מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

סימן שעוד לא הגענו

בשנת 1976 העלה תיאטרון "בימות" את המחזה 'מסעות בנימין השלישי', שנכתב על פי ספר בשם זה שכתב  מנדלה מוכר ספרים. הסופר נולד ליד מינסק (בלארוס) ולמד בין השאר בוילנה (ליטא). את העלילה בנה על פי היכרותו עם קהילות היהודים בערים אלה. השירים במחזה נכתבו על ידי נעמי שמר, והיו ללהיטים בזכות עצמם. בנוסף לסימן שעוד לא הגענו, אנו מכירים הייטב את שירת העשבים, ו- פירות חמישה עשר (שלג על עירי) וכפי שמיד נראה היו עוד.

הספר: מסעות בנימין השלישי

את ספרו מסעות בנימין השלישי פרסם שלום יעקב אברמוביץ', הידוע כמובן בכינויו, מנדלי מוכר ספרים בשנת 1878, ראשית ההתעוררות הציונית, תקופת חיבת ציון, כמעט עשרים שנים לפני הקונגרס הציוני הראשון. בנימין המכונה השלישי, בעקבות בנימין מטודלה ובנימין נוסף שיצא למסעות וכינה עצמו "השני", שומע על ארץ ישראל ולפתע צר לו המקום בעירו. יחד עם סנדריל (גירסה יהודית של דון קישוט וסנשו פנשה) יוצא בנימין למסע: "עד הסמבטיון והיהודים האדומים ועד ארץ ישראל, כאלכסנדר מוקדון בשעתו". הספר לועג בציניות אכזרית ממש, לחיי היהודים בגולה, אבל כנראה שגם אל הרעיון הציוני הוא מכוון את חיציו החדים. אפשר להבין אותו. פתרון שאלת היהודים בארץ ישראל נראה אז הזוי למדי...

בערך ויקיפדיה העוסק בספר, נמנות חמש גירסאות עיבוד שלו להצגה. הראשונה ב- 1936, האחרונה ב- 2006. ב- 1976 העלה תיאטרון בימות את ההצגה כמחזמר. לגירסה הזו כתבה נעמי שמר 13 שירים, שלושה מתוכם זכו להיכנס לקלאסיקה שלנו, סימן שעוד לא הגענו, שירת העשבים ופירות חמישה עשר. באחרונה הועלו השירים המקוריים לרשת, וכשירות מיוחד ממני, אני מביא בהמשך, את הקישורים לכל 13 השירים. ממליץ להקשיב להם. לכולם. יפים, חיים, שוצפים.

מסעות בנימין מהדורה מצוירת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סימן שעוד לא...

אני מוצא בשיר "סימן שעוד לא הגענו" רעיונות כמעט פילוסופיים, אמוניים, במשמעויות מסוימות "רוחניים".
השיר כולו הוא דו שיח בין בנימין, גיבור המחזה והיוזם של המסע, לבין עוזרו, סנדריל. בנימין רואה בעיני רוחו, כאילו כבר הגיעו ליעדם, לפי הנוף המתואר הוא חולם שהגיע לארץ ישראל. סנדריל לעומתו, מאד מעשי, ארצי והוא רואה רק את מה שקורה בפועל לנגד עיניו.

את לבו הפועם של השיר אני מוצא בשתי השורות הראשונות של הפזמון: "סימן שעוד לא הגענו והאופק עוד רחוק / ולבך עודו פתוח, אל ארבעת הרוחות". אנחנו עוד לא "שם", האיש עוד לא מוכן, אך ליבו כבר פתוח אל הבאות, אז יש סיכוי. הרעיון הזה חוזר בתחומים רבים ושונים. מאמן עסקי יאמר שהשפע יגיע כשהלב פתוח להצלחה, מאמן כושר יגיד שכשהספורטאי מוכן בהוויתו לשבור את תקרת הזכוכית, ההישגים ירקיעו מעלה, ידידי מורי ורבי, הרב ראובן שכטר, אומר שבמשך דורות נשארנו בגלות כי העם לא בשל לגאולה, והרב יהודה אוחיון, אף הוא ידידי מורי ורבי, הביא לי דימוי מרתק הכולל ציטוט שנדמה כאילו היה לנגד עיניה של נעמי שמר.

"איני רואה דבר, איני רואה דבר!"
"וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (בראשית כ"ב ה'). אנחנו רגע לפני העקידה, אברהם ויצחק מתקדמים לעבר המקום שאליו הפנה אותם הקב"ה, ואז נפרד אברהם מהנערים המלווים והמשיך עם יצחק. מדוע הלך יצחק עם אברהם והנערים לא? ומדוע הושיבם ליד החמורו? עונה ר' לוי בתיאור שיחה בין אברהם לנעריו. שיחה שמזכירה מאד את השיחה שבין בנימין לעוזרו המתוארת בשיר: "אמר (אברהם) ליצחק: בני! רואה את מה שאני רואה? אמר לו: הין! אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמרו לו: לאו! אמר, הואיל וחמור אינו רואה, ואתם אין אתם רואים, שבו לכם פה עם החמור! (בראשית רבה). אברהם ראה, יצחק ראה, ואילו הנערים לא ראו. לא היו בשלים עדיין, לכן לא היו זכאים להמשיך, הושיב אותם ליד עוד אחד שלא ראה... החמור.

הדבר אליו עוד לא הגענו, הוא הרבה הרבה מעבר לארץ היהודים האדמונים, או נהר הסמבטיון. הוא המוכנות הפנימית, הוא הנכונות להצליח, והלב הפתוח הוא המפתח להצלחה. 

 

הנה הביצוע המוכר ביותר של השיר, להקת "הכל עובר חביבי" בתקליטם "הכל לא עובר חביבי" שהוציאו ב-1984 לאגל עשור להקמתו של ההרכב. (בהמשך, כפי שכבר נאמר, ינתן קישור לביצוע המקורי מההצגה):

 

בטלון

נחזור לרגע אל ההצגה, מסעות בנימין השלישי. איזו עיר עלתה בדמיונה של נעמי שמר כשכתבה את שירי המחזה? על איזו עיר שרה הארוסה, זלדה ב-"שלג על עירי"? העיר שבהצגה היא בטלון. שם סמלי לכל הדעות נתן מו"ס למקום המרכזי בספרו. כמו שמות ערים נוספות המופיעות בספר (כפי שמונה אותן דוד אסף, בגליון עונ"ש 19.12.14): דלפונה, קבציאל, כסלון וכאמור, בטלון. דמותה של בטלון דומה לדמותן של כתריאלבקה, ויהופיץ של שלום עליכם, או חלם של דרויאנוב ובשביס זינגר, או של שניפישוק שגויסה רבות לסיפוריו של סבא שלי, כל אימת שביקש לתאר מקום נידח ועלוב. כולן נראו אותו הדבר. אז בטלון היא העיר המקורית, אבל, איזו עיר נתנה לנעמי שמר את ההשראה לשיריה?

עבור נעמי שמר שהוריה הגיעו מוילנה, היתה לעיר משמעות רבה. כמו שאמרו לי אחותה רותיק נוסבאום ובתה, ללי שמר: "שירי ההצגה, כולם מספרים את סיפורה של קהילת וילנה". 

 

וילנה

איזה מקום עמד לנגד עיניה של הצברית, ילידת כנרת, כשכתבה על הגולה?  שאלתי לדעתם של בני משפחה וחוקרים, רותיק נוסבאום אחותה, הללי שמרבתה, אסתרקה לין בת דודתה ורפי אילן, חוקר שירתה, כולם, (ובלי רמז ממני!), הרהרו רגע ואמרו: וילנה

אז לפני שיסופר על "סימן שעוד לא הגענו", הנה עוד כמה עובדות על קשריה של נעמי שמר עם וילנה.

 

רבקה ונעמי ספיר בוילנה 1935 צילום ממוסף מעריב

 

מה לוילנה ולנעמי שמר?

שני הוריה של נעמי שמר, רבקה ומאיר ספיר, באו מוילנה. כל משפחתה של רבקה, שישה אחים והוריהם, עלו לארץ. כל בני משפחתו של אביה, נספו בשואה. בשנת 1935, והנאצים כבר בשער, נסעה רבקה שוקסטליסקי - שפרירי – ספיר, לבקר את בני משפחתו של בעלה, מאיר. איתה לקחה לנסיעה את בתה נעמי בת החמש. במוסף סופשבוע של מעריב, כנראה בערב יום השואה תשנ"ו (1996) פרסמה נעמי שמר כתבה שקראה לה "וילנה, סיפור משפחתי", בין השאר שאלה, (ואני שמעתי זאת הרבה פעמים ממי ששמע את הסיפור): "מה זוכרת ילדה בת חמש?" ומיד ענתה: "ילדה בת חמש זוכרת המון".

הללי שמר: "הביקור בגיל חמש השפיע עליה מאד. הביקור היה ציון דרך. היא סיפרה עליו הרבה פעמים. בגלל הביקור הזה בגיל חמש, היא הבינה מה זה גלות. בגלל הביקור הזה, כל הגלות היתה בשביל אמא לא תיאורטית. את שלג על עירי היא כתבה באופן ישיר על וילנה, היא אמרה את זה. יש התבטאות שלה על זה, בראיון רדיו וגם לנו". ומחזקת רותיק אחותה: "שלג על עירי? ברור שזו השראה מהביקור בוילנה".

שמר עם המשפחה שנספתה בשואה. משמאל בת הדודה למק

שני ביקוריה של נעמי שמר בוילנה, 1935, עם המשפחה שנספתה בשואה. משמאל בת הדודה למקה. וליד בית המשפחה ברח' ויבולסקי 5, בעת הביקור ב- 1991.

נעמי שמר ליד בית המשפחה ברח' ויבולסקי 5, בעת הביקור ב- 1991

 

ומשהו אישי ממני. את שירי "מסעות בנימין השלישי" חלמתי במשך שנים, לשיר במקום שהיה בדימיונה של נעמי שמר כשכתבה אותם. בוילנה. ביולי 2015 הגשמתי את החלום הזה, הנה כאן, תמונות וילנה של המאה ה- 21.

עפר גביש בוילנה

ב-2.5.19 נצא לסמינר סיפור ושיר אל הארצות הבלטיות. אחד המקומות בהם נבקר היא וילנה, ממנה באה משפחתה של נעמי שמר. כאמור, היתה לה לוילנה השפעה גדולה על יצירתה של המחברת. בנוסף לשירי נעמי שמר, נשיר גם משירי לאה גולדברג, זאת ליד ביתה בעיר קובנה, השנה גילינו את הבית בו נולד נחצ'ה הימן בריגה, וגם שם נבקר (ונשיר!), ואת שיר הפרטיזנים נשיר ממש בחצר בוילנה שם קרא אותו הירש גליק לידידיו בפעם הראשונה.

בסמינר יהיו איתנו מוקי צור, ללי שמר, וסי היימן. 

עוד על הסמינר קראו כאן.

 

והנה, כהבטחתי מלמעלה, קישורים לכל שירי ההצגה מסעות בנימין השלישי, כפי שהושרו במקור. גם אלה שהתפרסמו בביצועים אחרים מופיעים כאן בפי שחקני ההצגה, ספי ריבלין, אברהם מור, יוסי פולק, דינה גולן, תמי ספיבק, אורית ברוך, שלום קינן, מתי סרי ודורון נשר. העיבודים המוסיקליים הם של יוריק בן-דוד.

 

  1. פתיחה מוסיקלית
  2. שיר לכת
  3. פירות חמישה עשר
  4. הגביר
  5. סינימה בלש
  6. היריד
  7. לכו נרננה
  8. שירת העשבים
  9. צמחי הביצה
  10. המכתב
  11. מתפרנסים
  12. מוטב בבית
  13. סימן שעוד לא הגענו
מסעות בנימין השלישי