מכתב לאחי, שווים

שני השירים "שווים" ו"מכתב לאחי" של עילי בוטנר, נזכרים בפרק היום ה- 14 של הספר "בשביל השירים", היום בו עובר השביל ליד קיבוצו של עילי, עין כרמל. הנה מה שנכתב עליהם באותו פרק בספר:

"המון שירים שלי קשורים לעין כרמל, אבל את שם הקיבוץ לא תמצא בהם. את המילה 'קיבוץ' תמצא רק באחד מהם, וזה הכי קרוב".

עילי בוטנר נולד (1978) וגדל בקיבוץ עין כרמלשבמרכז מסלול היום.  לאחר הצבא עזב לתל אביב והמשיך בקריירה מצליחה כנגן: "בקיבוץ רק ניגנתי, וכך גם בשנים הראשונות במרכז. רק בגיל עשרים ושש התחלתי לכתוב. שנים אני חי בתל אביב אבל כשאני כותב, המחשבות נודדות לעין כרמל.

"את שווים כתבתי בתחנת האוטובוס בעתלית. חיכיתי לאוטובוס, פתחתי את הטלפון הנייד והתחלתי לכתוב פתק עם מילים לְשיר. שלחתי לעצמי SMS. את המנגינה כתבתי אחר כך בתל אביב. 'ואולי יבוא יום ונהפוך שווים, אתה תהיה לי נחל, ואני לך ימים', זה קו החוף שלנווה ים, של עתלית, שהיינו הולכים בו. והנחל הוא נחל המערות שהיינו מטיילים אליו, וגםנחל התנינים שלא רחוק מאיתנו".

השיר המספר על קשר בין שונים, בין רחוקים, מחפש גשר, אהבה. הנושא כללי, אוניברסלי, מרגש בפני עצמו, אך מרגש שבעתיים כשאנו נחשפים לסיפור שמאחוריו. בכתבת טלויזיה לערוץ 2, הביא שי גולד, בן אותו הקיבוץ של עילי בוטנר, את סיפורי השיר שווים והשיר מכתב לאחי: " הסיפור הזה צריך להתחיל בעין כרמל, הקיבוץ בו גדלנו עילי ואני. שנינו כבר לא גרים כאן, אבל הקיבוץ הזה שהשתנה לא מעט מימי הילדות שלנו השאיר עליו את חותמו". בשנת 1997 חווה אחיו של עילי התמוטטות בעקבות נטילת כדורים, היה על סף מוות, ניצל, אך ספג פגיעה בלתי הפיכה ומוגדר פגוע נפש עם צרכים מיוחדים: "וזה הרגע הנה באה השעה, מה תביא איתה הרוח מה ימיס את הדממה, ויש סיבות לכל דבר, יש חלום שלא נגמר, בסוף הדרך עוד תהיה מאושר" (מתוך מכתב לאחי).

בהמשך מופיע קישור לכתבת הטלויזיה של שי גולד בערוץ 2 

והנה השיר שווים

לצוות המלווה אותו בהופעותיו קרא  בוטנר בשם שלבני קיבוץ אומר הרבה, "ילדי החוץ": "אלה חבר'ה שהיו מגיעים לקיבוץ בגיל 14, בלי הורים, בלי שום דבר, והרצון הראשון שלהם היה להיטמע. הם היו במלחמה על כל דבר, הכל בא בקושי. בסופו של דבר בעיני הם ניצחו. יש להם ניצחון כי הם באו רעבים, עם רצון להוכיח את עצמם. בעצם זה דומה מאד לחבר'ה שמגיעים מהפריפריות לתל אביב. כמו שאני הייתי.

"גם אני סוג של ילד חוץ, בקיבוץ לא ידעו להבין מה זה הדבר הזה. אבל המוסיקה הכניסה אותי למרכז העניינים, בחגים למשל. המוסיקה הצילה אותי. וכל הזמן אני מוצא את עצמי עוסק בשונה. אחי הוא סוג של ילד חוץ במקום אחר. האח הזה שהיה בחור חתיך, גבוה, כל מה שאני לא. על זה כתבתי את שווים".

הנה קישור לדף באתר Mako  ובו הכתבה מערוץ 2 על נסיבות כתיבת "מכתב לאחי" ו"שווים".