הפרח בגני

השיר "הפרח בגני" היה פורץ דרך מכל כיוון שנסתכל עליו. במישור האישי זה השיר שסלל את דרכו של זוהר ארגוב אל הקהל הרחב, עד אז היה זמר מצליח אבל בתחום ה"קסטות", "התחנה המרכזית". השיר קידם מאד את אביהו מדינה, למרות שהוא כבר ידע אז הצלחות וגם מחוץ למחנה המזרחי. אבל עיקר הפריצה היה בהגעת שיר "מזרחי", "ים תיכוני", אל לב דעת הקהל. פתאום זה היה באופנה לומר "ודאי שאני מכיר/אוהב שיר מזרחי. הנה, זוהר ארגוב".
רבות נכתב על השיר בעיתונות, נאמר ברדיו, צולם בסרטים ובטלויזיה, אביא כאן את עיקרי צעדיו של השיר במעלה הגבעה, ואחר, אביא מידע חדש שזכיתי להגיע אליו וכנראה להיות הראשון לספרו על במה ציבורית רחבה.
בסיום, כאן בתחתית הדף, מופיעה הקלטה של פינה בסדרה שלי "איך שיר נולד", בתוכניתו של שמעון פרנס בגל"צ שהקדשתי ל"פרח בגני".

מאין פרח הפרח
בשנת 1962 הגיע הנער אביהו מדינה להתחנך בקיבוץ כיסופים שבנגב המערבי. זה היה מהלך משמעותי בחייהם של ילדים רבים בשנים ההם, ה-40, ה-50 וה-60 (ראו קורות חייהם של יוסי גמזו, אריק לביא, אילנה רובינא, שלמה בר שביט, דובי זלצר, ועוד ועוד). בדרך כלל משפחות שבני הזוג התגרשו, או שהיו מלכתחילה חד הוריות, משברים כלכליים ואחרים, כל אלה הביאו הורים למסור את ילדיהם לחינוך הקיבוצי. אצל אביהו מדינה היתה זו פטירתה הפתאומית של אמו ונישואיו השניים של אביו. בכיסופים זכה למשפחה מאמצת ולחיי חברה שוקקים. בת כיתתו מהימים ההם סיפרה לי ש"אביהו היה תלמיד טוב ודומיננטי בחברה". חיפשתי את השורשים המוסיקליים, שאלתי אם התגלה בנער כשרון כלשהו. "שום דבר - אמרה החברה - אפילו עשו לנו איזה משחק חברתי כזה שבעצם נועד לאתר את המוסיקליים ולהם לתת שיעורי נגינה. לא. אביהו לא אותר כמוסיקלי במיוחד ולא למד נגינה". אבל המוסיקה חזקה היתה בלב הנער, כששמע אביו שבנו לא התקבל ללימודי נגינה, הגיע מיד לקיבוץ עם גיטרה בידו, נתן לאביהו ונסע.

דבר יפה נוסף קרה לנער בקיבוץ, הוא התאהב. כמו שקורה פעמים רבות, לא העז לספר לנערה על אהבתו. הוא ניסה להתקרב אליה בעזרת הגיטרה והשירה. בת כיתתו שכבר הוזכרה כאן, לא זוכרת שידע לנגן או נהג לשיר. אולי בגלל זה הנערה הנאהבת לא הבחינה במחזר התרבותי.

אהבות לא ממומשות יש הרבה, אבל כאן קרה משהו נוסף. אחרי סיום הלימודים, באה ההפתעה. אביהו לא המשיך במסלול בו הלכו חבריו לכיתה. הם התגייסו ביחד לגרעין נח"ל, הוא קיבל זימון לקורס טייס, עבר את הבחינות אך ויתר והלך לשיריון. באחד הימים, נסע לבקר את חבריו מהקיבוץ ששירתו בהיאחזות הנח"ל בברדוויל. בערב התקיימה מסיבה, ואז בפעם הראשונה, רקד עם מי שהיתה אהבתו הסודית. רק אז העז ואמר לה, תוך כדי ריקוד: "את יודעת? פעם אהבתי אותך". לתדהמתו ענתה לו החיילת: "זה היה הדדי".
אביהו היה בשוק. בראיון לעיתונאי בן שלו (גלריה, הארץ 25.4.2012) סיפר שבבוקר המחרת, לאורך הנסיעה הארוכה בחזרה לבסיסו, חזר ואמר לעצמו: "מטומטם, מטומטם, מטומטם".

ומי היא הנערה?
ברגע הזה במהלך שיחתנו, אזרתי עוז ושאלתי את השאלה שרבים שאלו את אביהו מדינה ותמיד סירב לענות: "אתה יכול להגיד לי מי זאת הנערה? מה שמה?" 
"... אההה... קראו לה מלכה יוחנן, זה שם נעוריה, שמה לאחר הנישואין, מלכה היידן".

איך שיר נולד?
רק ב-1982 כשהוא כבר בן  34, כמעט 20 שנה אחרי אותה אהבת נעורים, הצליח אביהו מדינה לכתוב את השיר. היתה לו כבר מנגינה, וכשחש שיוכל להוציא את הסיפור, כתב לה את המילים והנה המילים מספרות בתמציתיות את כל הסיפור: "רציתי לבקש ידך, רציתי לך לומר, סוד אהבה שבלבבי שמור מכל משמר... אך לא העזתי". הכל כתוב בשיר.

אביהו מדינה הבין מיד שנולד לו שיר מיוחד. שיר מנצח. בראש שלו שמע רק זמר אחד שישיר אותו, זוהר ארגוב. זוהר כבר היה כוכב חפלות וקסטות אבל ברדיו לא השמיעו אותו. המקום היחיד שבו אפשר היה להמריא עם שיר כזה, היה פסטיבל הזמר המזרחי. הוא שלח את השיר שהתקבל ממש ברגע האחרון, ואז הודיעו לו שמי שתשיר אותו היא עליזה עזיקרי. בחירה מכובדת כשלעצמה אבל אביהו החליט שהוא רוצה רק את זוהר. מהלך כזה התאפשר רק ליוצרים במעמדו של אביהו מדינה שכבר היה מוכר ומוערך מאד. מאחוריו זכיות רבות בפסטיבל הזה, החל משנת 1971 ("אל תירא ישראל אל תירא, כי גור אריה הלוא אתה..."). בלי חשש פנה ליוסף בן-ישראל, מנהל המדור לפולקלור ומוסיקה מזרחית בקול ישראל, הוא למעשה מייסד הפסטיבל והאיש החזק בניהולו. איש הרדיו הותיק שמעון פרנס, אמר לי "עם יוסף בן ישראל לא היו מתווכחים". והנה אביהו מדינה התעקש, והנהלת הפסטיבל הסכימה, אלא שאז, דוקא זוהר, היה זה שלא רצה. אביהו העלה הצעת פשרה שאת השיר ישיר שימי תבורי, ודוקא הוא היה זה שסובב את הגלגל לאחור. שימי תבורי אמר לזוהר: "אם אתה לא לוקח את השיר אתה מטומטם" וזהו, מזה זוהר השתכנע.

הנה הביצוע מאותו הפסטיבל

מיד עם ביצוע השיר בפעם הראשונה באותו הערב, כשיר מס' 4 בתחרות, היה ברור שהצלחה גדולה נולדה. בכתבה של בן שלו סיפר מאיר ראובני, שיחד עם אחיו, אשר, ניהלו את זוהר ארגוב: "מרגע שארגוב שר את 'הפרח בגני' בפסטיבל, היה ברור לכל הנוכחים בבנייני האומה שהשיר עומד לזכות. אנשים לא רצו לשמוע שירים אחרים, זוהר גמר לשיר והם ביקשו הדרן. מה הדרן, זה פסטיבל. הם לא נתנו לו לרדת".
כפי שנכתב כאן בפתיח, השיר פתח דלתות. לזוהר ארגוב, ולזמר המזרחי בכלל. הוא זוכה להשמעות לאורך כל שנותיו ומעל לכל במה אפשרית, מתוכניות טלויזיה ורדיו ועד למועדוני זמר.  רבות נכתב על השיר ולא ארחיב עליו כאן, אותי מענינים האנשים שסביבו וכאמור לעיל, חלק מהמידע הזה מתפרסם כאן לראשונה.

לאחר ההצלחה
תחילה שאלתי את אביהו מדינה, אחרי שהעזו להתוודות, הוא ומלכה, על אהבתם בעבר, מדוע לא נוצר הקשר שבעצם שניהם רצו בו, הוא אמר: "היא כבר היתה בראשיתו של קשר חדש". עם מי? "עם 'אחי החורג'. חברי הטוב שהיה מאומץ על ידי אותה המשפחה בקיבוץ כיסופים". ומה עלה בגורל הקשר הזה? הוא נמשך? "ודאי - משיב אביהו - הם התחתנו ויש להם שלושה ילדים". ואתם, אתה ובעלה, אחיך החורג, האם אתם בקשר? "אנחנו בקשר לאורך כל השנים. הקבוצה שלנו מרבה להיפגש ואנחנו  חברים טובים".

ענין אותי האם להצלחת השיר היו השלכות כלכליות על חיי מחברו. התחלתי את השאלה מרחוק: "תגיד, אחרי שהתקבלת לקורס טייס, איך ויתרת עליו?"
אביהו ענה: "טייס זה מקצוע מחורבן. אין לך בית, אתה רחוק מילדיך ומאישתך. לילה באמסטרדם, לילה בהונג קונג. אתה נע ונד ואני לא רציתי להיות קין". כמו שאומרים, "קלטתי את הראש". חלומו היה צנוע, להיות מפקד טנק ואת החלום, כמו חלומות רבים שהיו לו, הגשים. אך גם שם הוצעו לאביהו מדינה הצעות לקידום כולל יציאה לקורס קצינים. גם שם המשיך בכיוון שסימן לעצמו ולא הלך אחר חיי הצבא. כבר אז חשב על החיים האזרחיים: "ידעתי שאני בן עניים. הייתי חייב לדאוג לעתיד".  לאחר השחרור נכנס אביהו מדינה לעולם היהלומים, היתה לו מלטשה שהצליחה מאד ומגיל צעיר היה עצמאי כלכלית "בגיל 39 יצאתי לפנסיה" אמר לי בחיוך. בראיון ליובל אברמוביץ' ב"ישראל היום" (17.4.2015) אמר שהוא מסודר עד גיל 200. מצבו הכלכלי איפשר לו, כשרצה להציף את הרשת, לחלק שירים לזמרים רבים. מצבו איפשר לו גם, לנהל מלחמות על מעמדו של הזמר המזרחי, מבלי החשש להיפגע כלכלית.

ומלכה
לא מצאתי ברשת כמעט אף מילה על הצירוף "מלכה יוחנן", או "מלכה היידן". להפתעתי, מצאתי רק צירוף אחד, והוא באתר... בית הספרים הלאומי. מוסד המרכז ספרים וחוברות היוצאות בדפוס, וגם בהוצאות פרטיות. מה שמצאתי בספריה הלאומית היה מידע על... חוברת זכרון. כן, על שמה של מלכה היידן. כעורכת החוברת רשומה "גיתית היידן". הערכתי שזו בתה. בחיפוש נוסף הגעתי אליה. כן, היא בתה, כן, מלכה היידן נפטרה.  גיתית: "בשנת 2007 נפטרה אמא אחרי שש שנים של מאבק בסרטן. ידענו על הקשר של אמא לשיר אך היא לא הרבתה לדבר עליו. קצת התביישה. רק כשהייתי חיילת שמעתי ממנה על זה. בחתונה של אחי הגיע גם אביהו מדינה וחבר שאל אותו על כך".

שאלתי את אביהו מדינה אם אמר למלכה שהשיר נכתב עליה? והוא ענה לי, "היא הבינה לבד. אחרי מותה קיבלתי מכתב מהבת שלה, שכתבה לי שאמה סיפרה להם שהשיר נכתב עליה ושאלה אם זה נכון". כל שנותר לו היה לאשר.

בשנת 2008, ביום השנה לפטירת אימה, ערכה גיתית את השירון לזכרה. 

ב-1984, שנתיים לאחר הפסטיבל הגדול ההוא שהוליד את השיר שעשה כה רבות למען הזמר המזרחי, הפיק חיים גיל את הסרט "כסאח" (תסריט אהרן בכר) שהביא את סיפורו של הזמר המזרחי והדרתו מהרדיו והטלויזיה. לשיר "הפרח בגני" היה כמובן מקום חשוב במהלך הסרט.

הנה השיר כפי שהופיע בסרט "כסאח"

ולסיום, משפט אחרון שאמרה לי בת כיתתם של אביהו ושל מלכה: "רק נדמה לו שזה היה סוד שמור מכל משמר. כולנו ידענו שהוא מאוהב בה".

בפינתי "איך שיר נולד" בתוכנית "העונג השביעי" של שמעון פרנס בגל"צ, הבאתי תמצית של הסיפור שמופיע כאן