מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

לילה שקט עבר על ארנסט המינגווי

די קשה לקרוא את המינגווי כשאתה כבר מכיר את אריאל. לפחות כך זה ב"איים בזרם".

המינגווי מאריך ומאריך, מוסיף סיפורים צדדיים ופרטי פרטים. ומאיר אריאל מספר לך בתמצית מופלאה את כל מה שהולך לקרות. ואז, כשקוראים את המקור, עד שהדברים קורים, יוצאת לך הנשמה.

"חופשה של ארבעה ימים, זונה זקנה שותה איתו, רוצה סיפור ושיכניס בו אהבה", קראו לה לילי והשיחה איתה מתחילה בעמוד 248 (כך בספר שבהוצאת עם-עובד ספריה לעם 1972) , השיר ממשיך מיידית: "הוא מספר לה על הונג קונג וכל הסיניות שלו, פתאום נכנסת היא, מדי צבא", אבל האירוע הזה, שבשיר מגיע מיידית, מגיע בספר רק בעמוד 278. אלוהים, שלושים עמודים של סיפורי תומאס הדסון, כך קראו לו, עם סיניות, ושתיה, וסקס, ושתיה, ואני יודע מהשיר ש"היא" עומדת להכנס, ואין לי סבלנות כבר לחכות לפגישה. שלא לדבר על הפרק הנהדר בו הוא משחק עם ילדיו, והנרי מאיר אריאל כבר גילה לך ש-"הוא כבר איבד שלושה בנים...". וברור שזה הולך להגיע.
אכן, קשה לקרוא את המינגווי כשאתה מכיר את אריאל. 
 


המינגווי הצליח להתאבד ביולי 1961, "איים בזרם" התפרסם ב- 1970, ב-72 מתרגם אותו (יפה) אהרן אמיר וב-75 יוצא "לילה שקט עבר על כוחותינו" על תקליטון שדרים. כלומר לא רק שהספר היה ממש חדש כשאריאל התייחס אליו, אלא שדי סביר שמי שבין 72 ל- 75 לא קרא ספרים כי היה בתיזוזי טירונות ואימונים שונים, פגש קודם את 'איים בזרם' של אריאל, ורק אחר כך את 'איים בזרם' של המינגווי.

הספר איים בזרם

"קורא איים בזרם, מאת ארנסט המינגווי, תרגם את זה יפה אהרן אמיר, אז עוד מעט הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו והוא אחד העצובים בעיר", איך, איך בשתי שורות ממצה מאיר אריאל סאגה שלמה. אופי אנשים, אוירה, ואפילו קו עלילתי. ואז מגיעה הפגישה: "נפלו איש על צווארי אישה, היא בדרנית של חיילים, אבל הלילה היא שלו אם הוא רוצה" מאיר אריאל תמציתי כדרכו, ואומר הכל, אצל המינגווי החיבוק הזה אורך פיסקה שלמה, ארבע שורות מלאות, וגם לזה היה שווה לחכות.  

"אל תגיד מתי נכתב שיר – אומרת לי שירז אריאל, בתו של מאיר – מה שאנחנו יכולים לדעת זה רק מתי הוא פורסם. לפעמים הכתיבה מתחילה בסואץ ונגמרת בלבנון". ואכן, ב- 75 זה מתחיל, במילואים אל מול תעלת סואץ של אחרי יום כיפור ולפני החזרת סיני, וזה מסתיים בלבנון, ב- 1984 באלבום וגלוי עיניים"נפלו שני תה, פלחי תפוח, עוד ארבע חמש סיגריות, כי פתאום נתקע לי כאן השיר, אבל עכשיו הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו, והוא אחד העצובים בעיר". רק שהציחוק הזה לא מגיע. הידיעה על הבן שמת קוטעת הכל...

"לילה שקטו עבר על כוחותינו בצידון". שיר פולחן שספר מלווה אותו ומתכתב איתו לכל ארכו.

הנה קישור להקלטה של מאיר אריאל שר את השיר, רק שלא מצאתי צילום ביצוע שלו, אז הנה אהוד בנאי שר את השיר בערב המסורתי לזכרו של מאיר אריאל. גם הוא נפלא.

מאיר אריאל