כשתגדל
"האלבום 'אפר ואבק' לא כלל את השיר הזה בכלל", סיפר לי יעקב גלעד שכתב בו את מילות השירים (סדרת שיחות, 1998-2022). "כשתגדל" נכתב ושולב, רק לאחר שכמעט הכל היה גמור וסגור וחתום. כמעט חתום.
"אפר ואבק" יצא בשנת ה-40 למדינה. השנה 1988. התקליט היה מייד להצלחה ענקית שהולכת לנמשכת עד ימינו. תקליט מיתולוגי. אבל "אפר ואבק" היה יותר מאשר הצלחה מוסיקלית. לדעתי, זהו אחד התקליטים בעל ההשפעה הגדולה ביותר מחוץ לעולם המוסיקה. התקליט שעסק בבני הדור השני לשואה, הביא מוסיקה אחרת אל טקסי יום השואה ואל המסעות לפולין, ובכך לקח חלק בשינוי הגישה הכוללת ושל הנוער בפרט, אל נושא השואה במובן הרחב ביותר.
הטענה הזו דורשת הסבר וגם הוכחה. אומר בקצרה, שבעשורים הראשונים של המדינה לווה יום השואה בהילת קודש, בעומק רגשות כלל לאומיים, אבל לאחר 40 שנים ירדה משהו אותה תחושת רוממות. זכורים לי ויכוחים בתקשורת על השאלה אם נכון להשבית את בתי התיאטרון והמועדונים והבארים בלילה זה, בין הצעירים התהלכו אפילו בדיחות שואה. ואז הגיע התקליט הזה וטרף את הקלפים. לפתע המוסיקה היתה אחרת והיה "בסדר" להשמיעה בלילה המקודש הזה. היתה זו מוסיקה שחיברה את הנוער, מוסיקה מודרנית, עכשוית. לא רק "אלי, אלי", "תחת זיו כוכבי שמיים", ו"שקט שקט בני נחרישה", אלא פתאום "לאן את נוסעת", "ואולי מרחוק יש סיכוי אחד למיליון", וגם "חכה שתגדל, אמרו לך לא פעם".
עוד משהו לפני סיפור השיר
הופעת התקליט היתה קשורה באירוע מכונן ממש לקראת יום השואה של אותה השנה, שנת ה-40 למדינה. התקליט יצא בינואר 1988, באפריל אותה שנה, נפוצה ידיעה שבערב יום השואה עומד להתקיים אירוע שעוד לא היה כמוהו. מופע רוק. די היה בכותרת עצמה כדי להעלות להבות. ואכן מיד נשמעו התנגדויות. בעיקר מניצולי שואה כמובן. אבל האירוע התקיים.
האירוע שהתקיים והתקליט, שינו את התיחסותנו לאירועי השואה מאותו היום והלאה. כי ה"אישור" לשיר רוק ביום השואה, פתח עוד סכרים, אמנים נוספים פרסמו שירים חדשים על היום הזה (חוה אלברשטיין, צרויה להב, ערן צור, אורי דרומר...). החלה תופעה של שיוך שירים ליום השואה גם אם כלל לא התכוונו לכך יוצריהם ("רקמה אנושית", "לראות את האור", "לכל איש יש שם"...). הוסיפו לכך שכשלוש שנים אחר כך נפלו חומות ברה"מ ונפתחו שערים והחלו המסעות לפולין, ולפתע היה לצעירים מה לשיר. למה להתחבר.
ולאחר הפתיחה, הנה סיפורו של אחד השירים המצליחים ביותר בתקליט, כשתגדל.
אחרי הרגע האחרון
את התקליט ליוו קשיים רבים במהלך היצירה. הוא דרש משני יוצריו, יעקב גלעד (תמלילים) ויהודה פוליקר (לחנים, עיבודים, נגינה ושירה) מאמץ נפשי אדיר. לצד הקושי האישי של היוצרים כבני הדור השני לשואה, היו גם אתגרים מוסיקליים וטכניים רבים. תחילת העיסוק בנושא היתה בתוכנית רדיו שערכה דלית עפר ב-1986, "אחרי המלחמה". לתוכנית נכתבו "התחנה טרבלינקה" ו"פרחים ברוח". מכאן המשיכו פוליקר וגלעד לתקליט השלם שיצא, כאמור, בינואר 1988.
לאחר שהסתיימו הקלטות הנגינה והשירה - כאמור, ללא "כשתגדל" - החל שלב ה"בישול" המוסיקלי. גלעד: "עבדנו על המיקס של השירים פעם אחת, ופעם שניה ולא היינו מרוצים מהתוצאה", לבקשתם הביאו המפיקים בחברת CBS טכנאי מומחה מאנגליה (סימון וינשטוק) שביצע את המלאכה. או אז, התישב יעקב גלעד על סדר השירים בתקליט. יתכן והמאזין מהצד לא מודע לצד הזה ביצירתו של תקליט ובהאזנה לו, אך ליוצר יש משמעות רבה לסדר הדברים, מה בא אחרי מה, איך מצב רוח שבו מסתיים שיר אחד מוביל להתחלה של השיר הבא, ליוצרים זה חשוב ובעיקר במה שנקרא "תקליט קונספט". תקליט שיש לו נושא מרכזי. ו"אפר ואבק" הוא תקליט כזה. ועוד איך.
יעקב גלעד: "תמיד התחלתי עם מה יהיה הראשון בכל צד, מה יסגור כל צד, ואחר כך יכולתי לערוך את שאר השירים. היו לי פתקים והייתי משחק איתם ומשנה את הסדר, כמו בפאזל עד שזה מסתדר. והצד הראשון לא הסתדר לי. לא קצבית, לא עלילתית, כלום. משהו היה חסר לי. היתה חסרה לי חוליה. וביאושי כי רב צלצלתי ליודה, אמרתי לו, יודה משהו פה תקוע. הקראתי לו את הסדר, ואמרתי תקשיב לזה לבד. לסופים ולהתחלות. ותראה את זה לבד. משהו פה לא עובד". צירוף המילים "משהו חסר לי", אמר לפוליקר דבר אחד, מבקשים ממנו לכתוב עוד שיר. ולזה כבר לא היו לו אנרגיות. לא כוח נפשי ולא... תקציב.
המשיך יעקב גלעד: "יודה אמר לי, אני איתך לא נכנס יותר לאולפן. אני את האלבום הזה גמרתי. אין לי יותר... אתה רוצה? תעשה את זה לבד". השיחה נמשכה עוד קצת, יעקב גלעד עוד הספיק להסביר את האופי שהיה רוצה שיהיה לשיר החדש, לא מהיר, לא איטי, "היה ברור לי שזה צריך להיות mid-tempo - סיפר - השיחה הסתיימה בעצבים וכבר היה לילה. הלכנו לישון".
"בבוקר הוא מתקשר אלי 'אתה ער?', 'אני ער', 'תקשיב'. ואני שומע ברקע נגינה על הסינטי איזה ואלס איטי כזה, והוא שר. אמרתי לו 'יודה, זה השיר! זה השיר! תקליט לי את זה, תן לי קסטה. אני בא אליך אני לוקח את זה. באותו יום כתבתי את השיר". נשאר עוד ענין קטן שיעקב גלעד מיד נחלץ להסביר וכמובן שגם פוליקר היה מודע לו: "נבקש בדחילו ורחימו מההפקה עוד תקציב, אם לא יסכימו אני אבקש הלוואה מטריטון (אולפן ההקלטות), שיתן לנו כמה שעות". בסוף גם התקציב נמצא.
איזה מזל.
ומאיפה הרעיון למילים
ליהודה פוליקר היה הרגל שכאשר היה מחבר לחן שעדיין אין לו מילים, היה מקליט אותו עם מילים סתמיות, הברות אקראיות, רק שישמע כמו שיר. לפעמים דוקא ה"ג'יבריש" הזה, היה יוצר אצל התמלילן את הניצוץ. (פעם שר למאיר אריאל "שללה ללה, שללה ללה". כך נולד "שלל שרב"). יעקב גלעד: "את המנגינה שר ב-'לה לה לה', וכשהגיע הפזמון היה מחנטרש באנגלית, הפעם, כשהגיע הפזמון הוא שר משום מה, '...when you grew... when you grew'...." כבר אפשר להבין מה נולד מההברות האלה. when you grew = כשתגדל.
עוד באותו הערב, נכתב השיר. במכה אחת. אחר כך, אל תוך הלילה, השמיע יעקב גלעד את השיר ו"יודה אהב את זה. לשמחתי". הם גייסו טכנאי וגם ההקלטה בוצעה מהר מאד. "מיקססנו אותו למחרת וזהו היה גמור. עם זה הלכתי לחברת התקליטים ואמרתי להם יש עוד שיר אחד באלבום" ואז יכולתי לסדר את הסדר. זה מספר שלוש, אחד אחרי "חלון לים התיכון".
שני השירים מסתדרים מצוין ביחד. גלעד: "ברור. ב'חלון לים התיכון' אני שואל איך הם העיזו אחרי כל השואה הנוראית הזאת להקים משפחה ולהביא ילד לעולם נוראי כזה. והשיר הבא זה כבר הילד שנולד לעולם הזה".
מענין שגם ב"חלון לים התיכון" היתה קודם מנגינה וגם שם שר פוליקר את המנגינה בג'יבריש, אלא שאז, מספר יעקב גלעד: "בפעם הראשונה חינטרש פוליקר לא באנגלית אלא ביוונית".
מי הם האישה הגדולה והאיש במשקפיים?
"חכה שתגדל, אמרו לך לא פעם, איש אחד גבוה, ואישה נמוכה...." בשיר נזכרות שתי הדמויות האלה פעמיים, בפעם השניה הם ממש קשים: "אישה גדולה ואיש במשקפיים, ימשיכו לרדוף עד הסוף עד עפר", אמרתי ליעקב גלעד שבמחשבה ראשונה נראה לי שאלו ההורים, הלוחצים על הילד שיגשים את חלומותיהם שנגדעו: "מה פתאום - הוא מזדעק - מאיפה הוצאת את זה??? השניים הם מנהל ביה"ס שהיה גם המחנך שלי ומורָה ששנה קודם היתה המחנכת שלי. שניהם מפלצות שהתעללו, השפילו והקטינו ילדים. אני מקוה שאני לא פוגע בהם, במקום שבו הם נמצאים היום.... אבל אם זה מה שהבנת, אז זה מקסים. מקסים שכל אחד יכול למצוא משהו שהמחבר לא התכוון אליו. וגם אם המשפטים ההם אינם של ההורים, אז נכון שדברי ההורים נמצאים בכל זאת ברקע. המשפט 'אם לא תאכל לא תגדל אף פעם' זה הדהוד של משהו שההורים אמרו. ברור. ויש בשיר עוד כאלה שם".
מה אמא אמרה על השירים האלה?
אמו של יעקב גלעד היא הלינה בירנבאום. דמות מוכרת במערכת הנסיעות לפולין ומפגשי הנוער. מרבה להרצות ולספר על קורותיה בימים ההם, וכן ללוות קבוצות במסע לפולין. בעת שיחתנו היתה הלינה בירנבאום בת 92, עדיין מדריכה ומספרת, רק שבמגבלות הקורונה, עושה זאת בזום. יעקב גלעד: "היא אהבה את האלבום. ביום שגמרנו לבשל את השיר 'אפר ואבק', שזה שיר שבו אני מתכתב איתה. הזמנתי אותה לאולפן שמתי לה אוזניות ונתתי לה לשמוע. היא מאד בכתה ומאד התרגשה ואמרה לי דברים מאד מרגשים". 'אלבום הפלטינה' שבו זכה התקליט, תלוי מעל שולחן הכתיבה של הלינה בירנבאום, מעל המחשב שלה.
תעודת הבגרות שלנו
ממשיך יעקב גלעד: "גם ההורים של יודה וגם ההורים שלי זכו לשמוע את האלבום והיו מאד גאים בו. הם הגיעו להופעות בקיסריה וראו את הקהל שר את כל השירים. האלבום הזה היה הדבר היחיד שיכולנו לתת להם במתנה. סוג של משהו שיכול לפצות אותם על זה שלא יודה ולא אני הבאנו תעודות בגרות ולא דיפלומות ומשהו שאפשר להתגאות בו. מבחינתנו זאת היתה תעודת הבגרות שלנו".
השיר כשתגדל (ממאגר הקליפים של כאן 11)
ביצוע מאוחר יותר, מתוכנית "לילה גוב"