בסדר, אבל השיר הזה כן נכתב על דודו". שאלתי מי האיש והוא ענה: "חגי צ'רקסקי. אח של דודו".

ניתן לשער את התדהמה שאחזה בי ובכל משתתפי הטיול. גם בגלל קריאת התגר על מה שאמרתי וגם מעצם הפגישה באח של דודו האגדי. דבריו של חפר עוררו את כעסה של משפחת צ'רקסקי והעובדה שאני מצטט את הדברים פגעה בהם. לאחר הטיול נפגשנו ושוחחנו. "זכרונו של חפר בגד בו" אמר חגי. הוא סיפר שחפר נתן למשפחה עותק של השיר, חתום ומוקדש לדודו וניתן להבין ממנו שהשיר נכתב על אודות דודו. 
להשלמת התמונה יש לומר שאכן, זכרונו של חפר בגד בו לא אחת. במקרים רבים טעה בנוגע לשירים שהוא עצמו כתב (בין השאר עם כותב שורות אלה). עם זאת, נראה לי, שהדף עם מילות השיר, שנתן חפר למשפחה, נשא הקדשה בדיעבד. חפר הקדיש את השיר לזכרו של דודו רק לאחר שנכתב.

במוזיאון הרעות
במוזיאון "הרעות" במצודת כ"ח, מוצג לוח עם מילות השיר "דודו" והכיתוב: "חיים חפר ידידו כתב עליו שיר מרטיט 'דודו'".

אוצר המוזיאון, היועץ ההיסטורי של התצוגה, הוא דר' מרדכי נאור. לאורך שנים אני עומד בקשר קרוב עם מרדכי נאור, פעמים רבות דיברנו על השיר והאירועים שהביאו לכתיבתו, כולל סיפור ההצגה והזמנת השיר עוד בטרם נפל דודו. בטקס חנוכת המוזיאון, אפריל 2014, שאלתי אותו מדוע כתב את העובדה הזו על לוח המידע, בעוד הוא מודע לעובדות השונות. נאור ענה "אין ספק שהציבור קושר את דמותו של דודו לזו שבשיר, והחלטתי שלא לגעת בסוגיה". כעבור 10 שנים, אפריל 2024 בעת הכנת הדברים המתפרסמים כאן, שאלתי אותו שוב את אותה השאלה. נאור המשיך את אמירתו של חגי צ'רקסקי "זכרונו של חפר בגד בו". בשיחה אמר לי: "חפר טעה כל כך הרבה פעמים, כל כך הרבה פעמים אמר דברים סותרים, שהחלטתי להשאיר כך את המידע".

ביצועים לשיר
לא מצאתי ביצוע של השיר בהצגות שך הקאמרי. אבל הנה ביצוע מהצגה, בבית הספר למשחק, בית צבי. קריצת עין מספקת לי ההיסטוריה, כשאני מוצא שבמאית ההפקה היא, איה שבא. איה היא בתה של זהרירה חריפאי, מקבוצת המייסדים של הקיבוץ שלי, יפתח, הקרוב כל כך למקום נפילתו של דודו. ולא רק זאת אלא שזהרירה, אימה של איה שבא, שיחקה בהצגה המקורית של "הוא הלך בשדות"...

והנה עוד כמה ביצועים מתוך מבחר גדול.
"שלושת המיתרים" שרים "דודו".

ביצוע מוכר ואהוב של השיר מפיו של אריק אינשטיין בתקליטו "ארץ ישראל הישנה והטובה".

 

ועוד סיכום קטן והתיחסות לאמירה שהוצגה בפתח הדברים. הציבור מעניק חשיבות עצומה לשאלה על מה ועל מי נכתב שיר. מדוע זוכרים את חנה סנש יותר מאשר את חביבה רייק? מדוע קיבוץ עין גדי מוכר יותר מקיבוץ מצפה שלם? מדוע יואל משה סלומון ידוע יותר מיהודה ראב? כולם מאותה הסיבה שדודו צ'רקסקי מוכר יותר מאשר יזהר ערמוני, גיבור קרב נבי יושע, בעל אות "גיבור ישראל" . המודעוּת לכל אלה התעצמה בזכות שיר. 

היש עוד פלמחניק כמו דודו