מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

ללכת שבי אחרייך

בסיפור-רון הזה יש קושי מסוים. אני מתכוון לנסות לתאר במילים ענין מוסיקלי לגמרי. אנסה לסייע בעזרת ציור התוים ובסוף אצרף הקלטה של פינה ששידרתי בתוכניתו של שמעון פרנס בגל"צ על השיר הזה, ובה אני ממש משמיע את הסיפור בצלילים. מוכנים לנסות?

אתחיל ממקום רחוק ולאט לאט נתקרב לשיר שבכותרת.

אני אספן סיפורי "התקווה". ההמנון שלנו. יש לי ערב שלם שבו אנחנו שרים רק שירים שמצטטים את ההמנון. לדוגמא, יהונתן גפן כתב בשירו "יהיה טוב": "מאה שנים של חרב, ועוד לא אבדה תקוה". ציטוט כמעט מדויק מההמנון, נכון? או נעמי שמר, כתבה בשירה "לו יהי": "אל תשכח את התקוה", והרי זה כמו כתבה במילותיה שלה את הפסוק: "עוד לא אבדה תקוותנו", ויש עוד רבים כאלה (עוד מידע על ערב "התקווה" שלי תמצאו כאן).

והנה יום אחד, אחרי אירוע כזה, ניגש אלי ידידי, שמוליק צבי, אספן סיפורי שירים ובעל אוסף הקלטות נדיר, ואומר לי: "נורית הירש החביאה בשירה ללכת שבי אחרייך, שורה מהתקווה". נשמע מוזר, לא הגיוני, למה? כי נורית הירש כותבת מנגינות, לא מילים. איך החביאה משהו מהתקוה בשיר? לא יכול להיות. אבל הבחור אמין, והסיפור מושך, אז הלכתי לנורית הירש, ואני שואל אותה, החבאת בשיר שורה מתוך "התקוה"? והיא מיד אומרת לי, "נכון" וכך סיפרה לי.

אילנית

זה היה בשנת 1974, פחות משנה לאחר מלחמת יום כיפור ונורית הירש אמרה לעצמה, הימים קשים, והיא רוצה לעודד, לכתוב שיר אופטימי, לטעת תקוה. אבל מה היא יכולה לעשות, היא הרי לא כותבת מילים, איך תעודד? איך תפיח תקוה? התחילה לזמזם לעצמה מנגינה חדשה, והדגימה לי את הצלילים הראשונים, כמובן עדיין ללא המילים. עד שהגיעה לסוף הבית הראשון. הנה כך זה נראה בכתב ידה של נורית הירש עצמה (מאתר "נורית הירש כלת פרס ישראל"):

ללכת שבי אחריך התוים

 

 

 

 

 

"הגעתי לסוף הבית -אמרה לי - ונעצרתי. לאן אני הולכת מפה? מה אני עושה עכשיו?" הבית נגמר בצלילים נמוכים, רצתה לטעת תקווה, מכאן צריך רק לעלות. ואז בא לה הרעיון: "התקווה". הנה כך זה נראה בהמשך התוים:

המשך ללכת שבי אחריך התוים

 

 

והנה שתי השורות, זו מול זו, צלילים בלבד (ללא ארכם). גם מי שאינו קורא תוים יראה את הדמיון בין שני המשפטים 

שני השירים זה מול זה

השיר מקבל מילים

נורית הירש סיימה לכתוב את השיר, הקליטה את עצמה על קלטת ושלחה אותה לשותפה ליצירה אהוד מנור. ולא אמרה לו דבר.

אהוד מנור

"עכשיו תראה – היא אומרת לי - אהוד מנור, בלי לדעת כלום, תראה מה הוא כתב, שיר אהבה למדינה". ואכן, זה נשמע כמו שיר אהבה לאישה, אבל זה דו משמעי לגמרי, "ללכת שבי אחריך... לחלום אותך מול שמים, בארץ של חלב מרור ודבש, לכאוב אותך ושוב להתאהב" הכל מתאים גם לאישה וגם למדינה.

הלכתי כמובן גם לאהוד מנור. שאלתי אותו, באמת לא ידעת כלום? מאיפה זה בא לך? הוא לא ידע כלום, הוא כתב מרחשי ליבו. גם הוא הושפע מכך שהיו אלה הימים הקשים שאחרי יום הכיפורים ההוא.

ואז הוסיף אהוד מנור ואמר: "ללכת שבי אחרייך הוא 'האבא הרוחני' של אין לי ארץ אחרת שנכתב כבר במלחמת לבנון". בשני השירים מופיעים הקשיים שלנו כאן בארץ ולמולם האהבה שלנו אליה. מרור מול ודבש, לכאוב מול להתאהב.

התחושה שהשיר מדבר על המדינה מתגברת כשרואים את המקורות ששימשו את המחבר. מקורות ישראל. ה"ללכת שבי" בא ממגילת איכה, 

איכה פרק א

השורות "עם ערב הד קולנו יעלה, ופדיוננו יראה עד בוא ערבו" מגיעות היישר מפיוט ליום כיפור.

יעלה תחנוננו

זו אינה דרך דיבור אהבה רגילה, כאן יש משהו גבוה, משהו לאומי. שני היוצרים דיברו כאן אל העם ועל המדינה.

"ללכת שבי אחריך" הוקלט ב-1974 על ידי אילנית, הושמע אותה שנה בפסטיבל הזמר תשל"ד בקטע הביניים של התחרות, ונכלל באלבום הסולו השני שלה.

 

ולהקלטות:

הנה הקלטת הפינה שהגשתי בתוכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל, ובה סיפרתי את סיפורו של השיר והשמעתי את הציטוט מהתקוה

 וכאן, המלחינה נורית הירש מלווה את אילנית בביצוע השיר:

 

נורית הירש