מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

כוכב הצפון ונר בחלונך

סיפור על ברזלים

הסיפור של דני בן ישראל מתחיל בחיפה, על הברזלים של קולנוע ארמון. השנה 1962, והוא בתקופת בחינות הבגרות, אבל בשתיים באותו הלילה הוא לא ישן, הוא גם לא למד, אלא היה עם החבר'ה. על הברזלים. אבל יש כאלה שהדברים פשוט קורים להם, וכמו באגדות, בשתיים בלילה, מופיעה דמות שיוצרת תפנית בעלילה. לפעמים זו פיה, לפעמים נסיך, הפעם זה היה אפי נצר.

אפי נצר הוא אושיית זמר עברי. ממעצבי ז'אנר השירה בציבור, והאיש שהמציא את שקופיות השירה. (לותיקים זכורה הכרזתו: "רקע כחול, שרים הבנים. רקע ורוד שרות הבנות. לבן, כולם ביחד"). אפי נצר הוא גם מלחין פורה, ומנהל מוסיקלי, והוא זה שהמציא גם את "חבורות זמר" (חבורת זמר של בית רוטשילד שהקים היתה החלוצה בסגנון) בין השאר עבד גם עם להקות צבאיות. והנה, בשתיים בלילה עבר אפי נצר ברחוב, ראה את חבורת הנערים, וכשהבחין בדני בן ישראל, זרק לו פקודה: "בעשר בבוקר יש בחינות ללהקת פיקוד צפון ואתה מתייצב. שמעת?".

שאלתי את אפי נצר, "מאיפה בכלל הכרת את הילד הזה?" והוא אמר: "היו לי 'מרגלים' במועדונים, בבתי הספר, אפילו בצופים". שאלתי מופתע, "בצופים? מי ריגל עבורך בצופים?", "עדנה לב" ענה. עדנה לב היתה נערה שטופחה על ידו וכבר עשתה צעדיה הראשונים כזמרת מקצועית והיתה מודיעה לו כששמעה מישהו עם קול טוב. "ככה גיליתי – המשיך וסיפר לי – את גדי ציגלמן (נכון גדי יגיל), את קובי ונטורה (נכון, קובי אשרת), וככה גם את דני בן ישראל". שאלתי: "היית המנהל המוסיקלי של הלהקה?" והוא ענה לי בחיוך: "לא. אבל אני הייתי ...הבוחן".

 

באותה הבחינה ללהקת פיקוד הצפון, היו עוד שני בוחנים מוכרים הייטב לציבור חובבי הזמר העברי. האחד הוא מולי שפירא, שדר הרדיו המיתולוגי מגלי צה"ל, והשני חיים טופול. חוקר הזמר ואספן ההקלטות דודו פטימר, סיפר שטופול אמר לדני בן ישראל: "התקבלת! רק אל תשתנה!".

 

דני בן ישראל אליל נוער

 

כוכב בזכות כוכב

בתחילה היה דני בן ישראל זמר נחבא בלהקה. בתוכנית של 1963, "ידיים למעלה", כמעט ולא שר. סיפר לי מולי שפירא: "היינו הלהקה הכי טובה, לא כל השנים להקת הנח"ל היו בראש. היו לנו, קובי אשרת, נירה רבינוביץ', פפה פלדמן שנהרג במלחמת ההתשה, אז דני לא קיבל אף סולו".

תוכניית המופע ידיים למעלה

עד שהגיע שיר שאף אחד לא רצה לשיר. מולי שפירא: "השיר היה כוכב הצפון. היינו בטוחים שלא יצא מהשיר הזה כלום ותראה לאן הוא הגיע". את המילים כתב דידי מנוסי "אני הבאתי אותו ללהקה. הכרנו ב'כסית' בתל אביב והבאתי אותו שיכתוב לנו".

 

עוד על "כוכב הצפון"

כוכב הצפון סלל את ההצלחה גם ללהקה וגם לדני בן ישראל. הביטוי "כוכב הצפון" חוזר ומופיע במקומות רבים ובתחומים שונים. ברור שהביטוי היה קיים עוד לפני שבחר בו דידי מנוסי ככותרת שירו, אך יתכן שלהצלחת השיר היה קשר גם לשימוש הרב בו. הוא שב ומופיע במאמרים, נאומים, כשמה של תוכנית טלויזיה, שכונה, להקת נוער, בית ספר, ועוד ועוד.

הביטוי כוכב הצפון כשם בית ספר, שכונה, להקה, תוכנית טלויזיה

נר בחלונך

בתוכנית הבאה של להקת פיקוד הצפון, כבר היה לדני בן ישראל סולו מכובד נוסף. "נר בחלונך".
את הלחן כתב חצוצרן הלהקה, גידי פיפר. זהו שירו היחיד שיצא למרחב ולמעשה אחרי השירות בלהקה הצבאית נעלם משדה הזמר. חיפשתי אותו ואף אחד לא ידע לומר לי היכן הוא. בעזרת יורם רותם, מנהל מחלקת המוסיקה של גלי צה"ל, איתרתי אותו. השאלה הראשונה ששאלתי זה איך מבטאים את שמו, פייפר? כמו המטוס? "כמו מישל" ענה לי: "מישל פייפר". פ' דגושה.

"היינו חבורה בתוך הלהקה – סיפר לי גידי פייפר - אני ודני וקובי ונטורה, ועוד כמה, ישבנו ביחד ושרתי להם את המנגינה שכתבתי, עוד לא היו לה מילים אבל מההתחלה היה ברור שדני ישיר את זה. כתבתי את זה במיוחד בשבילו". ואז הביא מולי שפירא גם את הלחן הזה לדידי מנוסי וההמשך ידוע. השיר נכלל בתוכנית הבאה, "תן חיוך" איתה יצאו בשנת 1964.

 

אחרי השחרור נטש גידי פייפר את המוסיקה, למד אדריכלות, הסתובב בעולם. והקשר עם דני בן ישראל? "מתנתק ומתחדש - סיפר לי גידי פייפר - מדי פעם היה פתאום מופיע אצלי. כשגרתי באמסטרדם, היה פתאום מצלצל בשלוש בלילה ואומר, 'נחתתי בסחיפהול, אפשר לבוא לישון?'. זה היה האיש".

אז עזבת לגמרי את המוסיקה?
"אני יוצר כל הזמן – הוא משיב בהתלהבות - אולי עוד אפרסם בקרוב. חידוש ההתענינות בשיר, עם פטירתו של דני במרץ 2019 מעודד אותי להוציא עוד דברים".

סיפורו של דני בן ישראל כבר סופר בהרבה הזדמנויות, במרשתת, ברדיו ובעיתונות (ראו ראיון עם דודי פטימר וכן ערב בויקיפדיה), הוא נפטר ב-11.3.2019, וסביב מותו חזרו וסופרו קורותיו ועלילות נדודיו אז לא אחזור עליהן כאן. אזכיר רק ששני הלהיטים עשו אותו במהרה לאליל נוער מוקף מעריצות ומעריצים היסטריים, לאחר השחרור זכה לעוד כמה להיטים ואז, לפתע, נמאס לו ללכת בתלם. זרק הכל, עזב את הארץ, התגלגל ברחבי תבל, חזר, ושוב נסע ושוב חזר, ושוב נסע וככה פגשתי אותו גם אני.

 

הפגישה שלי עם דני

בוקר אחד בשנת 1992, בהיותי שליח עליה מטעם הסוכנות היהודית בטורונטו, מניחה מזכירתי על שולחני את ערימת הטפסים שממלאים המבקשים לפגוש את השליח, ובהם אני מבחין בטופס הכתוב בעברית שוטפת, תופעה נדירה אצל מועמדים לעליה, על החתום היה... דני בן ישראל. "היי - אמרתי לעצמי - היה פעם זמר כזה, אחד מאלילי הזמר שלנו בתיכון". לפי כתב היד הבנתי מיד שמדובר בישראלי שרוצה להיפגש עם השליח לקבלת הנחיות לחזרה לארץ ולא במועמד לעליה, יכול להיות שזה הוא??? לא הייתי  בטוח. אבל לא רציתי לפנות אליו בשאלה הילדותית: "אתה הזמר?" אז טמנתי לו מלכודת אחרת. כשנכנס למשרדי, הסתכלתי היישר בעיניו ובלי הקדמות שרתי: "אם גדוד חמוש, גדוד חמוש, עובר על פני ביתך...". הוא היה מופתע ואמר לי בשקט: "כן זה אני. תעזור לי לחזור לארץ?". שוחחנו ארוכות, הוא היה מאושר שזכרתי אותו ואת השיר הזה, נר בחלונך.

לאחר שהסברתי לו את הנהלים לקבלת עזרה כ"תושב חוזר", עזבנו את העסקים ועברנו לדבר על מוסיקה. חזרנו ונפגשנו, דיברנו. גיליתי אדם מרתק. ידען בתחומים רבים, חוקר בתחומי היסטוריה שונים ויוצר. הסתבר שנעשה מומחה לחיי הרצל. הניח בידי ספרון שכתב ועמד לפרסם ובו תרגום למחזה של הרצל עם הקדמה ידענית שכתב לו. דיברנו כמובן על שירה ועל התקופה בה כיכב בתקשורת הקטנה שלנו. עזרתי לו להתחבר לחבורת ישראלים שחיה בטורונטו, כולם אוהבי הארץ ותרבותה ושיריה. בין השאר היה שם גם המלחין גידי קורן שארגן ערבי שירה בציבור. ובאחד מערבי השירה שלהם, הוזמן דני בן ישראל לבמה, ושרנו, ביחד: "אם גדוד חמוש, גדוד חמוש, עובר על פני ביתך".

 

ימים אחרונים

דני בן ישראל הופיע כל הזמן. אחרי השירות שר והקליט בארץ ובכל מקום בו האריך מעט לשבת. תמיד היה התחבר למועדון כלשהו, לצוות נגנים. תמיד היה רצוי, תמיד הוזמן, והרעיונות המשיכו להתרוצץ במוחו הקודח כל העת. כאמור על כך נכתב רבות ולא נרחיב כאן יותר.

ב-11.3.2019 נפטר במפתיע.

הנה עוד ביצוע מאוחר של שני השירים ש"עשו" את דני בן ישראל. כוכב הצפון ו-נר בחלונך בפסטיבל עין גב 2013,

כוכב הצפון ונר בחלונך