מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

מה עשו על הגורן בליל לבנה

השירים מספרים לנו הכל. ובליל שבועות, חג הקציר, נזכר במקום שבו נערמו הגרעינים, הגורן. ובשיר המנציח את כל מה שעשו בגורן.

אז נכון, בגורן דש המורג והפריד את המוץ מן התבן, אבל שם גם הושרו שירים ונאהבו אהבות: "זה היה המקום היחיד שבו יכולת להשתרע בנוחיות בלי לשבור את הגב" הסביר לי איש בא בימים (ובלילות) שהספיק לחוות את החוויה "אז לשם גם טיילת עם הנערה שלך".

את השיר על הגורן בליל לבנה, או שמעתי מעשיה, כתב ירמיהו רוזנצוויג. הוא נולד ב- 1905 במושבה מנחמיה וחי בה את מרבית חייו. גם לפי המילים שכתב בשיר ניתן להבין שהכיר את החיים במושבה, מקרוב. השיר מתעד את כלי העבודה של התקופה, המורג למשל, את כלי הנשק, הקרבינקה, השבריה, את הסלנג, "למרים ג'ארה נאה" (ג'ארה בהקשרו כאן איננו הכד בעל שם זה, אלא מותני הנערה הנראים כמותו). 

השיר מביא גם את הקריאה הנרגשת "שבי איתי על המורג ואספר לך איך הוא חג". אבל על כך סיפר לי אותו זקן: "אל תדאג, לא הלכנו לשם ללמוד חקלאות".

הנה השיר בביצוע נדיר של המחבר, ירמיהו רוזנצווייג, המלווה עצמו בהרמוניקה (מפוחית ידנית דומה לאקורדיון) בתכנית הטלויזיה שרתי לך ארצי.



על פי אתר זמרשת (המצטט מפי יעקב מזור), כתב רוזנצווייג את השיר בשנת 1921, במסיבה שהתקיימה בקבוצת גשר. 

ועוד בענין הדברים שעשו על הגורן בליל לבנה, מצאתי ביומן של אחד מזקני העמק: "אז נולדו לנו ילדים עם שיער זהוב ועיניים תכלת". לטובת המורה שלי לביולוגיה בתיכון, שפתח לפנינו את רזי הגנטיקה, מוסיף מיד הכותב: "כי כשעשינו את הילדים, אבא ראה את הקש, ואמא את השמיים".

==========================================================
כשכתבנו - הצלמת עדי אדר ואנכי - את ספרנו שיר לדרך, חיפשנו את הגורן. ממש זו מהשיר. ומצאנו אותה... על הקיר של ראש מועצת יבנאל: "זה המקום היחיד שבו תוכלו למצוא את הגורן. בשטח כבר אין לה זכר" אמר לנו, ועדי מיהרה להנציח.

הגורן מתוך השיר

זו ממש ממש הגורן מהשיר.

ירמיהו רוזנצווייג